לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
תוספתא סוטה
המקדש את האשה מפני שהוא בוש מאחיה מקרוביה לסוף שקוברתו וכן האשה שנתקדשה לו מפני שהיא בושה מאביו מאחיו מקרוביו לסוף [שקברה] היה ר"מ אומר הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר משום חמשה לאוין משום (ויקרא י״ט:י״ז) בל תקום [ומשום] בל תטור אל תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך (ויקרא כ״ה:ל״ו) וחי אחיך עמך ולא עוד אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם.
תוספתא (ליברמן)
המקדש את האשה מפני שהוא בוש מאביה, מאחיה, מקרוביה, לסוף שקוברתו. וכן היא שנתקדשה לו מפני שהיא בושה מאביו, מאחיו, ומקרוביו, לסוף שקוברה. היה ר' מאיר אומ' הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר משם חמשה לאוין. משם בל תקום, ומשם בל תטור, בל תשנא את אחיך בלבביך, ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך. ולא עוד אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם.