קישורים על דברים כו:א

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. הנה פתח הכתוב פ' בכורים בלשון ה' אלהיך וכמו שפתח עשרת הדברות בלשון אנכי ה' אלהיך ולא כתיב בלשון ציווי שיאמינו שאנכי ה' אלהיך אף שהוא מצוה כמו שא' הראשונים ז"ל שעל אמונה לא יתכן ציווי רק השי"ת אמר והודיע להישראל שאנכי ה' אלהיך. ושם הוי"ה ב"ה כולל כל עשר ספירות וכמו שכ' בזוה"ק (ח"ג רנ"ח א') ותיקונים דאותיות י"ה מהשם כולל חכמה ובינה ו' מורה על ו' המדות עד מ' יסוד וה' אחרונה מרמז על מ' מלכות ותגו של היוד על כ"ע וה' אלהיך מורה שהשם הוי' הוא המנהיג שלך. וכתיב בפרשה זו ט' פעמים הוי' אלהיך ח' פעמים הם בלשון התורה לישראל ופעם אחת כתיב הגדתי היום לה' אלהיך מה שאומר המביא בכורים להכהן. ולכאורה מהו הלשון לה' אלהיך ולא אומר לה' אלהינו וכן הק' בזוה"ק (ח"ב ע"ט ב') אך ענין ט' פעמים שמזכיר בפ' זו ה' אלהיך מרמז שע"י הבאת הבכורים זוכין להתברר בכל העשר מדות כי מדה עשירית שהוא מ' מלכות הלא כל אחד מישראל בכלל כנס"י מ' מלכות וע"ז כתיב ט' פעמים ה' אלהיך שהמביא ביכורים נעשה מבורר בכל הט' מדות. רק כנגד מדה ט' שהוא מ' צדיק יסו"ע בזה רק לעתיד יתבררו כל ישראל שיתקיים כמו שנא' ועמך כולם צדיקים דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק (כמו שא' זח"ב כ"ג א') ואז יבולע המות לנצח כיון שיתוקן כל הפגם וקלקול הנחש. ואליהו מלאך הברית שהוא על כל ברית מילות של ישראל (כמ"ש זח"א צ"ג א') וכתיב בו הנני נותן לו את בריתי שלום הוא זכה להיות חי וקיים לעולם. ובמדר' (רבה ותנחו' אמור) אם יאמר לך אדם שאלו לא חטא אדה"ר הי' חי וקיים לעולם אמור לו כבר הי' אליהו שלא חטא הוא חי וקיים לעולם וכו' משמע שרק אליהו זכה להיות מבורר בזה בעוה"ז. וכנגד זה הוא הפסוק הגדתי היום לה' אלהיך שהכהן ג"כ מבורר במדה זו אף בעוה"ז דכתיב בכל כהן בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני שכל כהן זוכה ליראת ה' שהוא מדת יוסף הצדיק שהוא הי' מבורר במדה זו דכתיב בו את האלהים אני ירא. ובזה ניחא מה שאומר לה' אלהיך שהוא כנגד מדה ט' שזה אומר רק לכהן שהוא הי' מבורר במדה זו ג"כ. ובזה מיושב מה שנא' ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם שהקשה הרמב"ן ז"ל מה שייך בהמביא בכורים לכהן לכתוב אשר יהי' בימים ההם ולמי יביא אם לא לכהן אשר יהי' בימים ההם. אך לפי האמור מובן דכיון דאומר לכהן לה' אלהיך מפני שהוא מבורר במ' צדיק יסו"ע אבל הלא יש כהן שאינו מבורר עוד כ"כ במדה זו. ע"ז נא' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. והוא כעין שאמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו דכל כהן כיון שהוא מזרע אהרן הכהן הוא מבורר במדה זו שהשי"ת נותן לו מורא שמים כמו שנא' ואתנם לו מורא וייראני והוא מבורר במדת צדיק כמו שנא' אצלם בריתי היתה אתו. ובשבת זוכה כל אדם מישראל ליראה ששומרי שבת נקראו יראי שמי (תענית ח'.) ואימת שבת על ע"ה (ירוש' דמאי) ושבת ברזא דברית כמ"ש (זח"א נ"ו ע"א וח"ב צ"ב א') וכבר אמרנו שבשבת כל אחד מישראל כמקריב ביכורים וזוכין להתברר בכל הט' מדות. ושבת כנגד מדת מלכות כנס"י והמשמר שבת כהלכתו זוכה להיות נגאל בשלימות. ואף שעדיין אינו מתוקן הכל שהעולם נידון אחר רובו ואם היו כל ישראל משמרין שבת כהלכתו מיד נגאלין. אך כל נפש בפרט המשמר שבת נגאל מיד מכל וכל והמיתה הוא רק כשינה ויקיצה כמו שנא' והקיצות היא תשיחך:

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית פל פרי האדמה וכו' ושמת בטנא והלכת וכו' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ כו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק כו' וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצינו וכו' ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וכו' כי תכלה לעשר וכו' היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשיך ראוי לשים לב בפרשה זו הרבה א' מה טעם מצית בכורים הגם כי כל המצות השמעית הם גזירת המלך על עבדיו עם כל זאת נכון הדבר למצוא טעמים עליהם גם מה טעם אמירת ארמי אובד אבי במצוה זו יותר מבמצות סוכה או תפילין וציצית וגם עליהם נאמר כי לולא ה' שהיה לנו ביקש לבן לעקור את הכל ולא היו המצות מתקיימים כלל גם מה ענין סמיכת ירידת מצרים לארמי אובד אבי הלא לא מפני לבן ירדו אבותינו למצרים גם למה מזכירין יציאת מצרים אצל הבאת בכירים גם על וירא את ענינו דרשו חז"ל בהגדה זו פרישות ד"א ואת עמלינו אלו הבנים ואת לחצינו זו הדחק ולפי דרש זה בלתי מובן מהו ענינים להזכירם אצל הבכורים וכל ענינים הללו שייכים בשוה אצל כל המצות להזכירם כי יען אשר היינו משעובדים בקושי השיעבוד וה' ברחמיו הוציאני מעבדות לחירות ע"כ חובה עלינו לקיים מצותיו ומה נשתנה מצות הבאת בכורים לאמירה זו יותר מכולם גם אמרו וענית ואמרת בלתי מובן הלא אין לשון עני' נופלת רק על תשובת מי ששואל ממנו דבר גם לשון ועתה הנה הבאתי צריך ביאור שלשון ועתה מורה שמפני כל הכתוב למעלה נכיר ונדע שגם עלינו חובה מעתה להביא בכירים ועדיין אין בידינו מכל מה שבפרשה טעם מספיק להבאת הבכורי' גם ראוי להתבונן סמיכת המקראות שסמוך לפרשה זו פרשת ווידוי מעשר ואח"כ אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לשון היום הזה צריך ביאור ורש"י ז"ל פי' ע"פי מאמר חז"ל שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ועדיין יש להתבונן על סמיכות מקרא זה למה שלפנינו. ובספר משנה תורה לכ"ע דרשינן סמוכין גם למעלה פרש"י אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עלי' גמי ואומר הרי זו בכורים יש להבין למה בחר בלשונו בתאינה יותר מכל שבעת המינים שחייבות בביכורים גם למה יכרוך עלי' גמי ועשב הלא טוב הי' לכרוך עלי' משיחה שהוא חזק יותר ולא ימוט משא"כ גמי שבקל ינתק ואיננו גם נשים לב לעיטור בכורים על מה היו באים ולבאר כל זה נאמר כי הנה הש"ית ברא עולמו לכבודו שיתפרסם אלהותו ית"ש לכל באי עולם וצוה לעם קרובו תורה ומצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ועל ידם יתקרב האדם להבירא ב"ה ולדבקה בו אמנם לא תכון התורה והעבודה האמיתית רק כשיזדכך האדם תחילה נפשו הבהמיות המתאוה כי כל עוד שלא טיהר גופו וזיכך אותו מן החומריות עודנו הוא שקול בפלם מאזנים פעם יוגבר שכלו על החומר ויעשה מצוה ופעם הוא להיפוך ח"ו. לכן כל האדם הבא לכנוס בפתח עבדות ה' צריך תחילה להדיח מקרבו גיעול זוהמת הנחש הקדמוני אשר מצידו האדם חומד ומתאוה להבלי העולם ומאוויו הגשמיות וזוהמת הנחש בא לאדם ע"י חטא אד"הר והנה בחטא אד"הר נחלקו חז"ל בפרטו מה הי' ומהם אמרו שעיקר החטא הי' ע"י שמיהר להזדווג קודם שבת שבאם הי' ממתין ליום השבת לא הי' מקום לסטרא דמסאבא להתאחז בו. אמנם הכל הולך אל מקום אחד והיוצא מדבריהם שהחטא הי' ע"י שמיהר למלאות תאוותו מצד הסתות הנחש קודם זמנו. ולזה אמרו חז"ל על חוה שסחטה ענבים רמזו בזה שאכלה פגה קודם זמנו מצד התאווה כמאמר הכתוב כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו' ועי"ז גרמו מיתה לדורות ונאמר לאדם כי עפר אתה ואל עפר תשוב כי ע"י זוהמת הנחש שהוטל באדם אי אפשר להזדכך מהחומריות לגמרי רק ע"י קבורה שעל ידה יתעכל הבשר הבהמיות ויהיו נקיים מכל סיג לתחית המתים וזהו ענין חיבוט הקבר להפריד זהומת הנחש מהאדם והחטא אדם הראשון גרם לאבותינו שירדו למצרים ללקט ניצוצות הקדושות שנפלו בק"ל שנה שפירש אד"הר מחוה וזהו ענין הגלות ושיעבוד מלכיות כמאמר חז"ל במשל בן המלך שתלה לו כיס של דינרין על צוארו וכו' מה יעשה הבן שלא יחטא. אמנם כשהמלך רוצה להטות בנו לדרך הטובה לבל יתהלך אחרי שרירות לבו הוא מדיחו בין אנשים המונים גסי הטבע שע"י עול השיעבוד והעבודה ישבר תאוותו ותערב לנפשו אח"כ וכן הוא באמת שיצאו אבותינו אח"כ ברכוש גדול מניצוצות הקדושות שהוציאו משם כידוע והלכו אח"כ למדבר ארבעים שנה ואכלו את המן כל הארבעים שנה למען יזדככו יותר וזאת היא העבדות העיקרי בכל האדם להגביר שכלו על נפשו המתאוה ולקדש עצמו גם במותר לו לבל יהי' להוט אחר התאוה. וכל דבר אשר תתאוה נפשו אפילו דבר המותר ראוי ונכון שירחיקנו כדי לשבר תאוותו ולא יאכלנו בעת תאוותו וע"י זה הוא מפריד מעצמו חלאות זהומת הנחש ומתקן חטא אד"הר וזהו טעם מצות הבאת בכורים כי מטבע האדם מצד חומריותיו ונפשו הבהמיות בעת יראה ביכורה בטרם קוץ באוות נפשו וחמדתו וגודל תאוותו בעודו בכפו יבלענה וחשש הש"ית פן בבואם אל ארץ חמדה וגפן ותאנה ורימון דברים שנפשו של האדם מחמדתן יתמשכו ח"ו אחרי תאוותם ויחזור הדבר לקלקולו ע"כ גזר אומר שיחסומו תאוותם ותאנה ורימון המתבכרים תחילה ימשוך ידיו מהם ובעת תגבורת יקוד תבערת התאוה אשר מטבע האדם שבדבר המתבכר וזה ימים אשר לא נמצא הפרי ההיא הוא חומד לה מאד אז מצווה מפי הגבורה שימשול ברוחו ועל כביר תאוותו ויכניע יצרו לשמור הפרי ההוא לשם הש"ית ולהעלותה למקום אשר בחר אל הכהן משרת דר מעון היודע להעלות הניצוצות הקדושים. וזהו רמזו חז"ל באמרם אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עלי' גמי ביאורו כמדומה לי ששמענוהו מאדומ"ור הרב הקדוש רשכב"ה מו"ה אלימלך זצוק"ל שהאדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה ונפשו מחמדת לאוכלה ותבערת תאותו תוקד בקרבו אז יכרוך עלי' גמי ביאורו שיחסום בעד תאותו ויסגור בעדה על ידי שיזכור כי בשר הוא ומחר יעלו עשבים ודשאים על לחיו ועל מה זה נגזר על הגוף שיתבלה בעפר אם לא מחמת חטא אד"הר שהיתה ע"י שנטה אחרי התאוה וגרם עי"ז שנתדבק בו ובזרעו אחריו חלאת זהומת נחש הקדמוני שאי אפשר להפרידו אם לא ע"י מיתה וקבורה ועי"ז ישליך תאותו מנגד בכדי לזכך חומריותו בעודנו בחיים חיותו ולבל יוסף להתגאל בחמדת תבל ומטעמים העריבים לחיך ומחמת זה נקט תאינה שעץ שאכל אד"הר קא סבר שתאנה היתה וכמו שפי' רש"י על פסוק ויתפרו עלי תאינה בדבר שקילקלו בו נתקנו וזה הוא ג"כ טעם עיטור בכורים בפירות מאותו המין היותר יפים שיהי' מלחמתו וכבישת יצרו יותר גדול בערך שהגם שהם נאים ביותר עכ"ז הוא כובש תאוותו ומושל ברוחו מתחילת לקיטתו עד שיביאם לבית הבחירה ולכן היו לנין ברחוב כמו ששנינו במס' בכורים בכדי שלא יפרוץ אחד מהם הדבר להתאוות אליהם ולאכלם בהיותו לבדו בבית מלון בדרך ולכן אחר שטרחו כל אותו הדרך ומשלו ברוחם וסבלו תאוותם עד שבא אל בה"מק אז בבואם לירושלים כל בעלי האומניות היו עומדים מפניהם מחמת שקידשו א"ע בכל אותו הטורח לזכך חומריותם ולכן אמר הכתוב וענית ואמרת לפני ה' אלהיך כו' ביאורו אחר שתענה את עצמך ותחסום תאוותך אז תבין גודל מעלת הזדככות החומר ותתן שבח והודי' למקום ב"ה שזיכה אותך למעלה זו ותאמר לפני ה' ארמי אובד אבי רומז לנחש רמאה נחש הקדמוני שביקש לאבד את אבי הראשון הוא אד"הר אבי כל באו עולם במה שהשיא את חוה לאכול מעץ הדעת ומפני זה הוכרחו אבותינו לירד מצרימה לתקן חטא אדם הראשון לזכך חומריותם ולהוציא משם ניצוצות הקדושות שנפלו לשם וכו' ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וכו' שכן עלתה בידם שהוציאו ניצוצות הרבה מאד ולכן וירעו אותנו המצרים ויענונו וכו' הכל הי' כדי לזכך אותם ולצרפם ככסף בכור עוני שעי"ז נשבר כח תאוותם ומטעם זה מזכירין כאן מה שנעשה להם במצרים בפרישת ד"א והשלכת הבנים ליאור וגודל הדחק יען כי כל זה הי' לשבר כח תאוותם לבליתאוו לדבר ערוה ויהיו בחונים כזהב מכל סיג וחלאת זהומת הנחש. ולכן נצטווינו מצות בכורים בכדי שלא נמשך עוד אחר תאוות לבנו ולא יתערבו בתוכנו סיגי תאוות החומריות ומזה נבין מאמר הכתוב ועתה הנה הבאתי ביאורו ועתה אחר אשר כל זה עבר על נפשינו עבור חטא אד"הר שנמשך אחר התאווה על כן הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה ולא אתמשך עוד אחר תאוות הגשמיות שמטבעו להתאוות לפרי המתחדש משנה לשנה בעת שנתבכרה ומטעם זה סמך למצות הבאת בכורים ווידוי מעשר שגם מצות מעשר שני טעם העלאתו לירושלים הוא בכדי להזמין על שולחנו כהני ה' והלוים בכדי שילמוד מאתם סדרי עבודת ה' ואכילתם בקדושה והזדככות החומריות וכמו שאמר הרב בוצינא קדישא רבינו מנחם מענדיל מריאמנוב זצוק"ל על פסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה למען תלמד ליראה את ה' וכו' שעל ידי שהי' מעלה מעשר שני לירושלים וקורא לעובדי ה' העומדים שם לשרת לפני ה' לאכול אתו עי"ז הוא לומד מהם יראת ה' ואח"כ אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו' ביאור הכתוב שהיום הזה דייקא דהיינו אחר שעשית כל הנ"ל שהגברת השכל על החומר ומשלת ברוחך לכבוש תאוותך ונטהרת מזהומת הנחש אז ה' אלהיך מצוך לעשות וכו' שאז תזכה לעשות המצות בשלימותן בכל לבבך ובכל נפשך אחר שכבר יצרך מסור בידך ובידך להטותו לאשר תחפוץ אבל קודם ששובר האדם תאוותו עדיין אין עשיתו המצות בשלימות והבן.

והיה כי תבוא וגו' יש להבין לשון והיה שלא מצינו שיהי' נאמר אצל מצוה רק כשרוצה לומר הבטחה יתכן לשון והיה באופן זה יבטיח כן כמו והי' עקב תשמעון וגו' ושמר וגו' אבל במצוה לא שייך לשון והיה. ואם על האמור וירשת וישבת בה גם בפ' כי תצא כתיב ונתנו ה' אלהיך בידך ומ"מ לא כתיב והי' כי תצא רק כי תצא וגו' משום דקאי על מצות יפ"ת וכן כאן הול"ל כי תבא וגו' ולקחת מראשית וגו'. אך לשון והיה קאי על סיום הפרשה שנא' ושמחת בכל הטוב וגו' שע"י שיביא הביכורים שהוא הראשית לה' יזכה לשמחה. ומה שאמר בכל הטוב דאי' (תענית ט"ו.) ולא הכל לשמחה וכו' ישרים לשמחה וכו' דכתיב ולישרי לב שמחה כשזוכין ליישר הלב אז זוכין לשמחה. ובודאי לא ציוה השי"ת ולא הבטיח על שמחת הרשות בעניני עוה"ז רק שמחה הבאה ע"י ישרת לב שיזכו לבער היצה"ר מהלב כסיל. וזה שנא' ושמחת בכל הטוב ואין טוב אלא תורה (כמ"ש ברכות ה'.) וזה שנאמר הגדתי היום לה' אלהיך וגו' ועדיין לא הגיד כלום שזה התחלת הקריאה. אך ע"י הבאת הבכורים ראשית פרי האדמה לה' בזה עצמו הוא מגיד שמכיר את כח הנותן כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ועי"ז מברר כל הפירות שיש לו שהם רק מסטרא דטוב ואין בו שום ערבוב הרע. וכמו שמצינו שע"י בהמ"ז שמודה ומכיר שהשי"ת הוא הזן ומפרנס כ' שם ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך ולא כתיב אחר ושבעת הזה השמרו לכם פן יפתה כמו שנא' בפ' והי' אם שמוע או השמר לך פן תשכח וגו' כמו שנא' אחר ואכלת ושבעת בפ' ואתחנן ובספרי עקב מייתי כמה פסוקים שאין אדם מורד אלא מתוך שביעה וכן הוא בגמ' וזוה"ק. רק ע"י בהמ"ז שבזה שמכיר כח הנותן שוב לא יביא המאכל לידי קטרוג היצה"ר. כן ע"י הבאת הבכורים הראשית פירותיו לפני ה' ועי"ז כבר הגדתי וגו' היינו שמכיר כח הנותן עי"ז מברר כל הפירות שלו שהם רק מסט' דטוב והאכילה הוא בחי' ד"ת כמו שנא' לכו לחמו בלחמי וגו'. וזהו מה שנא' אח"כ ושמחת בכל הטוב שזוכין עי"ז ליישר הלב ולישרי לב שמחה ויהי' האכילה בכל הטוב שהאכילה יהי' בחי' ד"ת אין טוב אלא תורה. ובשבת סעודות שבת ג"כ מסט' דעץ החיים שאין בו שליטת יצה"ר כמו שכ' בתיקונים ומועיל אכילת שבת לכל אכילות שבששת ימי המעשה שיהיה מסט' דטוב ולא יהיה בו ערבוב רע ושליטת יצה"ר כמו שמועיל ביכורים לכל הפירות. ובשבת כל אחד מישראל הוא בבחי' ת"ח כמו שאמרנו רמז מגמ' (שבת קיט.) מי עדיפת לו מינה. וא' בגמרא (כתובות ק"ה:) כל המביא דורן לת"ח כאלו מקריב ביכורים לכן מועיל סעודות שבת לכל האכילות שבששת ימי המעשה שיהי' רק מסטרא דטוב ויהיה ושמחת בכל הטוב: