וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
מאור ושמש
וידבר ה' אל משה לאמר גו' אשה כי תזריע גו' פי' רש"י ז"ל אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף יש לומר בקיצור כי הנה איתא במדרש אשה כי תזריע הה"ד אחור וקדם צרתני אמר ר' יוחנן כו' אמר ר' שמואל בר נחמן בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון אנדרוגינוס בראו אמר רשב"ל בשעה שנבראו דו פרצופים נברא ונסרו הקב"ה לשנים הענין בקיצור דמ"א חדא ומ"א חדא ולא פליגי כי האדם נברא כדי להשפיע קדושה לכל העולמות כידוע תנו עוז לאלהים והוא בחי' דכר ויש לו כח לקבל השפעות טובות מכל העולמות כמד"א לקחת מתנות באדם והוא בחינת נוקבא וזהו פי' אנדרוגנוס בראו דהיינו שיש שני בחינות יחד בחי' דו"נ כמובן וח"א דו פרצופים וכו' פי' והוא בחינה אחרת כי האדם בהולך בקדושה אזי הוא בחינת פנים כי יונק מפנימיות העולמות הנקרא בשם פנים כמובן ואם ח"ו הולך בדרך לא טוב אזי יונק מאחוריים של העולמות שיש אחיזת ס"א באחוריים והוא אחור וקדם צרתני כמובן ועד"ז נוכל לפרש גם כאן כפי הנ"ל כי האדם בשני בחינות הנ"ל או בחי' פנים או בבחי' אחור ואיתא למה נברא אדם בשישי כדי שיכנס לסעודה מיד אי נמי יתוש קדמך במ"ב ואמת הוא כך אם הולך בתום בקדושה ויונק בחי' קדם דהיינו בחי' פנים אזי כולם נבראו בשבילו והוא היה ראשית המחשבה אזי הוא קדום וכולם נבראו בשבילו כדי שיכנס לסעודה מיד ואם ח"ו הולך מעיוקל אזי יונק מאחוריים כנ"ל אזי יתוש קדמך והנה כשאדם הולך בקדושה ומזכך את עצמו אזי כל תפילתו ותורתו מתקבלים למעלה כל פי' שאומר בתורה לכבוד שמים כמו שמבין בשכלו לצורך העולם אזי מקבלין למעלה תורתו כמו שמצינו אלעזר בני אומר כו' ושאר מעשיות בגמרא שקב"ה מקיים דרשת חכמים וזהו כוונת פי' רש"י הנ"ל כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה כו' כנ"ל או הוא בבחי' אחור או בבחי' קדם כנ"ל כי כולם לא נבראו אלא בשבילו כך תורתו לא נתפרשה כו' ר"ל לא נתפרשה למעלה שיקובל פירושו למעלה למעלה רק אחר תורת בהמה חיה ועוף ר"ל שיתקן בתורתו כל שנבראו בששת ימי בראשית אזי תורתו מתפרשת למעלה כאשר יאמר הפי' בתורה כך יקובל למעלה ולמטה כמובן.
פרי צדיק
בפרשיות הללו נזכר טמאת לידה צרעת וזובה, ובפ' נגעים וזובה נאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ובפ' לידה כ' וידבר ה' אל משה, מצורע משולח מכל הג' מחנות שהוא נגד קליפת הכעס שאין לו כלל חלק בישראל, וזב משולח רק ממחנה לויה. שהיא נגד קליפת התאוה. דלזה אין עצה רק ת"ת היינו שיכניס היצר והחשק להיות חמודי דאורייתא. כמו שנברא לתועלת זה. וכמו שיהיה לעתיד (כדאיתא במדה"נ ח"א קלח ע"א). וכמ"ש בגמרא (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו'. ומש"ה משולח רק ממחנה לויה שבהם נאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכתיב ובאת את הכהנים הלוים וגו', וכאן מתחיל מטמאת לידה וטמאה שבעת ימים וגו' וביום השמיני ימול וגו'. וצריך להבין שייכות מצות מילה לכאן. ולמ"ד (שבת קלה.) כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח' ניחא. אך למ"ד נימול לח' קשה דמאי השייכות דמצות מילה לטמאת לידה וגם ההלכה לא נתבררה (כמ"ש ברי"ף ורא"ש וביו"ד סי' רס"ב ס"ג פסק דנימול לח'). אך ענין טמאת לידה שהוא אף בילדה יבשתא. ואף שמולידה צדיק ואף כשיולד משיח ב"ב תהיה מ"מ אמו טמאה לידה ומה טעם לטמאה זו. אך היא עפמ"ש במד"ר (פ' זו פי"ד) הן בעון חוללתי בעוון מלא (כגיר' הערוך ע' עין) ר"א אומר אפילו חסיד שבחסידים כו' כלום נתכוון אבי ישי להעמידני והלא לא נתכוין אלא להנאתו וכו', וזה נאמר על ישי שמת בעטיו של נחש כדאיתא (שבת נה:) ועטיו של נחש היינו מה שהנחש הכניס באדם שירגיש הנאת עצמו ומזה נצמח טמאת נדה כמ"ש (עירובין ק:) הרבה ארבה אלו ב' טיפי דם כו' בעצב תלדי בנים ומזה נצמח טמאת לידה כל ז', ואחר כך וביום השמיני ימול וגו' ואז מתחיל דם טוהר ואף שרואה דם טהורה. שהרי מאז הולידה צדיק דכל מאן דאתגזר אקרי צדיק (כמ"ש זח"ב כ"ג ע"א). וז"ש בזוהר הקדוש (פ' זו מ"ג ע"ב) בדמי טהרה אלין דמי מילה ומ"מ לכנוס למקדש עדיין אסורה. וזה טעם שנזכר מצות מילה כאן. והנה בזוהר הקדוש (מצורע נ"ג ב) איתא משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא כו' וע"ד הוא קאים לדכאה לכל אינון דעאלין לבי מטרוניתא בגין דלא ישתכח מסאבא כו'. ועל כן נאמר פ' נגעים למשה ולאהרן דכל עיקר טומאת נגעים תלוי באהרן שאומר טמא והוא טמא טהור והוא טהור וכן טהרת מצורע על ידי כהן. וכמ"ש בזוהר הקדוש (מ"ט ע"ב) באתר חד אהרן הכהן ובאתר אחרא הכהן סתם ודא קוב"ה, והיינו דכהני שלוחי דרחמנא לטהר ולדכאה דלא ישתכח מסאבא, מה שאין כן בטמאת לידה שזה בא מעטיו של נחש וזה יתוקן רק לעתיד. וכן בקבלת התורה שנאמר אני אמרתי אלקים אתם שאז אם לא היה הקלקול היה מתוקן כל קלקול הנחש דלא היה מיתה (כמ"ש ע"ז ה.). ומש"ה נאמר פ' יולדת למשה רבינו שהיא הוריד התורה לארץ לתקן קלקול הנחש. ושבת מעין עולם הבא, שאכילת שבת אף להנאת הגוף הוא בקדושה כמ"ש האריז"ל ובו הזמן לתקן הקלקול הראשון של נחש, שהיה להכניס באדם הנאת עצמו ובשבת אף הנאת עצמו בקדושה כאמור: