קישורים על דברים יז:יד

כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך וגו' והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וכו'. ראוי לשים לב הלא התורה היא נצחית ואיך שייך מצוה זו עתה בגלות המר ובפרט שהרמב"ם ז"ל חשב אותה בין התרי"ג מצות גם קשה הלא כששאלו מלך בימי שאול הוכיחן שמואל על ששאלו שלא כהוגן וא"כ איך אמר הכתוב ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי וכי תעלה על הדעת שהתורה. תכתוב על ישראל לומר שישאלו שאלה בלתי הגונה. גם מה שאמר הכתוב וכתב לו את משנה התורה הזאת ג"כ אינו מובן מפני מה דווקא משנה תורה וחז"ל דרשו מזה שהיה חיוב על המלך להיות לו שני תורות. קשה היה לו לכתוב וכתב לו שני תורות מהו את משנה התורה הזאת ונראה לרמוז בזה דהנה בימים הקדושים שעברו מר"ה עד הו"ר הזמן היא להעלות המלכות שמים שיתגלה מלכותו במהרה על כל העולמות אשר עתה ניצוצי המלכות היא בהעלם מסובב בקליפות. וצריכים אנו לבנות קומות השכינה ולהעלות ניצוצי הקדושה עד שתתעלה המ"ש ויתגלה מלכותו על כל העולמות ובימים האלו הוא הזמן להעלותה שאז הוא היקף השנה. וצריכם אנו להעלותה כמו שהיה בעת הבריאה והנה בזמן היקף השנה אז המשפט והמשפט הוא אם כוונת האדם בלתי לה' לבדו לבנות קומת השכינה או ח"ו להנאתו אך כל איש ישראלי רצונו הוא לעשות רצון יוצרו אלא השאור שבעיסה מעכב לכן המשפט הוא לשפוט את הסט"א למה הן מעכבי' ומונעים את ישראל מלעשות רצון יוצרם לבנות קומת השכינה והנה במשנה תורה נמצאים בה דינין הרבה גם חידושי דינין שלא נמצאו בכל התורה מפני שד' ספרים הם כנגד ד' אותיות הוי' וספר דברים כנגד אדני שהוא מלכות כי דינא דמלכותא דינא והדינין והמשפט היא ביד המלך כמאמר הכתוב משפטיך למלך תן לכן אצל דוד כתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו כלומר שהוא היה מלך ונאמר משפטיך למלך תן ומגמת דוד היה כל ימיו להביא המלכות אל קו הימין שאפילו השרי אומות יסכימו ג"כ על העלאות המלכות והיה עושה על ידי האתערותא דלתתא צדקה במקום המשפט ונתן מכיסו למי שנתחייב בדין כדי שלא יתרעם ולא יקטרג על המשפט ובזה הביא המלכות אל קו הימין וכל שרי אומות היו כפוים תחת החסדים לכן היה מושל דוד על כל האומות מפני שהיה מכניע שרי האומות שהם יסכימו ג"כ ולא יקטרגו עכנ"י וזהו וה' עמו ודרשו רז"ל שהיה הלכה כמותו בכל מקום היינו שהיה הלכה כמותו בכל העולמות מפני שהיה מכניע לשרי מעלה שהסכימו ג"כ על טיבות ישראל והנה פרי החג היו ע' כנגד ע' אומות בכדי שגם הם יסכימו על טובות ישראל ולא יקטרגו עכנ"י וביום הו"ר אנו עושין ז' הקפות ושונים ספר משנה תורה מפני שבהקפות אנו עושין חומות ומגינים להמלכות וזהו שביום זה החותם שבהקפות אנו עושים חימות שהע' שרים לא יכולו לקרב אל המלכות וכל הקפה כנגד יוד אימות (וחותם אותיות חומת) וביום זה אנו מעלין המלכות להמוחין שאהיה במילוי יודין ובמילוי ההין ובמילוי אלפין עולה בגימ' תנ"ד במנין ח'ו'ת'ם והמילואים בפני עצמם עולים ש'צ'ב' ועם ג' כוללים הן ש'צ'ה כמנין מ'ש'נ'ה שע"י הקפות אנו עושים חומות והוא אותיות חותם כנ"ל וגם ע"י משנה תורה שאנו לומדים בהו"ר בזה אנו מעלים הגבורות לשרשן שיסכימו ג"כ עם החסדים והמלכות מתעלה להמוחין ומקבלת השפעות טובות עכנ"י ומזה נבוא לביאור כי תבא אל הארץ וגומר ואמרת אשימה עלי מלך ר"ל שתרצה להעלות המלכות אל קו הימין שגם הסט"א יסכימו על טובות ישראל וזהו ככל הגוים אשר סביבותי פי' שמלת "ככל עולה שבעים ור"ל שגם העי"ן שרים אשר הן סביבות המלכות ויונקים ממנה לא יקטרגו ויסכימו ג"כ על טובות ישראל אמר הכתוב שום תשים עליך מלך ור"ל זהו יקר בעיני ה' שתשים מגמתך להעלות המלכות וע"י מה גמר אומר הכתוב והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת רמז ביום הו"ר ע"י משנה תורה וע"י הקפות שהן חותם כנ"ל מתעלה המלכות במוח כנ"ל.

כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבת בה. בספרי עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך וירשתה וישבת בה בשכר שתירש תשב. אף דמיירי בביאת הארץ וכבר נתמנה יהושע להיות מחלק את הארץ. אך כבר אמרנו בפירוש אשר ה' אלהיך נותן לך היינו ששם הוי"ה הוא הנותן ואז נתבטל כל הקליפות וכל העכו"ם שזאת יהי' לימות המשיח ע"י חרבא דקוב"ה. וזה שא' עשה מצוה וכו' שבשכרה תכנוס לארץ אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך שתזכה לזכות לקדושת הארץ במתנה שיהי' לעולמי עד. ואף שלפי שעה נטרדו מן הארץ מ"מ לבסוף יזכו לירושה שאין לה הפסק. אך איזה הוא המצוה שאמר האמורה בענין ולומר דקאי על מצות המלך הכתובה בפרשה אינה זכות כ"כ ואדרבה כששאלו להם מלך נחשב להם לחטא. אך נראה דקאי על פרשה האמורה למעלה כי יפלא ממך דבר וגו' וקמת ועלית וגו' ששם בבהמ"ק לא יהי' שום ספק שממנו יוצאה תורה לכל ישראל (כמ"ש סנהד' פ"ו:) וכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים דבר ה' זו הלכה. ונאמר שם בפ' ג' דברים בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע והם זלעו"ז כנגד קדושת ג' אבות שהם שורש החיים היפך ג' הקליפות שמוציאין את האדם מן העולם. בין דם לדם א' בספרי בין דם נדה לדם זיבה ודם יולדת והוא כנגד קליפת התאוה שהוא קלי' ישמעאל הפסולת מאברהם אע"ה שהי' שורש האהבה אהבת השי"ת ואהבת הבריות. בין דין לדין נגד קליפת הקנאה קלי' עשו שהוא הפסולת מיצחק אע"ה שהיה שורש היראה וגבורה שבקדושה פחד יצחק. בין נגע לנגע נגד קליפת ע"ז שמסתעף מהגיאות והוא ראשית דקלי' ראשית גוים. ומצורע משתלח חוץ לג' מחנות והיינו שיוצא מכלל כל ישראל שיש להם חלק לעוה"ב כמו שלמדו (סנהדרין ק"ז:) ממה שנא' וצרעת נעמן וגו' עד עולם שאין לו חלק לעוה"ב. וכנגד זה קדושת יעאע"ה שזכה שמטתו שלימה שאין פסולת כלל בישראל. וכן חשב אח"כ בספרי ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע. השקאת סוטה כנגד קלי' התאוה ועריפת עגלה נגד קלי' הקנאה ורציחה וכנגד זה קדושת א"א ע"ה וקדושת יצחק אע"ה (כשנת' כ"פ). וטהרת מצורע כנגד קדושת יעקב אע"ה שזכה לשם ישראל על שם כי שרית עם אלהים וגו' שהוא עבור זרעו שלסוף כולם יבוררו שיהיו בכלל ועמך כולם צדיקים שהוא בעצמו שהי' כאדה"ר קודם הקלקול ולא ידע כלל מיצה"ר לא נצרך לשם ישראל (כשנ"ת במק"א). ובשבת זוכין לקדוש' האבות וכמו שא' (זח"ב ר"ד א') ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו. וע"י מצוה האמורה בענין ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך בשכרה תכנוס לארץ שיוקבע בך קדושת הארץ לעולמי עד. וזה שאמר אשר הוי"ה אלהיך נותן לך בזכותך וירשתה כירושה שאין לה הפסק לעולמי עד שלבסוף יתבררו ישראל וע"י חרבא דקוב"ה שם הוי"ה יתבטלו כל הקליפות ויתבטל היצה"ר:

וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃