קישורים על בראשית מא:יד

וישלח פרעה ויקרא את יוסף. ויריצהו מן הבור ואיתא בזוהר הק' אסתלק מן דא ואתעטר בבאר מים חיים וצריך להבין דברי קודש והנראה כי מצינו בזוהר שמכנה שם פרעה לבחי' הבינה ששם יש קצת בחי' התגלות לאורות עליונים ומי שחלק לו אלקים בבינה לעשות מעשהו הכל בדביקות והתקשרות אל אזי תועלתו גדולה לבלתי יאחז באותיותיו ודיבוריו שום בחי' קליפיות וכאשר ביארנו בפ' הקדומה ע"ש ענין השלכת יוסף לבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו והיינו מי שבהול ולהוט לעשות מעשהו בלא דעת ותבונה אזי אפילו בשעת תורה ותפלה מחשבותיו משוטטים בחיצונים וכל היוצא מפיו המה מלא פניות בלתי לחלוחית הארה כלל כי העיקר תולה בזה שהחי יתן אל לבו ונפשו בכל פרטי עובדותיו לעשות בחכמה ובינה שיגיע צד הנאה להבורא ב"ה מול זה רומז הכתוב וישלח פרעה משמעו לשון התגלות והיינו התגלות ה' מוצאות הבינה אזי ויקרא את יוסף אות השפעת שכלו להעלותו ולקשרו בקשר אמיץ וחזק לבלתי עשות פירוד בין הדביקים קול ודיבור מחוברים וזהו ויריצהו מן הבור הרק המורה ה' מוצאות הפה מים מכונסים דלית להם מגרמם כלום כ"א בקבלתם מקדימת המחשבה חכמתו ובינתו של אדם מושכים אות השפעת שכלו מן הבור לבלתי יפול לחיצונים ח"ו כ"א מעלה אותו לחו"ב ומעתה יובן דברי הזוהר אסתלק מן דא דהיינו מבחי' בור המורה על מים מכונסים שאין להם הארה מעצמם כ"א בקבלה מהבינה באר מים חיים וזהו ואתעטר בבאר מים חיים ודוק:

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור בזוה"ק אי' ע"ז ר"א פתח רוצה ה' את יראיו וגו' את יראיו כתיב ולא ביראיו כמאן דרעי ברעותיה לאחרא ואתרעי ליה לאתפייסא בהדיה כו' כגוונא דא יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא דהוה אסיר תמן כיון דשדר פרעה בגיניה מה כ' ויריצוהו אתפייסו ליה ואהדרו ליה מלין דחדוה כו' והיינו שמפרש ויריצוהו שהכניסו רצון בלבו שנתפייס מן הבור כיון ששלח פרעה לקרוא לו ידע שיתגדל ע"י זה וראה שהבור היה הכנה לגדולתו ונתרצה מן הבור ונתמלא רצון. וכן מפרש רוצה ה' את יראיו שמכניס בהם רצון שמפייסם. וזהו שנא' שם באותו מזמור בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב וגו' והיינו שאחר שיכנס ה' נדחי ישראל ויבנה ירושלים אז יהיה רופא לשבורי לב מה שהיו בעציבו דרוחא ובעציבו דלבא בגלות ואז יתרצו שיתגלה להם שהגלות היה לטובתם שיזכו ע"י זה לימות המשיח ועוה"ב ועז"נ רוצה ה' את יראיו שמכניס רצון בלב יראיו וכפי' הזוה"ק דאתפייסו ליה. והנה אי' בגמ' (ברכות ה.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל והעוה"ב ומייתי מקראי. וי"ל דגלות מצרים היה הכנה לתורה שבכתב שהיה אז בגלות במצרים ושם היה בזלעו"ז חכמת מצרים שהיה ע"י כישוף וכמ"ש (מנחות פה.) תבן אתה מכניס לעפריים ופירש"י כך מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים. וכישוף הוא בזלעו"ז נגד תורה מן השמים שגם הכישוף חכמה מקובלת וע"י כחות הטומאה וע"י גלות מצרים זכו להרכוש גדול שהוא מתן תורה. וגלות בבל ויון היה הכנה לתושבע"פ שהיא קדושת ארץ ישראל וכמו שאמרנו שערכה של ארץ ישראל היא שורש תושבע"פ (ונת' חנוכה מא' כה) ועיקר התפשטות תושבע"פ זכו בבבל כמ"ש (סוכה כ. ונת' שם) וכן חכמת יון שהיא הפלסופיא שהוציאו מלבם היא בזלעו"ז בקליפה נגד קדושת תושבע"פ. וע"ז נרמז יון בחשך שהחשיכה עיניהם של ישראל (כמ"ש בב"ר) ואז דייקא זכו ישראל להתפשטות תושבע"פ ברוב דעות החכמים שאלו ואלו דברי אלהים חיים וזה התחיל אחר יוסי בן יועזר שנהרג בגזירה זו. ואז התחיל ההתפשטות ברוב דעות (כמ"ש תמורה טו:) וגלות האחרון הכנה לזכות לימות המשיח ועוה"ב. וכ' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין וכו' כמ"ש (ברכות שם ומ"ר פ' זו ר"פ צב) ומדייק במ"ר אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא אשר תיסרנו יה וי"ל שרומז בזה עפ"י הידוע מהזוה"ק יו"ד חכמה ה' בינה עלמא דאתי. והיינו שע"י היסורין זוכין לעלמא דאתי שזה תכלית טובת יסורי הגלות לזכות לימות המשיח ועוה"ב. והג' מתנות טובות הם כנגד ג' קדושות שבת שהם קדושת ג' הסעודות שנחשבו דחק"ת ועתי"ק וז"א. חק"ת בחי' כנס"י מלכות פה תושבע"פ והיא ערכה של ארץ ישראל כאמור. וז"א היינו תורה כמ"ש (זח"ב ס א) קב"ה תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה. ועלמא דאתי בינה כולל כל ג' ראשונות דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשן וכ' כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שע"י חבור חו"ב מוחא ולבא זוכין לדעת שהוא בחי' התגלות מפנימיות הכתר וזהו עתי"ק שנחשב בזוה"ק (שם פח ב) סעודת יום שבת דעתיקא. וברע"מ (שם צב א) נחשבו ג' קדושות שבת. שבת דיומא שבת דליליא והיינו ז"א וחק"ת וכנגד עתיקא חשב שבת עלאה שהוא בינה. והוא מטעם דהכל א' דבינה כולל כל ג"ר. והג' מתנות טובות הם מהימנותא שלימתא וכמ"ש בזוה"ק (שם) דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין. ובחי' כנס"י איהי אמונה כידוע וזש"נ אשרי הגבר אשר תיסרנו יה שזה תכלית היסורין לזכות לבחי' עוה"ב שהוא בינה וע"כ נזכר שם זה שכולל חו"ב וכולל כל ג' ראשונות כנ"ל. ואז הרופא לשבורי לב וגו' שיתרפאו מעציבו דלבא שיכירו שהכל היה לטובה וכמו ביוסף דכ' ויריצוהו מן הבור שנתמלא רצון מן הבור. וכ' רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו. וזה נדרש בפרט על יוסף שהיה מיחל לחסד ה' וכמו שדרשו בב"ר (ר"פ זו) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ומפרש הזוה"ק ויריצוהו מן הבור על השי"ת שפייסו ומלאו רצון. וכמ"ש בזוה"ק אח"כ וישלח פרעה ויקרא את יוסף לקרא ליוסף מבעי ליה אלא ויקרא את יוסף דא קב"ה כו' כתיב הכא ויקרא את יוסף וכ' התם ויקרא אל משה. והיינו מדלא כתיב מאן קרא קאי על קב"ה שזה היה מהשי"ת שקראוהו וע"י זה ויריצוהו שנתמלא רצון ופיוס מעציבו דלבא דהוה אסיר בבור:

ויריצוהו מן הבור בזוה"ק אי' ע"ז רוצה ה' את יראיו כתיב ולא ביראיו. כמאן דרעי ברעותיה לאחרא כו' כג"ד יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא בעציבו דלבא כו' מה כ' ויריצוהו אתפייסו ליה כו'. הענין הוא כי יוסף היה בבית האסורים ע"י המעשה שאירע לו בהנסיון והיה עצב ע"ז הענין שסבל המאסר והיה נדמה בעיניו שהוא ח"ו דבר שא"ל תקוה להתתקן כידוע מלשון עצב כמש"נ נעצב המלך על בנו שהוא על דבר שאין לו תקנה וע"כ דרשו מזה (ב"ר ר"פ יא) ע"פ ולא יוסיף עצב עמה וכן (שם ס"פ כז) ע"פ ויתעצב אל לבו שהוא לשון אבל. וכאשר שלח לו פרעה וראה שיתגדל ע"י זה נעשה לו פיוס מן הבור שיהיה נתקן הכל. ועז"א רוצה ה' את יראיו שהש"י הוא מפויס עמו בזה והבור היה לטובתו. ולעיל מפסוק זה נאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס שהוא מוסב על פרטי נפשות ישראל שנשבר לבם בקרבם על מעשים כאלו שנזדמן לפניהם מה שנראה להם שחלילה אבד סברם ותוחלתם מה' וע"ז נא' לחזק לבם בונה ירושלים ה' שהש"י בונה ירושלי' שהוא כלל לבות נפשות ישראל שיהי' מזוכך. נדחי ישראל יכנס ע"י שיקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ כידוע מרמז בברכת תקע בתיבות יחד מארבע כנפות השם שהוא ר"ת חיל בלע ויקיאנו. ונא' הרופא לשבורי לב וגו' שהש"י רופא לשבורי לב אלו ומחבש תחבושת סמים לעצבותם לעצבות שלהם שנדמה להם שאין תקוה ח"ו לתקן. ועז"א מונה מספר לכוכבים שהש"י יש לו מספר לכל הברואים שבעולם שיש כנגדו מזל וכוכב בשמים ומכש"כ שיש מספר לכל נפשות ישראל שלא יחסר שום נפש משורש. הקדושה וכמש"נ וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וכמו שהיה במ"ת שלא היה חסר אפי' נפש אחת וכן יהיה לע"ל. וזש"נ גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר ואין לעמוד על תבונתו בענינים כאלו. ואח"ז נא' רוצה ה' את יראיו שסוף הדבר שיכניס השי"ת רצון בלבם להראות להם שהכל יתוקן וכענין המעשה של יוסף שהיה סימן לדורות: