קישורים על ויקרא ט:א

ויהי ביום השמיני. במ"ר פתח חכמות בנתה ביתה זה הקב"ה. חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי בראשית וכו', והנה בגמרא (סנהדרין לח.) חכמות בנתה ביתה זה מדתו של הקב"ה שברא את כל העולם כלו בחכמה, חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי בראשית והק' בתוס' ואף על פי שבששת ימים נברא העולם מכל מקום היה חסר מנוחה עד שבא שבת והיינו דכ' ויכל אלקים ביום השביעי, והוא כמש"כ רש"י בשם המדרש מה היה העולם חסר מנוחה וכו', ונראה במדרש שבא ליישב קו' התוס' דמסיים אלו שבעת ימי בראשית שנאמר כי ששת ימים וגו' ויברך אלוקים את יום השביעי ומה מייתי פסוק ויברך. ונראה כוונתו עפמש"כ בס' אוה"ח (בראשית) עה"פ כי ששת ימים שבשעת הבריאה לא ברא השי"ת כח בעולם רק לעמוד ששה ימים וברא את יום השבת ונתן בו כח שישפיע לעולם נפש המקיים עוד ששה ימים וכו', וזה כוונת המדרש במה שהביא הקרא ויברך, דסתם ברכה מצינו בתורה על ריבוי כמו ברכה דדגים וברכה דאדם שהוא פרו ורבו כן ויברך אלקים את יום השביעי שיוכל להוליד עוד ו' ימים. וכ' עוד שם באוה"ח שהוא רק על ידי שיש שומר שבת וזה לא נחסר בעולם כמו אדם שת וכו' ובכלם יתכן וכן באברהם מצינו שקיים כל התורה (יומא כח:) ואף השבת ואף דב"נ ששבת חייב מיתה כדאיתא (סנהדרין נח:) מ"מ נאמר ע"ז תי' ולדעת רבותינו הצרפתים יצאו מכלל בני נח (ונת' במ"א). בל נח בעצמו שנצטוה יום ולילה לא ישבותו ודאי לא שמר השבת ואיך נתקיים העולם. אך אמרנו דעיקר ענין שבת הוא הכרת כח מלכותו ית"ש. והיינו מדת מלכות, וכל שהוא צדיק ומכיר כח מלכות שמים אף שלא שמר שבת כיון שנצטוה שלא לשבות. מ"מ היה מדת מלכות המקיים העולם, וז"ש בגמרא (חגיגה יב:) על עמוד א' העולם עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם, ועל ידי אותו הצדיק מוליד השבת נפש הששת ימי המעשה שאחריו. כמו שהיה תיכף בבריאת העולם שנברא אדם ביום הששי שהוא נגד מדת יסוד וכו' נשלמה הבריאה ועל ידו הוליד השבת השימהמ"ע שאחריו. והיינו דאיתא (בב"ר פ' ה') ואהיה אצלו אמון שיעשועים יום יום אלו שני אלפים שנה שקודמה התורה לבריאת העולם. והוא מרמז על שני מדות חכמה ובינה שהם הנסתרות לד"א ונקראים אבא ואימא והם הולידו הששת ימי בראשית ושבת תתאה. ואיתא (זח"ב צב א) שבת עלאה שבת דלילא שבת דיממא ואמרנו דליל שבת הוא מדת מלכות הנקראת בת והוא ה' אחרונה שבשם הוי', ויום השבת הוא שבת עלאה שנעשה מהבת אמא היינו ה' ראשונה שבשם הוי', והיו"ד שבשם הוי' הוא חכמה אבא. וחכמה ובינה תרין רעין דלא מתפרשין (כמ"ש בזח"ג ד' א) והוא או"א והם הולידו הששת ימים היינו ו' שבשם הוי' וה' תתאה שהוא נגד מ' מלכות, וכשנברא אדם הראשון והכניס קדושה ליום השבת (כמ"ש בב"ר סו"פ כ"ב) עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת. נעשה משבת תתאה שבת עלאה והוליד עוד ו' ימים ושבת תתאה וכן לעולם. וזה צדיק יסוד עולם. שבאם ל"ה צדיק שיכניס קדושה ביום השבת לא נתקיים העולם כאמור וז"ש בגמרא (שבת סט:) היה מהלך במדבר כו' מר סבר כבריאתו של עולם דאז היה הששת ימ"ב ואחריו השבת. ומ"ס כאדם הראשון דאצלו היה השבת קודם ואחריו השיה"מ כאמור, וז"ש שלחה נערותי' תקרא זה אדם וחוה, והיינו מה שהעיר להם על התשובה כמ"ש (בב"ר פכ"א) אין ועתה אלא תשובה ואז לא רצה ואמר פן ואין פן אלא לאו, אך בשבת נתעורר בתשובה וכמ"ש טוב להודות לד' ובפרדר"א וכד"א מודה ועוזב ירוחם. ונעשה על ידו שבת עלאה ו' ימים ושבת תתאה ונקרא יום השמיני, ואיתא עוד במדרש חכמת בנתה ביתה זו התורה חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה וכו' כי אדם לעמל יולד דהיינו לעמל תורה (כמ"ש סנהדרין צט.) ואחר כך חכמות בנתה ביתה זה אהל מועד. והיינו כי תכלית מכוון בריאת העולם הי' שיהיה העולם מקום להשראת השכינה שיהיה לו דירה בתחתונים כמו שיש לו בעליונים ואמנם מקלקול הדורות נסתלקה השכינה עד לרקיע השביעי. והרועים הקדושים הורידוה מרקיע לרקיע עד משה רבינו ע"ה שהוריד השכינה לארץ (כמ"ש בב"ר פי"ט) ואז היה גילוי שכינתו יתברך בשעת מתן תורה לכל העולם ואמנם מחמת הקלקול נצטוינו לעשות אהל מועד מקום מקודש להשראת שכינתו ית'. ומעשה אהל מועד היה מעין בריאת העולם (כמ"ש בשמות רבה פ' מח) וכדאית' בגמרא (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ כ' הכא וכו' בחכמה ובתולה ובדעת וכ' התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. חצבה עמודי' שבעה אלו שבעת ימי המלואים שהם נגד ז' מדות הקדושים והקדושה הימנה רק מצד השי"ת, ורצונו ית' שיעשה האדם בעצמו פעולה ומעשה להשראת שכינתו ית'. ולזה כ' ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו היינו שיהיה הוא ובניו עושים הפעולה להמשכת שכילתו ית"ש תיכף בהתחלת ימי המעשה שאחר שבעת הימים והוא יום השמיני, ועד יום השמיני לא שרתה השכינה משום דאז התחיל הפעולה והאתערותא שמצד האדם דלתתא באהל מועד, ועכשיו שאין לנו לא אהל מועד ולא בית המקדש השכינה שורה בד' אמות של הלכה כמ"ש (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ואמרו (שם ו.) אפילו יחיד העוסק בתורה שכינה עמו שנאמר בכל מקום וגו'. ועל כן עיקר קדושת שבת הוא לפעול בזה על ימי המעשה שאחריו דאז אדם לעמל יולד לעמל תורה להיות דרופתקי דאוריי' (כדאי' בסנהדרין צט:) ולהביא השראת השכינה על ידי עמלו בתורה. ובשבת הוא רק מה דאני ד' מקדישכם ולא באלה חפץ השי"ת מהאדם בעולם הזה רק בהשתדלות האדם וביגיעתו ועמלו:

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ופירש"י שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם טרם נבוא לביאור נקדים פתיחת בעל האגדה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם וגו' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ונדבר מענין יצ"מ כי מצינו שהקשה בספר עבודת הקודש מביאו השל"ה ומתמה על המראה הגדולה שתורתינו הקדושה יחסה כל מעשה המצות זכר ליציאת מצרים ונמצא שכולם תלוים ביצ"מ והוא מן הנמנע משמע שאם לא היה יצ"מ בטלו כל המצות מהמועדים ואיך יעלה כזה על דעת הלא התורה קדומה אלפיים שנה לבריאות עולם והיא תמידית וישנה בכל אדם ובכל עת וזמן בעבר ועתיד ובודאי אפילו לא היה שעבוד וגלות מצרים לא בטלו פרטי המצות הכתובים והמועדים אשר דבר משה לישראל ועיקר העולה מדברי קדשו המעלה בתירוצו שבאמת אין מעשה המצות והמועדים תולה ביצ"מ הגשמי התחתון שהיה בעולם העשיה כ"א ביצ"מ עליונה והענין עמוק מאוד ולהבין קצת כפי ערך הכרתינו כי קודם בריאות העולמות כולם היו כל הנשמות החיצונות מכסא כבודו יתברך כלולים בסוד החכמה ולא ניכר עדיין יתר שאת ויתרון אור מיצ"ט ומיצר רע וכיון שכן ממילא לא קיבל הקב"ה תוספת תענוג מעם קרובו ישראל כמו עתה אחר התחלקות המצרים ויש יתרון אור בתוספ' מרובה מן החושך ומקודם היו תערובתם בכללות יחד שתי המצרים ובזה מובן אשר פתח דברו יאיר בעל ההגדה עבדים היינו לפרעה במצרים להורות על ראשית הכל פרעה עליון הנזכר בכוונות שהיה יונק מאחורי עורף ולא הניח התפשטות לז"א כלומר בשורש עליון במקום קדשם בתערובות המיצרים טוב ורע ולא ניכר עדיין שלימות גבול הקדושה ביתרון אור על גבול הרשע ולכן אין חפץ הכסיל בכבוד עליון לפרעה עליון להניח התפשטות המקורים להתהלך ממקום קדשם השתלשלות האורות מדריגה אחר מדריגה עד עולם העשיה שאז ניכר בפועל מחמת התרחקות מהמקור ונתעבה בחינת הרוחניות לבוא לידי גשם גבול הטוב ניכר לטובו והיפך גבול ומיצר הרע ניכר לרעתו ועכירת חומריותיו וזאת תורת האדם למאוס ברע העומד נגד גבול הקדושה ונמצא בחי' שכליים הנעלמים מעיני כל חי בהיותם כמוסים בעצמותם ותערובתם יחד במקורם לא היה ניכר יתרונם זה לעומת זה ועתה אחרי התפשטותם והשתלשלותם ממקורם למטה אזי ניכרין הם גבול הקדושה קונה תוספ' מרובה יתרון אור ויתרון שאת מחשך גבול הרשע אשר ממקום קדוש יהלך וקונה גרעון לעצמו להמיר רע בטוב כי כל זמן שגם שניהם המיצרים יחד כמוסים במקורם עדיין רוחניות אור קדוש ודינים קדושים ואינו מגוכם להיות תואר שם פרעה כמו אחר השתלשלות ולכן אין חפץ ורצון לפרעה עליון המורה על דין קדוש הכמוס בעצמו בעת תערובתם בשורשם להניח התפשטות המקורים להיות ניכר יתרון אור מחשך ועתה תחזה אם עיני שכל לך עומק הכוונה שפרעה היה יונק מאחורי עורף ולא הניח התפשטות הדמים לז"א מורה האמור בדברינו בין תבין הדברים כי עמוקים והנה כמו שהיה במקור מוכרח להיות ג"כ אחרי השתלשלותם והתפשטות המקורים בעוה"ז הגשמי אירע זאת הסיבה בפועל פרעה התחתון לא הניח יציאת גופות ישראל ממיצרו וגבולו ואזי היו גופם של ישראל מעורבים יחד בגופות המצריים ושלטו בהם ולרוב טורח השעבוד נשכח מהם מדרכי עבודה שקבלו מאבותיהם ממילא לא ניכר אז שלימות ישראל ביתרון על המצריים ובא וראה מה דאיתא בזוהר חדש אברהם כרה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה וכו' וכיון דמית אברהם מאי כתיב וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם וגו' כיון דמלאום פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז הוה עלמא שמם דלית דידע לקב"ה כיון דאתא יצחק מאי כתיב וישב יצחק ויחפור את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו מאי וישב אלא דאתיב עלמא לתיקוניה הנה מכאן תבין אם עיני שכל לך וחלק לך בבינה איך אבהן דעלמא הרכבו ופרסמו התגלות אלהות כל או"א לערך מדתו ושורשו אברהם אבינו הראשון להיותו מרכבה למדת החסד תיקן זאת המדה כל ימי חיים חיותו בעוה"ז אחז בעולם האהבה וגילה ופרסם אהבתו יתברך העודפות על בני אדם ועורר אהבת המקום בקרבם ולא אהבה זולתו ובזה העלה והגביה מדות החסד המתפשטות בכל המדריגות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה העלה הכל לשורש ולרצון הקדמון וכן יצחק אבינו העלה כל בחי' היראות אל הבורא ב"ה והורה לעם ענין היראה לבלתי יאחזו כ"א ביראה הרוממות דאית דין ואית דיין ולא יראה חיצונית והנה אז בימי האבות כל או"א לערך זכותו ובהירתו אשר האבות הן המה המרכבה נתפרסם באמצעותם והרכבת גופם הקדוש עוצם יכולתו ית' בפי הבריות אמנם אחרי זאת כשנפלו עם מישראל בגלות מצרים אז נפל הדעת בגלות ושכחו העולם אותן השכליות שחפרו ופתחו אבות הראשונים ובהעדר בחי' הדעת חזר לבחי' הראשונה כמו דאיתא בזה"ח כיון דמלאוה פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז הוה עלמא שמם דלית דידע לקב"ה וזהו עיקר הדעת בגלות לדעת אותו יתברך שהוא הבורא המנהיג ומשגיח וממילא נתערבו שתי המיצרים יחד מיצר טוב עם מיצר רע ולא ניכר שלימות מעלת עם ישראל ביתרון אור לעומת גבול הרשע כיון שנבערו מדעת קונם להשיג רוממות אלהותו יתברך להמשיך ולכנות עליהם אדנותו ית' להקרא בשם אלהי ישראל ואחרי הראותו ית' אותות ומופתים במצרים ושדד המערכות ניכר לעין כל עוצם יכלתו וחיבתו יתרה לעם קרובו ישראל והם הכינו את לבם לדרוש ה' להמשיך עליהם השראת אלהותו וכתיב: אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע והקשה בזוהר וכי מארץ מצרים הוה להו מלכא ולא מקדמת דנא והא כתיב ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלהי הנכר וגו' אלא מן יומא דהוו ישראל בעלמא לא אשתמודע יקרא דקב"ה בר בארעא דמצרים ואז ע"י הראות אותות ומופתים ניכר אדנותו ויכולתו ית' וזה אנכי ה' אלהיך דייקא לכנות אלהותו עליכם להקרות בשם אלהי ישראל מאין קנו בנ"י יחוסם הכל הוא מארץ מצרים וכו' מן יומא דהוו ישראל בעלמא אשתמודע יקרא דקב"ה בר בארעא דמצרים כי אז ניכר לעין כל חבתו שחבב עם קרובו ישראל ועשה בשבילם כל המופתים במצרים ונתקלס שמו בפי הבריות ואפילו יתרו פיו ענה בו לאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים והנה הרואה יראה ולבבו יבין היות הכל ש תולה בשורש כמו שהיתה תחלה בשורש ב' המיצרים ככה נתפשט למטה וכמו שגלות שלמטה תולה בגלות עליון המוזכר לעיל תערובות המיצרים במקורם ופרעה היה יונק מאחורי עורף וזה סבת גלות ושעבוד ישראל תחת גופות המצריים ופרעה התחתון עבד בהם עבודת פרך ולא רצה שעל ידו יתגלה ויתפרסם יתרון אורם וממילא יתגלה ויתפרסם קלונו ופחיתת ערכו של גבול הרשע כמ"ש גאולת ישראל תולה גם כן בגאולה עליונה ולהבינך הענין אתה דע לך כי הנה גודל בהירותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל השכל הנעלם מכל רעיון כי אם מחשבותיו יתברך ניכרים מצד פעולותיו והיינו באמצעות י' מדרגותיו הקדושים והתלבשותו ית' בהם ומהם יכולת בשכל אנושי לתופסו ולקרותו בשמותיו ותואר כנויו הקדושים ונודע מדברי הזוהר מה שפי' במלאכת המשכן עם כל פרטי הכלים שנבנה ונתקן במקדש אזי נתקן דוגמתו אבר פרטי בקומת השכינה כי. כבר זכרנו אשר ציורא דמשכנא וציורא דעובדא דבראשית חד אינון והמשכן עם תכונותיו ומנין פרטי הכלים הכל מורה על קומת השכינה וזה לעומת זה עשה אלהים שיש ג"כ קומה שלימה בסט"א הנבית ומשתלמת בחטאי דבני נשא ולהיפך בכל פרטי מעשה מצותם נהרס בנין קומת הסטרא אחרא ופירש בזוהר באחד לחודש הוקם המשכן כדין אתרפי האי סטרא וכו' ויתן את אדניו כדין אתרפי האי סטרא להורות כל מה שנעשה ונתקן בחינת בנין בקומת הקדושה אתרפי דוגמתה לקומת הסטרא אחרא ונהרס בנינה ולהורות נתן בלבם של ישראל כי משכן ה' המה בנ"י ונוהג ג"כ הענין בבחינת בנין קומתם וקישוט מדותיהם הקדושים כל מה שמקשט ומתקן במלא קומתו איזה מדה טובה גורם קישוט ותיקון אבר בקומת השכינה לערך אחיזתו בקומתה ולהיפך בקומת הסטרא אחרא נעשה גרעון וחסר אבר על דרך מאמרם לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכבר דברנו מזה במגילת אסתר ע"ש והכלל בזה שילמוד האדם סתום מן המפורש ענין עשרה מכות שהכה הקב"ה את המצרים הכל נמשך מהשורש וככה נתפשט למטה והיינו כל עוד שהיה בחי' התגלות והשתלשלות מדה אחד ממדותיו הקדושים מכאן ירידה למדה הפכי' שבגבול הרשע וזהו עצם המכה לכסיל ובא וראה מה דאיתא בזוהר אשר אלו עשרה מכות של מצרים הראה להם הקב"ה את הענין מאז ומקודם וז"ל ת"ח אלמלא דאנסיבא שרי לגבי פרעה לא אלקי הוא ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן דילקון למצרים וכו' מה להלן עשר מכות אף כאן עשר מכות ונמצא הראה הקב"ה אז בימי שרי את הענין ואת המעשה אשר יעשון והאבות סימן לבנים איך להרוס בנין קומת הסט"א התולה דייקא בהכות עשר וכן איתא בכוונת ההגדה סוד עשר מכות וז"ל. דם מכה זו יוצא ממלכות דקדושה והכתה למלכות הרשע חוץ מהמוח שלה לכתר דגלגלתא דקליפה דנוק' צפרדע מכה זו יצאה מיסוד דמלכות דקדושה והכתה למוחין דמלכות הרשעה ומונה והולך על דרך הנזכר כל עשר מכות והרואה יראה ויבין וישכיל את דברינו הנאמרים באמת שהכל עולה בקנה אחד ענין בנין המשכן כדין אתרפי הא סטרא וכן בנין וקישוט קומת האדם במדות הקדושים כדין אתרפי ג"כ האי סטרא והכל תולה בשורש עליון התגלות מדותיו יתברך הקדושים עשר ספיר' בלימה שעמהם נבראו כללות העולמות כולם מראש ועד סוף ועיקר הבריאה בשביל שצפה הקב"ה עצם התענוג שיקבל מעם קרובו ישראל ובשביל זה התענוג נתפשטו אלו הב' מיצרים מיצר טוב עם מיצר רע וממקום קדוש יהלכו להתפשט ולהשתלשל מדריגה אחר מדריגה בכדי לצאת מהעלם אל הגילוי כל מיצר משתי המצרים כל אחד לגבולו להכיר יתרונם ומעלתם זע"ז ונמצא כל עוד שהיה בחי' התגלות לאיזה מדה מכאן ירידה למדה הפכיי שבגבול הרשע וכנזכר שמכאן נמשך שורש הי' מכות המצריות במצרים על ידי משה ואהרן בהראות אותות ומופתים במצרים באמצעות זה נתגלה השגתו ועוצם יכלתו והתפשטות אלהותו מצד פעולותיו וצמצום מדותיו הקדושים בהכות עשרה כנזכר ומזה נמשך סיבת גאולתם כאשר בשורש נתפשט ככה למטה ומעתה עם כל הנזכר יתכן להבין אפס קצת איך שיציאת מצרים התחתון שאירע בגשמיות עוה"ז תולה עיקר ביצ"מ העליונה ונודע ששתי המיצרים הנ"ל בחינתם הוא מצות עשה ומצות ל"ת וכ"ז אחר התפשטותם ממקורם ונעשו שתי בחינות חו"ג שייך שפיר לומר מ"ע מסטרא דחסד ול"ת מטטרא דגבורה לאפוקי כשהשתי מיצרים אלו היו כמוסים בעצמותם לא שייך לומר ככה ולפני אחד מה אתה סופר וכל עצמם של תרי"ג מצות תולים בז' מדות קדושים זי"ה שמהם נמשך ששה בחי' כשר טהור מותר פסול אסור טמא הן המה בחי' וא"ו קצוות חד"ר כללותם שלשה קוים וכ"ז הוא מהבנין ולמטה שכאן יש בחי' מגע נכרי שבעה תועבת הפכיים וכאן הוא עיקר עבודת אדם לדעת בחור בטוב ולמאוס ברע ובזה תולה קיום מ"ע ושמירת מל"ת שעמהם נארגת תורתינו הקדושה ועתה תחזה אם יש בך מדעת קונך אשר כללות תורתינו הקדושה עם כללותיה ופרטותיה ותרי"ג מצות התלוים בה הכל תולה ביצ"מ העליונה המורה התגלות עולם הבנין ומכאן בחי' התחלקות המצריים גבול הקדושה לעומת גבול הרשע ובזה תולה שכר ועונש ולהיות הבחירה חפשית ביד האדם למאוס ברע ולבחור בטוב ונמצא בהעדר יצ"מ העליונה היה האדם חסר ונעדר מכל הנ"ל כי במה ימאס כיון שאין התחלקות המיצרים בפ"ע ואדרבא אך טוב לישראל ואין שום בחי' רע ניכר בעולם וממילא בטלה הבחירה ג"כ וגם שבעה עמודים שהתורה נחצבת מהם בטלו ג"כ עש"ה חצבה עמודיה שבעה ונתעוררו חז"ל שהוא מוסב על תורתינו הקדושה כנודע נגד זיי"ן מדות תואריו יתברך והיא כאם המלמדת את בנה לכת יושר פן תגוף באבן רגלו והתורה מורה דרך המלך מלכו של עולם איך ידבק המשכיל במדותיו הקדושים המה זה"מ ולמאוס בז' תועבות ז' הפכיים ובהעדר הנ"ל שאין יציאת המצרים ממקורם ממילא אין בחי' התגלות רע וא"כ אין צורך בעמודיה שבעה אמנם אחר יציאת מצרים העליונה המבואר למעלה בהשתלשלות ובהתפשטות המדריגות מוכרח להיות ג"כ בעולם הגשמי יצ"מ בכדי להשיג עליון מהתחתון ובמה נתון לאדם לדעת ולהשיג כ"ז היינו באמצעות התורה היותה רשומה של אלהות המורה לאדם דרך אשר ישכון אור באמצעות עמודי שבעה המורים זה"מ וזאת תורת האדם לתקן אותן זה"מ אשר דרך כלל המה כללות התרי"ג מצות רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת לדעת לבחור בטוב ולמאוס ברע זיין תועבות סוף דבר הכל נשמע שפיר איך שכל התורה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל ופרטי מעשה המצות וסיפורי מעשיות הכתובים בה המורים הכל סודות נפלאים ונוראים כידוע למביני מדע תולה הכל ביצ"מ ולכן תקנו לנו חז"ל לומר בכל פרטי מעשה המצות והמועדים הכל זכר ליציאת מצרים כי בהעדר הנ"ל אין תורה ואין מצות ובטל שכר ועונש ונעדר עיקר הבריאה בשביל תוספת תענוג שצפה הקב"ה לקבל מנשמות הצדיקים כאמור. ועתה נחזור לענין שסדר בעל ההגדה עבדים היינו לפרעה במצרים רומז לפרעה עליון היונק מאחורי עורף כנזכר בכונות להמבין מדעתו ומורה על שעבודינו אז מקדם בתערובות המצרים במקורם כמדובר שלא היה ניכר עדיין גבול הקדושה ביתרון אור ושאת על גבול הרשע כנזכר בהקדמה וזה מפלאי חסדיו העודפות עלינו בני ישראל ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ונודע מה דאיתא בכוונות שהן אבא ואימא שיצאו להלביש הזרועות הן המה תרין דרועין חו"ג התחלת עולם הבנין מקום השאלה עש"ה שאל נא לימים הראשונים ויכולת ברעיון לבות בני האדם לתפוס בהירתו ית' מצד פעולותיו וצמצום התלבשות מדריגותיו הקדושות כנזכר ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים ונודע בחי' מדותיהם של האבות שלשה אברהם יצחק יעקב הוא חג"ת שהוציאם ממיצר עליון להיות ניכר באמצעות יציאתם ממקום קדשם מרום שבתם העליונה גבול הקדושה למעלה הרמה ש והמעולה וגבול הרשע ניכר לרעתו ונתגלה קלונו כנזכר כל הנ"ל ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הנ"ל אבהן דעלמא הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים העליונה ועדיין לא היה ניכר שלימותם וטובתם של עם קרובו ישראל ביתרון אור מחשך גבול הרשע שבזה תולה עיקר התענוג והשעשועים כנזכר ולזה אומר בעל הגדה אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כאן מורה על ג"ר חב"ד שהן המה למעלה מעולם הבנין גם שם יש בחי' יצ"מ העליונה כי גבוה מעל גבוה ודוק והבין ויתבאר עוד אי"ה במקום אחר וגמר אומר אפילו כלנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ולכאורה צריך הבנה מה זה חידוש בודאי כל מי שיודע בתורה נפשו יודעת מאוד איך לספר ביצ"מ ומי שנבער מדעת התורה מה יאמר ומה יספר וגם תיבת עלינו אך למותר. אמנם כאן בא להורות את האמור שמדבר בכאן בבחי' יצ"מ העליונה כנזכר אשר בזה תולה עיקר התורה ומעשה המצות כנזכר ומעתה בין תבין איך שהעמיק בדבריו הפי' כלנו יודעים את התורה היותה קדומה לבריאות עולמות ואינה תולה בזמן כ"א ישנה תמיד בכל אדם ובכל זמן ועבר ועתיד ואם נפשך לומר איך תולה הכל ביצ"מ כקושית ספר עבודת הקודש הנזכר על זה בא כמתרץ ואומר מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כלומר בכאן מורה באצבע מאיזה יצ"מ מדבר היינו מצרים עליונה וזהו מצוה עלינו כלומר מה שמעלה מבחינתינו והשגתינו את זה מצוה לספר שבזה היציאת מצרים תולה ג"כ כללות התורה כנזכר שכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח הכוונה להורות לאדם שאל יוציא דבור לפני אלהים משפה ולחוץ ואז אין בידו מאומה לעורר לבו בקרבו בהתלהבות אל בהכיר גודל טובו וחסדיו ית' העודפים ביצ"מ כזה שקאי על העבר והוה ועתיד עד ביאת הגואל האמיתי ורב טוב הצפון לעתיד לבא הכל תולה ביצ"מ העליונה ובשם זאת על לבו קונה בעצמו בהירות וספיריות ומחזיר ריבוי שבחים והודאות אליו יתברך וזהו כל המרבה לספר את עצמו משמעו לשון בהירות ביציאת מצרים כנזכר ה"ז משובח ידוע מה דאיתא בזוהר זה וזאת כוולו לקב"ה ושכינתיה ומבטיחו אם מרבה לספר א"ע ביצ"מ כמדובר אז תועלתו גדולה ומובחרת ומהו הרי ז"ה זה הקב"ה משובח בכל מיני שבחים והודאות וזהו עיקר תורת האדם ועבודתו בעוה"ז כל עוד נשמתו בקרבו והיינו לערך השגתו יתברך באמצעות התלבשות מדותיו הקדושים כמו כן מחזיר לו שבחים כאשר נתבאר לנו אשר חכמים הגידו בעשרה מיני שבחים אמר דהע"ה בספר תהלים באשרי בלמנצח בהללויה וגו' וביארנו שם והכלל דהמע"ה לעוצם השגתו אותו יתברך והשתדלותו והתאמצו להכיר את בוראו ולדרוש אחדותו ויחודו יתברך מצד פעולותיו ולערך שהשיג אותו יתברך באחת מהמדות כמו כן החזיר לו שבח והודאה והסברא נותנת כשהשיג עשרה מדריגות הקדושים לכן אמר ג"כ עשרה מיני שבחים ותוארים לערך המדריגות אשר הם עשרה ואם נפשך לדעת הלא ב"ר נאמר בהם שלח תשלח ואין שם תפיסה כלל מי שלומד בספרים יודע היות בכל אחד מז"ה חב"ד הכלולים בכל או"א מהם ועיין במקום אחר הרחבנו ביאור והכלל מי האיש הירא ועובד את הקב"ה באמת ובלב שלם כל מה שמשיג ורואה בנפלאות הבורא לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא להשיגו מצד פעולותיו לדעת איך לקרותו יתברך בתואר שמותיו וכינויו לערך פעולותיו ומעורר בקרבו אהבה ויראה הרוממות בתורה ותפלה איך להוציא דיבור בשלימות בדו"ר ולקרותו יתברך בשמות ואזי גורם מילוי והארה בז' המדות שמהם נמשך התחלקות תואר כינויו כשפועל חסדים בעולם נקרא בהם אל וכשפועל רחמנות נקרא רחום וחנון וכדומה לערך התחלקות הפעולות משתנה בתואר שמותיו וכינויו ויו הקדושים והכל תולה בהשגתינו אותו יתברך באמצעות התלבשות מדותיו כמו כן ימלא פינו שירות ותשבחות להחזיר לו שבח והודאה ואנו הגורמים מילוי והארה בזי"ה כשמחזירין שבח והודאה אליו יתברך לערך מה שאנו משיגין באמצעות פעולותיו בז' מדותיו הקדושים והכתוב רומז לזה וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור עיין במקום אחר שביארנו ותבין הדברים אחר הכות ה' את היאור והראה מכה ראשונה להכות כסיל והתחילו בני ישראל להחזיר לו שבח והודאה לערך מה שהבינו אותותיו ומופתיו והשכילו כבוד מלכותו שנתגדל ונתרומם והכתה למלכות הרשע ונתרפה האי סטרא ובסטרא דקדושה נעשה מילוי והארה בזה"מ וזהו וימלא שבעת ימים הידועים מדות השכינה נתמלאה בהארה עליונה כמדובר וקומת הסט"א הולך וחסר ונהרס בניינה בפרטות המכות כמדובר ואחרי הראות כל האותות והמופתים ונהרס רוב בנין ומנין של קומת הסט"א בזה תולה עיקר הגאולה בעבר ועתיד עד ימים המקוים לנו משומר ישראל כי נודע אשר גאולת מצרים היתה פתח הגאולה ונוקב הולך עד גאולה אחרונה העקרית כאשר נדבר מזה אי"ה לקמן והנה אז בפתח הגאולה יצ"מ התחתון הרומז ליצ"מ העליון תיכף שהתחיל הבורא ב"ה להראות מכה ראשונה וכבר הקדמנו מהות בחי' עשרה מכות מאין נמשכו היינו כל מה שנתגלה ונתפרסם מדה אחת ממדות הקדושים מזה נעשה גרעון והריסה בסט"א וזהו אחרי הכות ה' את היאור נעשה מילוי בשבעת הימים זה"מ ומעתה נחזור לענין ראשון ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ופירש רש"י שמיני למלואים היא ראש חדש ניסן שהוקם המשכן ולהבין במקרא מה שפירשנו פ"ה היום אתם יוצאים בחודש האביב והכוונה היום בחודש ניסן שהראה הקב"ה חיבתו ואהבתו אליכם והוציא אתכם מעבדות לחירות מכיר הברזל שבלתי אפשרי אומה ולשון זולתכם לצאת משם אזי ניכר שלימותכם אשר בכם בחר אלהים ואתם נבחרים ם לו למנה יותר מכל האומות וזהו היום בחודש האביב אתם יוצאים מכלליות שאר האומות ועל דרך דאיתא בזוהר והנה רבקה יוצאת ופירש"י שיצאה מכללא דלהון שכולם רשעים והיא צדיקת אוף הכא הפירוש כך הוא היום בחודש האביב בהתגלות חיבתכם לעין כל בהראותו אותות ומופתים ושידד המערכות לבחור בכם להיות לו לעם סגולה אתם יוצאים מכללא של כל האומות ביתרון אור ויתרון שאת וזהו ג"כ מה שזכרנו למעלה אנכי ה' אלהיך להקרא אלהיך דייקא לייחס שמי עליכם מאין ניכר ככה היינו מארץ מצרים ניכר זה השלימות כלומר כשהתחיל יצ"מ להתפשט למטה ולא מקדמת דנא שהיו ב' המיצרים בתערובות יחד כמוסים בעצמותם ולא ניכר אז מעלתכם ושלימתכם על זולת העמים כ"א מארץ מצרים דייקא קא מוסב על שני בחי' יצ"מ עליון ותחתון כמבואר והכל באמצעות העשרה משוק רד המערנות משם נתגלה ונתפרסם מעלתכם המובחרת יתרון אור מחשך ולכן גמר אומר בצווי ואזהרה אלהים זולתי לא תדע משמעו לשון התחברות כמו וידע האדם ירצה לא תחברו שום בחי' אלהות זולתי ואז תפסידו מעלתכם המובחרת ותגרשו אותי ח"ו ממלא קומתכם הנקרא משכן לה' כי משכן ה'. המה בני ישראל ואין אני והוא יכולין לדור וכו' כנ"ל אשר ברוע מעשיהם המקולקלים מהרסים משכנם מהשראת אלהות וצור החרבה נתמלאה במילוי ח"ו ולהיפך בחורבנה של צור נתמלאה יראה שלם ועתה בין תבין אשר לפניך. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ידוע משה הוא בחי' הדעת רן כינוי לעובד ה' נקרא כהן ולזקני ישראל זה קנה חכמה ירצה לרמוז התעוררות העבודה לעורר לבם בקרבם איך לעבוד א. הבורא ב"ה עם פרטי העתים והמועדים לערך בחינתם והתגלות טוב עליון באמצעות הימים טובים כאשר יתבאר לנו אי"ה לקמן ולזה פירש"י שמיני למלואים ומאי המה המלואים עתה בעו"ה שכבר נחרב הבית ובאמת התורה היא תמידיות וישנה בכל זמן לזה פירש"י הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום וכמו אז כן עתה חוזר למציאות הראשון מי שעובד ה' היום בחודש האביב לערך בחינתו הוקם המשכן ג"כ ונעשה מילוי והארה בזי"ה ומדות הפכיים נהרס בניינם ונחרבים כנודע מכוונת עשר פתיתי חמץ והם עשר כתרי דמסאבותא והכל תולה בימים אלו וזמן ביעור חמץ הוא היצר הרע לבער העשר כתרין דמסאבותא וממילא קומת השכינה תתמלא בהארה העליונה ולזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשרה עטרות רומז לעשרה מדות הקדושים של קומת השכינה שנתמלאה במלוי הארה מחורבנה של קומת הסט"א ועל זה שייך שפיר כמו אז כן עתה והשם ברחמיו וחסדיו יבער רוח הטומאה מן הארץ ויתן לנו לב טהור אס"ו:

ויהי ביום השמיני. בתו"כ (ט"ו) מה ת"ל ויהי שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ במ"ב הוא אומר ויהי ערב ויהי בוקר וכאן ה"א ויהי (והובא בג' מגילה י:) ובמ"ר (פ' זו פי"א) כ"מ שנאמר ויהי אין שמחה כו' אתיבין יהי אור ויהי אור א"ל אף שהוא אינה שמחה לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו אור, אור שברא הקב"ה כו' עמד וגנזו מהם כו' והיכן גנזו בג"ע שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה והיינו דצדיקים לאורה (כמ"ש תענית טו.) צדיק נקרא המתגבר על יצרו ולזה נצרך תורה אור דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (זח"א רב א), וה"פ אורה שבמאמר יהי אור כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ"ג). והאור שנגנז גנזו בג"ע, וצדיק נקרא גננא דגנתא (כמ"ש זח"ב קסו ב). ולו נתגלה בכל יום מאור זה, והוא שמחה שלימה, רק וי לדור המבול ודור הפלגה שגנזו מפניהם, ויהי אור שיש הויה להאור, והיינו לצדיקים שגנזו בשבילם ולהם באמת שמחה כמו יהי אור זה אברהם (כמ"ש ב"ר פ"ב). רק לרשעים דכ' וימנע מרשעים אורם להם וי, וכן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ויהי ערב לרשעים ויהי בוקר מעשיהן של צדיקים (כמ"ש ב"ר פ"ג) להצדיקים שמחה, וכן דרש בתו"כ מש"נ ויהי ביום השמיני דתיבות אלו מיותרים (וכמו שדקדק גם כן בזוהר הקדוש) ועל זה ויהי לשון שמחה שאז היה הויה לפני השי"ת כיום בריאת שמים וארץ, רק הי וי לאו"ה, וכ' ביום השמיני, דז' הימים היו הכנה לזה דבז' ימי המלואים לא שרתה שכינה, והיו רק הכנה לויהי ביום השמיני. שבח' היה הויה שתשרה שכינה בתחתונים, ואף שנחרב הבית מ"מ יחזור הקדושה, כיון שנקבע הקדושה לעולמי עד. והיה שמחה לפניו במרום והוי הוא לאו"ה, שאז היה היחוד שנבנה בית לייחוד קוב"ה וכנסת ישראל, וישראל גוי אחד בארץ, ושלמה המלך אמר על דורו רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה כעין שנד' בגמרא (סנהדרין כ.) שקר החן וגו' על דורו של משה ויהושע והיה סבור שלמה המלך שדורו הוא אשה יראת ה' שנבנה בזמנו בנין עדי עד, ולא כדורו של משה, שלא זכו שיכנס משה לארץ ויהיה משיח, ויהושע שהכניסם לארץ מ"מ לא זכה דורו לבנין בית המקדש, ומ"מ אמר להם צאינה וגו' בנות ציון שזכו לבנין בית המקדש, ציון משכן כבודך, במלך שלמה שהשלום שלו בעטרה שעטרה לו אמו כנסת ישראל זה אהל מועד וכו' ביום חתנתו ביום ששרתה שכינה, וביום שמחת לבו ביום שירדה אש חדשה ממרום (כמ"ש בתו"כ) שאז מאותו העת נקבע הקדושה לעולמי עד, וזש"נ ויהי ביום השמיני שהיה הוי' להשראת השכינה בתחתונים כמו שהיה ביום בריאת שמים וארץ שהיה כדי שישרה שכינה בתחתונים (כמ"ש ב"ר פי"ט) ואך הדורות שקלקלו סילקו השכינה מתחתונים ולהם אין שמחה שלימה. אבל צדיקים ישכינו שכינה לארץ להם שמחה אור צדיקים ישמח וזוכין לישרי לב שמחה, ולזה היה הכנה שבעת הימים ויהי ביום השמיני שהיה הוי"ה להשראת השכינה בתחתונים כמו קודם הקלקול והיה שמחה לפניו במרום: