וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
אור המאיר
ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צולע על יריכו ופרש"י ז"ל לו לצרכו לרפאות את צלעתו וצריך הבנה ונראה לפרש כי הנה דוד המלך ע"ה אמר אני לצלע נכון ירצה להיות בחי' מרכבה למדת מלכות הנקרא צלע אמר על בחי' אני הוא נכון ממש שוה אל הצלע עליונה כינוי לשכינה ולכן מכאובי נגדי תמיד ומי שמחבר אותה לעולמות עליונים אזי נמתק הדין שבה וממילא נתרפא ממכאובו כיון שגורם הארה מעולמות עליונים אל השכינה דינא דמלכותא זהו עיקר הרפואה כי שם נמתק הכל וזהו ויזרת לו השמש כאשר עבר את פניאל כלומר כאשר הכרתו חזקה להיות עומד בצדקו כעמודא תקיף בכולא בלתי מתמוטט מבחי' דביקותו אפילו בהקרה לו איזה סיבה ממקרי ופגעי הזמנים משיג גם שם פניו ית' המאירה משם כנזכר ובזה תולה הצלת נפשו לחברה אל דודה לזה פירש"י ורמז בדבריו הנעימים לו לצרכו לרפאות את צלעתו כי באמת זה תולה בזה והכל אחד וכיון שהעלה והגביה אברי השכינה ממילא נמתק ג"כ מכאובו התחתון אמנם לא לזאת ישים את רוחו ונפשו כ"א להמתיק הדין מנפש ישראל היא השכינה כ"י ואומר הכתוב: