וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב יְהוָ֜ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
תוספתא (ליברמן)
ר' יהודה אומ' משם רבן גמליאל הרי הוא אומ' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'. זה סימן יהא בידך כל זמן שאתה רחמן הרחמן מרחם עליך.
תוספתא (ליברמן)
בזמן שהרשעים באין לעולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, וכשמסתלקין מן העולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם. ומניין שכשהצדיקים באין לעולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם, שנ' ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו וגו'. ומניין כשנפטרין מן העולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, שנ' ואין איש שם על לב, ואומ' יבא שלום ינוחו על משכבותם וגו' הולך שלום אל הקבר, ואומ' ואתם קרבו הנה בני עוננה וגו'. ומניין שכהרשעים באין לעולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, שנ' בבא רשע בא גם בוז וגו'. ומניין שכשמסתלק מן העולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם, שנ' ובאבד רשעי' רנה וגו', ואו' למען ישוב ה' מחרון אפו וגו'.
תפארת שלמה
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך כו'. יל"ד מה זה הלשון ונתן לך רחמים שזהו מורה שיתן לך ענין הרחמנות ויהי' לך על זולתך ואח"כ אמר ורחמך שזהו מורה שירחם הוא עליך והם שני עניני' הפכיים בנושא אחד. אכן הנ"ל לבאר דהנה כמו שיש ב' בחינות אהבה להקב"ה על ישראל. הא'הוא שייך לישראל כמו שאמה"כ ואהבת את ה' אלקיך. והב' הוא להקב"ה שהוא אוהב עמו ישראל כמבו' בכתוב בכ"מ והאהבה העליונה של הקב"ה לישראל היא באה מכח אהבתם אליו ית"ש והוא דוגמת אור החוזר והחיו' רצוא ושוב כנודע. כן יש שני בחי' רחמים שהוא שורש הרחמנות. הא' הוא שהקב"ה מרחם על עמו ישראל להושיעם בכל עת צרה וצוקה כנודע. והב' הוא שייך לישראל שצריך להיות בכ"ע בלב אחב"י השרידי' רחמנות על קב"ה ושכינתי' כביכול ולעורר ולהבין זה מעומקא דליבא לרחם על צער גלות השכינה שהיא בגלות אתנו בעוה"ר היא ירדה בסתר המדריגה ושפחה כי תירש את גבירתה והסט"א גברה עד מאדר"ל כביכול הוא אסיר בזיקים אשר כוונת הבריא' הי' שיתגלה כבוד מלכותו בעוה"ז על בנ"י. והנה עתה בעוה"ר קרן ישראל ירדה עד עפר וכבודו מחולל ברשעים וכול' מכעיסים ועוברים רצונו ית"ש. הנה כאלה וכאלה צריך האדם לשים על לבו בכל לילה להתמרמר מאד ולהצטער על חורבן בהמ"ק ועל גלות השכינה ולרחם עלי' בכל מיני רחמנות כי פרש' ציון בידי' ומבקשת ומיללת בכל לילה להושיע לה כנודע. אבל זה כמש"א צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. והנה נודע בשערים בעלה כל חד כפום שיעורא דילי' יוכל להבין ולהתבונן ענין צער גלות השכינה וגודל ערכה לאין שיעור אשר אך ע"ז הצטערו כל הדורות הראשונים אבותינו הקדושים אשר מעול'. וכל ספר תהלים מדבר אך מזה. ובכן כל הצרות והרעות ר"ל העוברים בעולם והרחמנות שלהם הלא שרשם היא בשכינה כביכול ולרחם עלי' להמשיך לה אורות העליונים ושפע הטוב אזי ממילא יוושע למטה בכל הטוב. והעיקר לכוון בכל לימודו ותפלתו ומעש"ט שלו רק לתיקון השכינה ולהעלות ניה"ק לאוקמי שכינתא מעפרא וליחדה עם דודה באהבה אבל מה יועיל הלימוד והלכה שאינו לשמה כנ"ל. וכי יתנחם האב היושב בבית הסוהר בבוא אליו בנו ויאמר לו הנה חדשתי היום חידוד יפה ברמב"ם או בגמרא וגפ"ת הלא אולתו בפניו יענה. מה לך הסכל לבשרני בכאלה. מה עשית למעני להוציאני מבית הסוהר הזה ומה יושיעני דברי החדודים האלה אשר חדשת לך אחרי שאינך משתדל להוציאני מזה. הלא נכון שלא לנוח ולא לשקוט כל היום וכל הלילה רק להושיעני ולחלצני בכל לבבך ובכל נפשך. והנה אמנם כן הי' כוונת הצדיקים שמסרו נפשם על קדוש השם לתיקון השכינה כי לא יכלו להתאפק ולסבול עוד צער גלות השכינה כביכול ועיקר העבודה היא להעביר הזדון והסט"א מן הארץ ותמלוך אתה ה' לבדך שלא יהי' עוד צער מעוברי רצונו ית' כמו שפרש"י על הפסוק למען ישוב ה' מחרון אפו שכל זמן שע"ג בעולם חרון אף בעולם. והנה זהו עיקר ושורש הרחמנות השייך לישראל. וע"ז אמר הכ' ונתן לך רחמים ורחמך פי' שיתן בלבך שכל ותבונה לעורר הרחמנות השייך לישראל על הקב"ה כביכול עי"ז ורחמך אח"כ ירחם עליך מכח זה. וז"ש ישוב ירחמנו וז"ש מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ומעורר לבבם לחיים ברחמים לרחם ברחמנות לחיים ר"ת "חי "יסוד "מלכות קב"ה. וזהו הבן יקיר לי אפרים כו' זכור אזכרנו עוד ע"כ המו מעי לו. כי אני רוצה בטובתו ע"כ זכור אזכרנו בכל עת להכנים בלבבו הרחמנות האלו שבארנו כמוהם כמוני שיהי' בהם רק נאום ד' נא"ם גימ' אמ"ן גימ' צ"א. יחוד הוי"ה אדנ"י רק ע"ז יכוונו כל הימים. וזהו רחמנו כרחם אב על בנים שיהי' בלבנו רחמנות עליך כביכול כמו שאתה מרחם על בנים כנ"ל: