קישורים על דברים טז:ג

מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמ' ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שאשמע שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים או' ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. אמ' להם בן זומא וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמ' לכן הנה ימים [באים] נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא יציאת מצרים מוסף על מלכיות, מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפילה. כיוצא בו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וגו', לא שיעקר שם יעקב ממנו, אלא שיהא יעקב מוסף על ישראל, ישראל עיקר ויעקב טפילה.

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַּׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַּׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

שבעת ימים תאכל מצות למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ובפשוטו אינו מובן הלא נצטוינו גם בכל יום לזכור יציאת מצרים ולא נצטוינו לאכול שום דבר לרמז זאת, גם להבין הענין שבפ' משפטים נכתב שבת קודם לפסח ובפ' תשא נכתב פסח קודם לשבת, אף דפסח היה מוקדם בזמן לשבת מ"מ הא שבת מקודש ותדיר יותר מקדושת יום טוב, ולו משפט הקדימה, והענין היא דבזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ג א) נקרא מצות מיכלא דאסוותא והיינו דבעת יציאת ישראל ממצרים נשלח הארה בתוך לבות בני ישראל בלי שום אתדל"ת כמ"ש במדרש (ויקרא רבה פ' י"ג) הללו וכו' והללו וכו' וע"ז נצטוו מיד לאכול ז' ימים מצות מיכלה דאסוותא שיתרפאו מכל וכל מזוהמת הנחש שבא גם כן מכח אכילת עה"ד טור וזה היה גם כן הכל מאתדל"ע ולכן מפטירין בשבת זו במתי יחזקאל אף דמצינו בטוא"ח (סי' ת"צ) מפני שמסורת בידם שתחה"מ יהיה בפסח מ"מ למה דוקא בשבת הי"ל לקובעה ביום טוב דפסח עצמו, אך ידוע דתחה"מ יהיה ע"י טלא דנטיף מלעילא מעתי"ק, ושורש המלא דעתי"ק נשפע בש"ק כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) והאי יומא מליא רישא דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ולכן מפטירין דוקא בשבת שבתוך הפסח דהא והא גרמו להאי יומא, ורש"י (במגילה לא.) פירש דלכך אמר רב שם דמפטירין במתי יחזקאל מפני שהיו בני אפרים שיצאו ממצרים קודם זמנם ונהרגו ויש לזה שייכות ליציאת מצרים, וצ"ל דרב לשוטתי' דסובר הכי (בסנהדרין צב:) דהם היו בני אפרים, אך לשאר אמוראים שם דסברו שהיו בנ"א שלא היה בהם לחלוחית של מצוה ושכפרו בתה"מ ולא מצינו דפליגו הכא בענין הפטורה דמתי יחזקאל, ולפי רמז הנ"ל גם לשוטתם יש בזה שייכות ליציאת מצרים, כי עיקר הרמז היא על שביציאת מצרים היו אתעדל"ע כל פרטי נפשות מישראל אף שנטבעו בעומק הקליפה ולפי ראות עינם אין להם שום תקוה רק הקב"ה ברב רחמיו הוציאם כמו כן בכלך שנה באותו הזמן מתנוצץ הארה זו מטלא דנחית מלעילא, וזש"כ שם ביחזקאל אשר אמרו לנפשם יבשו עצמותינו אבדה תקותינו כה אמר ה' הנה אני פותח את קברותיכם וגו', שעל ידי אכילת מיכלא דאסוותא מתעורר בכל שנה באותו זמן להעביר זוהמת הנחש ולתקן פגם הראשון, שגרם מיתה לעולם וממילא יבולע המות לנצח וזכו לתחה"מ ע"י טלא דעתיקא, ואף שאין אנו מרגישים שום רפואה ופעולה אף על פי כן בודאי הוא פועלת מעט מעט, וזש"נ שבעת ימים תאכל מצות המיכלא דאסוותא למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ היינו שתזכור ותרגיש יום צאתך האור שבא אליך באותו היום מצד אתעדל"ע שהיו ישראל משוקעים אז במ"ט שערי טומאה כידוע פסח מרמז פה סח שהיה הדיבור בגלות וביציאת מצרים פתח ה' פיות בני ישראל שיוכלו לדבר לפניו כעבד שניתן לו רשות לדבר לפני המלך, וזה הוא ענין סמיכת גאולה לתפלה דמצינו (ברכות ט:) ברב ברונא דלא פסק חוכא מפומי', היינו שכאשר השלים ברכות הגאולה שמסיים אד' שפתי תפתח דכגאולה ארוכה דמיא (כמש"ש) ואז כשניתן לו רשות יוכל להתפלל לפניו ית"ש, ולכן בפ' תשא כ' פסח קודם שבת דזכו לקדושת השבת הכל על ידי יציאת מצרים בפסח ועל ידי המיכלא דאסוותא מצד אתדל"ע, אבל בפ' משפטים שנכתב אחר מ"ת קודם הקלקול דבשעת מתן תורה כבר פסקה זוהמתן כמ"ש (שבת קמז.) ואז נא' אני אמרתי וגו' ובני עליון כלכם וגו' דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) לא נצרכו אז לרמז זה לכן שם נכתב שבת קודם לפסח דתדיר ומקודש קודם: