וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ (ס)
תפארת שלמה
ולהיותך עם קדוש לד' אלקיך כאשר דבר. יבואר עפ"י מ"ש כבר בפ' דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד. כי בעניני צרכי הגופני הוא דבר שיש לו גבול וקץ להמבוקש שלו דהיינו אם הי' חסר לאדם איזה דבר בעוה"ז ומתפלל עליו ונשמע תפלתו ונתמלא רצונו אזי אינו צריך עוד להתפלל עד"ז. אך בעניני עבודת הבורא להשיג גדולתו ורוממתו הוא דבר שאין לו קץ ותכלית כל מה שמשיג יותר הוא תכלית הידועה אשר לא ידעוך. וז"ש דרשו ה' ועוזו עד"ז בקשו פניו תמיד כי בזה אין לו סוף ותכלית למבוקשו. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אתה החילות. בעת ההיא רמז לימות המשיח אז יהי' התגלות האלקות ואעפ"כ הכל יהי' רק בחי' התחלה כמו שלא השיג עדיין מאומה. וז"ש ויאמרו תמיד יגדל ד'. ר"ל שזה יאמרו תמיד אף בזמן הגאולה יהי' מלא כל הארץ כבודו אשר כמוהו לא הי' כי בשעת בריאת העולם הי' בבחי' צמצום כיל"ח. אעפ"כ גם אז בזמן הגאולה יאמרו תמיד יגדל ד' כי תכלית הידיעה לידע אשר לא ידעוך. וז"פ הפ' ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לשם ולתהלה כו' ולהיותך עם קדוש לד' אלקיך כאשר דבר. כי לעתיד כל הגוים יכירו כח מלכותו ויאמרו ד' מלך כו' אך גודל מעלת בנ"י אשר גם עתה בזמן הגלות קדושת' למעלה מאד. וזה הרמז ולהיותך עם קדוש לה' כו' שיהי' כח בקדושתינו להביא הקדושה למעלה כביכול. כאשר דבר. כמו שהיו מעלת בנ"י בשעת מתן תורה שהיו כולם בחי' נביאים. אך כאשר אמרו דבר אתה עמנו כו' ולעתיד כולם יהיו בחי' נביאים ויהי' כח בקדושתם להביא הקדושה למעלה כאשר דבר בשעת מתן תורה כנ"ל: