וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃
תוספתא (ליברמן)
הנוטע לסיג, לקורות, ולעצים, פטור מן הערלה. אמ' רבן שמעון בן גמליאל במי דברים אמורים בזמן שנטע לסיג, ולקורות, ולעצים, דבר הראוי להם. נטע לסיג, לקורות, ולעצים, דבר שאין ראוי להם, חייב בערלה. נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מניין, ת"ל כל עץ מאכל. מאמתי מונין לו, משעת נטיעתו.
תוספתא ערלה
הנוטע לסייג לקורות ולעצים פטור מן הערלה אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם אבל נטע לסייג ולקורות לעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מאימתי מונה לו משעת נטיעתו.
מאור ושמש
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוביף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם. יש לדקדק מה זה ונטעתם כל עץ מאכל הי' לו לומר כל עץ פרי מה זה עץ מאכל. וגם עיקר מצות ערלה צריך להבין למה אסרה התורה פירות אילנות שלשה שנים רצופים אפילו בהנאה וגם למה דווקא בשנה הרביעית צריך פדיון כל הפירות. ונראה להקדים שגם המדרש רבה הוא תמוה מאד על זה הפסוק ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה כו' אלו נאמר לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל. אלא למחזיקים כו' והנה המדרש מאריך מאד ואינו מפורש מה שייכות הפסוק הזה לפסוק ונטעתם כו' ונראה לפרש ע"פ פשוטו דהנה כוונת הבורא ב"ה וב"ש היה בזה שנתן לבני ישראל ארץ הקדושה מחמת שהוא ארץ אשר אוירה מחכים כי הוא מכוון כנגד ארץ עליונה אשר היא נקראת מלכות שמים וממילא בקל יכול אדם לבוא שם לעבוד ה' באמת אבל אלי' וקוץ בה מחמת שהיא ארץ זבת חלב ודבש וכל התענוגים של העו"הז ג"כ שכיח בה ע"כ יוכל אדם ח"ו למשוך עצמו לגשמיות ולשכוח לעבוד ה' באמת ובפרט כשבאו ישראל לארץ מצאו בתים מלאים כל טוב וזיתים וכרמים מלאים פירות ובוודאי יכולים מיד לימשך אחר הגשמיות ע"כ עצה היעוצה לזה שנתן הקב"ה לישראל שידע האדם כל טוב שנותן לו השם יתברך לא נותן לו בשביל עצמו רק כדי להיות משפיע מטובו לאחרים והש"ית לא עשה אותו רק כמו גזבר על כל הטוב כדי לחלק לעניים ולא לחשוב בעצמו כלל שהיא שלו רק שיהי' בו רק חלק כחלק העני ובזה יוכל האדם לבוא לעבודת ה' באמת וזה הי' מדריגת זבולן ויששכר שהי' יוצא בפרקמטיא בימים ובדרכים כדי להשפיע ללומדי תורה וזהו הדרך הנכון וישר לכל אדם כי בצל החכמה בצל הכסף אבל זאת העבודה הוא עבודה קשה מאד שיהי' אדם עוסק בעבדות האדמה תמיד או בשאר עבדות וסחורות בשביל אחרים ולא יחשוב בו לעצמו יותר משאר עניים ואביונים ע"כ הזהירה התורה הקדושה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל ר"ל שתהי' כוונתכם בשעת נטיעה מיד לנטות עץ שיהי' למאכל לאחרים ולא לבדך רק להשפיע לאחרים וזהו פי' המדרש הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה כו' ר"ל שיהי' כוונתכם בעת התעסקות בעו"הז להיות מחזקים בלומדי תורה וזהו כל עץ מאכל כנ"ל אבל זה קשה מאד להרגיל אדם עצמו שיהי' כל כוונתו בעבודתו רק להחזיק לאחרים ע"כ אמרה תורה שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ואסרה תורה אפילו בהנאה שלא להנות מעבודתו כלל וממילא מורגל שלא להחזיק טובה לעצמו כי רואה שהקב"ה אסר כל הפירות של עבודתו אפילו בהנאה ובשנה הרביעית מוכרח לפדות הפירות ולהעלות לירושלים ליתן לכהנים ולוים ולהודות לשם זהו ג"כ להרגילו שלא יחזיק לעצמו טובה יותר בהפירות מבאחרים וממילא שמורגל ארבעה שנים רצופים שלא ליהנות מפירותיו יהי' מורגל בקל בשנה החמישית להיות מחזיק לאחרים בעבודתו שיתן לו השם יתברך עושר ונכסים.