קישורים על דברים ה:ו

בפרשה זו נאמרו הדברות שניות ויש בה כמה שינויים מהדברות ראשונות ומהם שבדברות ראשונות כתיב בטעם השבת כי ששת ימים וגו' וינח ביום השביעי ע"כ ברך ה' וגו'. ובשניות כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' ע"כ צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. ויש לומר הטעם שמצינו בשאלת הבן חכם מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ויצונו ה' לעשות וגו'. ולכאורה למה לי' להקדים הפסוקים מיציאת מצרים לטעם החקים הול"ל ואמרת אליו אשר צונו ה' לעשות את כל החקים האלה. אך עיקר שאלתו הוא מאחר שתכלית וכונת המצות הוא ליראה את ה' וכמו שנאמר באמת בהתשובה אליו ויצונו ה' לעשות וגו' ליראה את ה' אלהיך וגו' וכן כתיב למעלה קודם עשרת הדברות יום אשר עמדת וגו' ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים וכן כתיב וזאת המצוה החקים והמשפטים וגו' למען תירא את ה' אלהיך וגו' שעיקר תכלית המצות והחקים והמשפטים הוא רק ליראה את ה' וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג ק"ס א') כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מינן אלא לבא וכו'. וע"ז שואל הבן מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה וגו' למה הרבה לנו מצות הי' לו לצוות רק התכלית לאהבה וליראה את ה'. ע"ז באה התשובה שבאמת לולא היצה"ר הי' די במאמר אנכי שנתקע ת"ת בלבם (כמ"ש במד'). אך עבדים היינו לפרעה במצרים וגו' והיינו משוקעים כ"כ בקליפה כעובר בבטן אמו עד שהוצרך השי"ת להוציא אותנו ביד חזקה ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים וגו' היינו העשר מכות שהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל (כעין שאי' בזח"ב ל"ו א') שבכל מכה הוציא השי"ת את ישראל ממדה אחת מעשר קליפות דטומאה דזה לעומת זה והכניסם למדה אחת מע"ס דקדושה. וזהו ואותנו הוציא משם וגו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהיך. שצריך ע"ז תרי"ג מצות שהם תרי"ג זיני עיטין עצות איך להשיג היראה מטעם שיש היצה"ר שיוכל לקלקל:

לֹא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃

אָֽנֹכִ֨י ׀ יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃