קישורים על יחזקאל לו:כה

בשלישית, פרה אדומה, ומפטירין וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אי זו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחוריו.

נתינין וממזרין טהורין לעתיד לבא דברי ר' יוסה. ר' מאיר אומ' אין טהורין. אמ' לו ר' יוסה והלא כבר נאמ' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אמ' לו ר' מאיר מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם. אמ' לו ר' יוסה, מה ת"ל אטהר אתכם, אפי' מן הנתינין ומן הממזרות. מצרי שנשא מצרית, אדומי שנשא אדומית, דור ראשון ושני אסור ושלישי מותר. אמ' ר' יהודה בנימן גר מצרי היה לו חבר מתלמידי ר' עקיבא אמ' אני גר מצרי ונשאתי אשה גיורת מצרית, הריני הולך להשיא לבני אשה בת גיורת מצרית, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל, שנ' דור שלישי יבא להם בקהל ה'. אמ' לו ר' עקיבא, בנימין, טעית הלכה, משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות, לא עמונים ומואבים במקומן, ולא מצרים ואדומים במקומן, אלא עמוני נושא מצרית, ומצרי נושא עמונית, ואחד מכל אילו נושא אחד מכל משפחות האדמה, ואחד מכל משפחות האדמה נושא את כל אילו. הכל הולך אחר הולד. לויה, וישראלים, מוסיפין עליהן עוד אחת, הרי שתים עשרה. בדק את האם, אינו צריך לבדוק את הבנים. בדק את הבנים, אינו צריך לבדוק את האם. בדק את הגדולים, אין צריך לבדוק את הקטנים. בדק את הקטנים, אין צריך לבדוק את הגדולים. במה דברים אמורים באשה אחת, אבל בשתי נשים, בדק את האם, צריך לבדוק את הבנים, בדק את הבנים, צריך לבדוק את האם, בדק את הגדולים, צריך לבדוק את הקטנים, את הקטנים, צריך לבדוק את הגדולים.

מהפטרת פרשת פרה שאינו מדבר כלל מטהרת הטומאות רק מטהרה מהחטאים ועונות כש"נ וזרקתי עליכם וגו' ומכל גלוליכם אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו' ואחר כך ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם. ומה שייכות הפטרה זו לפרשה פרה. מזה מבואר כמו שאמרנו דעיקר הטהרה בפרה הוא משורש היצר הרע ומטהר מכל טומאה אף מטומאת מת שהביא הנחש לעולם. והנה יש ג' טומאות נגד ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד טומאת צרעת שבא על לה"ר שהוא משנאת הבריות וקליפת כעס וקנאה והוא קליפת עשו. וטומאת זיבה שבא ע"י תאוה קלי' ישמעאל שהוא חמדות ואהבות זרות. וטומאת מת כנגד קליפת הגאוה והכבוד והוא שורש הסתת הנחש והייתם כאלהים. (ונת' מ' ו) ומג' קליפות אלו נסתעף ג' עבירות החמורות ע"ז ג"ע שופ"ד דתכלית הגאוה הוא עד שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. וג"ע ושפיכת דמים תאוה וקנאה. ומצינו עוד טומאת נבילה ושרץ שזה אינו בגופו של אדם. ומכל מקום מצינו (תענית טז.) שהמשילו מי שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל כו' לא עלתה לו טבילה והוא שבאמת כל הטומאות שנמצאו בבע"ח הוא רק ע"י קלקול הנחש שהכניס התאוה והיצר הרע באדם מזה נמצא טומאה בבע"ח כמו שרצים וכדומה. ועל כן הביאו מטומאת שרץ אף שהוא טומאה דבע"ח מכל מקום כ"ז שאינו מתקן החטא לא עלתה לו הטהרה והטבילה. וע"י טהרת הלב מהיצר הרע וכמו שיהיה לעתיד דכ' והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' על ידי זה יתבטל כל הטומאות הבאים ע"י יצר הרע והקליפות כאמור. וזש"נ וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם וגו'. וכן טהרת הפרה מורה שמטהר את ישראל מכל שרש קלקול הנחש ועל ידי זה יש טהרה לכל הטומאות ואף לטומאת מת שאינו משולח אף ממחנה לויה שקליפה זו נוהגת אף בגדולים (כמו שנת' שם) וכנגד טומאה זו קליפת עמלק שנדרש (פסיקתא לחנוכה ומ"ר נשא פ' יג) גאות אדם תשפילנו זה עמלק כו' ע"ש והוא ראשית דקליפה. ומכל מקום אחר שאמר ונתתי לכם לב חדש וגו' ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' כתיב אחר כך והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וגו' שעדיין צריכין ישועה. והוא שבביאת משיח שיהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם כולו בשבילו (כמ"ש יומא פו :) והיינו שהוא יכניס הרהור תשובה בלב כל ישראל וכמו שאמרנו (כ"פ) מכל מקום יהיו האובדים בארץ אשור והיינו שנטמעו בין העכו"ם והם לא ידעו כלל שהם מישראל ועכ"ז ע"י השופר גדול יהיה להם ישועה והיינו שהשי"ת מצדו יעורר לבם מבחינת תשובה עלאה שהוא בינה שופר גדול ולא ידח ממנו נדח כל שהוא מזרע ישראל ועז"נ והושעתי אתכם מכל טומאותיכם. והנה שבת איתא (זח"ב רד א) ש' בת ש' רזא דג אבהן ובת מתעטרא בהו והיינו שישראל זוכין לקדושת ג' האבות. וכבר אמרנו דקדושת האבות כנגד לבטל הג' קליפות וטומאות. דאברהם אבינו ע"ה היה אוהב את הבריות וכנגד קליפת הקנאה. ויצחק כנגד קליפת התאוה דע"י הפחד מה' ניצול מכל התאוה. ויעקב אבינו ע"ה נגד קליפת הגאוה והכבוד שהוא היה שפל בעיניו (ונת' כ"פ) ואז כשזוכין לקדושת האבות זוכין להטהר מכל הקליפות ומכל הטומאות. וז"ש בפסיקתא לפרה (סי' ו) ואף הפרשה הזו מזוקק שבעתים יש בה מ"ט טהרות כיצד יש בה שבע פרות כו' ולא עוד אלא כיון שהיו מבקשים לשרוף כו' מזין עליו כל שבעת הימים ושבעה הזיות בכל יום הוי נמצאת אומר מ"ט הזיות כו' והמכוון שבכל יום היו מזין מכל חטאות שהיו שם כמ"ש (פרה פ"ג מ"א) והיינו מכל החטאות שנעשו מימות משה וכר"מ שהיו ז' חטאות (כמש"ש מ"ה). ומהפסיקתא ראיה לפי' זה דאלו לפי' הרע"ב שהיו מזין בכל יום מאפר פרה אחרת לא היו כאן מ"ט הזיות אע"כ שהיו מזין בכל יום מכל החטאות ותנן לא מצאו משבע כו' וש"מ שהיו צריכין לכתחילה משבע והיו מ"ט הזיות. ומ"ש בתוס' יו"ט ראיה לפי' הרע"ב ממ"ש לא מצאו משבע כ'ו ומהיכי תיתי דצריכין לשבע כיון שלא הוזכר שבע ע"ש. אדרבה משם ראיה מוכרחת להיפך דאי לפי' הרע"ב והרמב"ם תיקשי הלא בשבת לא היו מזין כו' כמ"ש (יומא ח :) ואם כן לא היו צריכין יותר ממש לעולם. אך לפמ"ש שהיו צריכין להזות מז' פרות בכל יום והיה ידוע דכל חטאות היינו ז' שנעשו מימי משה ועל זה תנן לא מצאו משבע כו' שאינו מעכב. וכן פי' הגר"א זצ"ל באליהו רבה ומגיה מכל שבע חטאות ע"ש. אך עכ"פ יש להבין מ"ש בפסיקתא שהיו מ"ט הזיות הא לא היו הזאות רק בו' ימים דמפרישין ליה בד' בשבת כי היכי דנתרמי רביעי שלו בשבת כמ"ש בגמרא (שם). ולפי מה שאמרנו דשבת הוא ג"כ כמו כח הזיות הפרה דבשבת מתעטרא באבהן וזוכין לקדושת האבות והוה כמו שנעשו ההזאות גם בשבת כנ"ל. וזה דחשב מ"ט הזיות עם כח השבת שהוא גם כן כמו הז' הזיות וזהו מזוקק שבעתים. ובסעודה ג' שכנגד יעקב אבינו ע"ה שזוכה הישראל לקדושתו שהיה שפל בעיניו כנ"ל אומרים לבר נטלין כו' הני כלבין דחציפין דקליפת עמלק הוא כלב כמ"ש (זח"ב סה א) והוא כנגד טומאת מת שהוא מקליפת הגאוה כנ"ל. והוא כמו טהרת הפרה שמטהר אף מטומאת מת. וכן קורין הפרשה מפרה בשבת שהכל א' כאמור: