קישורים על ויקרא כו:ג

אם בחקותי תלכו. מה כ' למעלה (סו"פ בהר) את שבתותי תשמורו וגו' עי' בבעה"ט. אך הענין דאיתא במכילתא (בשלח) שם שם לו חק ומשפט וגו' חק זה שבת ומשפט זה כיבוד אב וכמ"ש (סנהדרין נו:). והנה כיבוד או"א נקרא משפט מפני שהיא מצוה שכליית. ושכן מצינו (בב"ר פ' ס"ה) ארשב"ג כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו א' מק' ששימש עשו את אביו וכן בגמרא (קידושין לא.) צאו וראו מה עשה נכרי אחד לאביו באשקלון וכו' ובודאי לא באו לספר בשבחן שהרי מצינו (בעירובין יד ) שאסור לומר כמה נאה עכו"ם זה אך אין זה שבחן רק שהם עושין מפני שהשכל מחייבן לכבד או"א שהביאוהו לידי עולם הזה וכל תאותיו וחמדותיו יקר בעיניהם. לכן אף האומות קבלוהו, וכמ"ש (בפסיקתא וכ"ה בגמרא קידושין שם) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמרו אמרי פיך בשעה שאמר אנכי וכו' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך וכו' חזרו והודו למאמרות הראשונות, ומטעם זה דרשו משפט על כיבוד או"א שהיא מצוה שכלית שאף האומות מודים לזה. אך למה דרשו חק על שבת והוא עפמ"ש במ"ר (פ' זו) בו"ד גוזר גזירה כו' מקיימה על ידי אחרים אבל הקב"ה אינו כן גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה כו' בחקותי תלכו חקים שבהם חקקתי שמים וארץ וכו' והיינו שהשי"ת מורה לילך בדרכיו והנהגותיו שהם המדות והם כלל הד"ת שבהם ברא עולמו, והשי"ת מקיים המצות תחלה, ואף שדרשו בגמרא (ברכות ו.) מנין שהקב"ה מניח תפילין. וכן (שם ז.) מנין שהקב"ה מתפלל וכו' הוא רק מדרשא אתא אבל בשבת כתב בפירוש כי ששת ימים עשה ה' וגו' וינח ביום השביעי על כן ברך וגו', והיינו מפני שנח ביום השבת ציוה לילך בדרכיו, ולכן נקרא שבת סתם חק וזשנ"ד במכילתא חק זה שבת ומשפט זה כיבוד או"א, ושם נאמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ודרשו (ב"ק פב.) אין מים אלא תורה וכו' ובזוהר הקדוש (ח"ב ס' ע"א) מק' וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא והא עד כען לא אתיהיבת להון אורייתא אמר ר"א וכו' ואוליפנא דקוב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קוב"ה וכו' והיינו שאחר שהיה להם התגלות על הים דאיתא (במכילתא וזוהר הקדוש בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. ואחר כך נעלם מהם אותו האור וזה וילכו שלשת ימים בלא מים וכשבא למרה הורה להם חק ומשפט היינו שעל ידי שישמרו חקיו ומשפטיו של הקב"ה שבהם ברא עולמו כמ"ש במדרש (ריש ב"ר) התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה וכו' על ידי יזכו לההארה כמקדם, ואף שהאומות גם כן עושים משפט כיבוד או"א אך הם עושים רק מצד שהשכל מחייבם והישראל אפילו המשפטים עושה רק לשם שמים מצד מצות ה'. וזה מכניס בו קדושה, כמו שאנו מברכין בכל מצוה אשר קדשנו במצותיו שבכל מצוה משיג קדושה וכן מצינו (קידושין שם) כי הוה שמע קל כרעא דאימי' אמר איקום מקמא שכינא דאתיא, והיינו שמצד המצוה שורה בו קדושה כמש"נ השוכן בתוך בני ישראל וזה שכינה. ועז"נ כאשר צוך במרה לקיים מטעם מצות ה', וזש"ה מגיע דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו' והיינו שלישראל מופיע קדושה בין מהחוקים בין מהמשפטים מפני שעושה אותם מחמת ציווי השי"ת. וכל התורה היא עצות איך לבוא לההכרה דאנכי ה"א וכמ"ש (בזח"ב פ"ב ע"ב) תרי"ג זיני עיטא יהיב אורייתא לב"ב כו' מה שאין כן באו"ה ומשפטים. אף שמקיימין אותם בל ידעום לא יתנו בהם ידועה והכרה באור ה' ומאמר אנכי, מה שאין כן בישראל מופיע בהם אור בין מהחוקים בין מהמשפטים וזה הסמיכות שבתותי תשמורו. בחקותי תלכו:

אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם פירש"י יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה וצריכין אנו למודעי. והנראה כי ידוע ההפרש בין חוק למצוה חוק הוא לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה כאשר פירש"י בפ' חוקת לכך כתיב חוקת לומר גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה ומצוה מורה היות לה טעם לשבח ומתלהב האדם לעשותה באהבה רבה והנה זה נאמר בכללות תרי"ג מצות הכתובים בתורתינו הקדושה אשר יש הפרש בעניני החוקים והמצות לכללות מין האנושי אמנם גם בכל או"א מישראל פרטי יש ג"כ זה ההפרש בעשותו אחת מהמצות רק מצות אנשים מלומדה כאשר קבל מאבותיו הראשונים אשר אין בהם טעם וריח ומעשהו רק כמו חק וגזירה יתיר עליו העושה מעשה מצותיו בהתעוררות חושק נפשו והתלהבותו לאלהים תועלתו גדולה ומובחרת ומצינו דוד המע"ה אמר לשלמה בנו:

אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וכו' והשיג לכם דיש את בציר וכו' וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם פירש"י ונתתי שלום שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל וכו' מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכו'. יש לדקדק דהוי לי' להקדים השלום קודם ונתתי גשמיכם ובמקום ונתתי גשמיכם הוי לי' למימר ונתתי שלום ואח"כ ונתתי גשמיכם כיון שהשלום שקול כנגד הכל הוי לי' להקדי' החשוב קודם עוד י"ל כי מקודם נא' וישבתם לבטח בארצכם והוא השלום ומפני מה חזר ואמר אח"כ פעם אחרת ונתתי שלום בארץ ונראה לי דהפסוק מורה לנו גודל מעלת השלום בלי מחלוק' כי המחלוקת היא מדה גרועה מאד ועיקר המחלוקה היא באה מחמת קנאה שכל אחד מקנא בחבירו ועיקר הקנאה היא בעשירים כי עני לבו נשבר ונדכה כי קנאת אדם הוא באיש הדומה לו בערכו כמו שאמרו ז"ל כלום מתקנא אלא חכם בחכם וכו' א"כ מה לעני לקנא העני חבירו בעניותו אבל העשיר המרבה הון ואוהב כסף לא ישבע כסף ומי שיש לו מנה מבקש מאתים והעשירות אינה עבור חפצי שמים ויש בזה קנאה שנאה ועי"ז נתהוו קטטות ומחלוקת אבל העשירות אשר היא עבור הש"י לעשות בו חפצי שמים אין בזה העשירות קנאה ושנאה כלל וזהו מרמז לנו הפסוק ונתתי גשמיכם בעתם וכו' ר"ל אף שארבה לכם ואשפיע לכם כל שפע טוב וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ר"ל שלא יהי' לכם שום קנאה כלל וכלל זה על זה ויהי' לכם שלום גדול כי עשירות שלכם יהי' עבור חפצי שמים ולא יהי' בו קנאה ושנאה כלל וזאת צריך למידע שהמחלוקת היא מדה גרועה מאד כידוע ואין להאריך כי ידוע לכל אך זאת צריכין למידע שע"י המחלוקת יוכל האדם לבוא בלילה ח"ו למקרה בלתי טהור כי הקליפות מתדבקים בו אבל כשיש לו שלום אין לו לפחוד מזה כלל וזהו שאמר הכתוב ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ר"ל כנ"ל שלא תחרידו ובל תפחדו מאיזה מקרה רע ח"ו כי והשבתי חיה רעה מן הארץ זאת מרמז על הקליפות שישבתו ויתבטלו מארץ ולא תפחדו כלל מאיזה מקרה בלתי טהור ואף לא תצטרכו לקרות קריאת שמע על מטתו וזהו וחרב לא תעבור בארצכם ר"ל ק"ש נקרא חרב פיפיות ר"ל שאף בלא ק"ש לא יוכלו להדבק בכם איזה קליפות כי יתבטלו מגודל השלום שיהי' בכם.