קישורים על מלאכי ג:כג

הנה אנכי שולח וגו'. לפני בא יום ה' הגדול והנורא. כמו שיש שבת הקטן מלכות שבת הגדול בינה כמ"ש בתיקונים (תי' יט' כט א) כן יש יום קטן ויום גדול דשבת הוא סתם יום דכ' ויקרא א' לאור יום וזה האור נגנז ואיתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים. ובשבת שנשאר האור נקא יום ושאר הימים נקראים יום בהשאלה ולזה דרשו (במ"ר בשלח ותהלים) היום אם בקולו תשמעו על השבת שהוא יום המיוחד (כמ"ש מ"ת ר"פ וירא) וזה יום קטן דשבת מעין עולם הבא א' מס לעולם הבא כמ"ש (ברכות נז:) ויש ימות המשיח שהם גם כן מעין עולם הבא אך יותר מעין עולם הבא שהם כבר בתוספת שבת יום שכולו שבת (כמו שנס' במ"א) וזה יום גדול אור גדול ובזוהר הקדוש (ח"ו נד א) הנה יום בא לד' הכי מיבע"ל הנה יום בוא כי' ר"י אמר תרין יומין אינון לקוב"ה חד שארי עומי' מלכות היינו יום קטן וחד אתי לקמי' בינה והיינו יום גדול שהוא ימות המשיח והוא קרוב לעולם הבא שהוא בינה ו* האי יומא אתי לאגחא קרבא והיינו מדת מלכות זיי"ן מאן זיין חרב לה' מלאה דם (כמ"ש בס"ק בשלח נד א) אפקיד מלכא בידאה כל זיינין דילי' (כמש"ש לא נו"א) וכד האי יומא אתי לאגחא קרבא אזדווג בהאי ומא אחרא בינה דצדק מלכותא קדישא אה דינא ובינה אע"ג דלאו איהי דינא מסטראה אשתכח גבורה כמ"ש בזוהר הקדוש (שם ס"ד סע"א) דדינין מתערין מינה וז"ש בזוהר הקדוש ונטל זיינין על זייני' ואגת קרבא בכולא כו' והיינו דכמו שיש תשובה שבא מהיראה שהוא מדת מלכות איהי יראה ושריא בה ראה כמ"ש בזוהר הקדוש (הק' ה' ע"ב) ויש תשובה עלאה בינה ולבבו יבין ושב והוא גם כן מיראה כמש"נ אז תבין יראת ה' וכמו שאמרנו כן יש בד"ת יום קטן מלכות פה תורה שבעל פה אור קטן ויש יום גדול בינה שהוא גם כן תורה שבעל פה שהוא כלול בחכמה וכמש"נ כי ה' יתן חכמה תורה שבכתב. מפיו דעת ותבונה בינה תורה שבעל פה וזה מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג נג ע"ב) עץ חיים דא אורייתא כו' אמאי איקרי תורה בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים והיינו יום קטן תורה שבעל פה ואחר כך אמר חיים דכל חיים דלעילא בה אתכלילי ומינה נפקין. והיינו יום גדול שהוא כארז בלבנון ישגא עד עתיקא וכן בשבת יש שניהם נהורה לה ימטי נהורא ישרי בה היינו יום קטן ויש יום גדול למחזי זיוא דז"א כשהיא זיווג קוב"ה ושכונתי' וזה מצד האהבה כמ"ש אהבת עולם אהבתנו ה"א חוקים ומשפטים אותנו למדת שבת קטן תשובה תתאה שבת גדול תשובה עלאה מצד היראה. ובזוהר הקדוש (שם נד ב) שימנו כחותם על לבך דא חותם של תפילין דאנח ב"נ על לבי' והיינו דתפילין יש בהם ד' פרשיות ב' פרשיות מאהבת ישראל להקב"ה ואהבת וגו' והי' א"ש וגו' לאהבה את ה' ואחר כך ב' מיציאת מצרים שבא מצד אהבת הקב"ה לכנסת ישראל וזה מתפילין דמארי עלמא דמשתבח בישראל (כמ"ש ברכות ו.) וזה שנאמר כי עזה כמות אהבה אהבת השי"ת וכנסת ישראל ובשבת יכולים לזכות לשבת תתאה ושבת עלאה שבת הגדול. יום גדול שע"י שמירת שבת מיד נגאלין:

יום ה' הגדול והנורא. נורא מדתו של יעקב אבינו ע"ה שכן אומרים הא' הגדול הגבור והנורא נגד מדת חג"ת שהאבות מרכבה להם והנורא כנגד מדת יעקב, ובזוהר הקדוש (ח"ג נה ב) ויפגעו בו ויפגע במלאכי א' מיבעיא לי' מאי בו אינהו אתו לאתכללא בי' כל רחמי ודינא, ובתוספתא איתא אברהם ויצחק הוו והכל א' שהם מרכבה למדת גדולה גבורה, חסד ודינא, והיינו שבצאת יעקב אבינו ע"ה לחרן איתא במדרש (בראשית רבה פ' ע"ה) שראה יצחק שעתידין בניו להגלות אמר לו בא ואברכך ברכה של גליות, וכל השבטים נולדו בחרן לבד מבנימין הטעם איתא בזוהר הקדוש (ויצא). וכן מ"ת היה בחו"ל. והתפשטות תורה שבעל פה הי' בבבל (כמ"ש סוכה ל.) וכן עיקר הישועה לעתיד יהי' לאחב"י הנפוצים בארבע כנפות ארץ. וכשנכנס יעקב אבינו ע"ה לארץ ישראל הוא הרמז להישועה שתהיה לבני ישראל באחרית הימים לימות המשיח. ואז נכללו האבות ביעקב ויפגעו בו לאתכללא בי', וזה שמזכירין בתפלות המנחה שהיא כנגד סעודה שלישית והוא כנגד קדושת יעקב מזכירין כל האבות אברהם יגל יצחק ירנן כו'. והיינו שבשמירת שבת א' מיד נגאלין (כמ"ש במ"ר בשלח סו"פ כ"ה. ושוח"ט ת' צה. ותי' כ"א. וזה"ח יתרו) או בשמירת ב' שבתות כמ"ש (שבת קיח:) ואמרנו שהכל א', שיכולים לזכות בשבת א' לשבת תתאה ושבת עלאה והיינו בסעודה ג' שכנגד יעקב, ונכללו בו כלם, ב' תרין דרועין, ת' תפארת והש' ג"ר כמ"ש בתיקו' (תי י"ט) ואז אסתלק יעקב גו עלמא דאתי (כמ"ש זח"א ר"ז א) וזוכין לשבת עלאה ומיד נגאלין וזה בתפלה זו שכבר עבר השבת בשמירה, וזה כנגד יום הגדול והנורא שהוא מדת יעקב אבינו ע"ה בימי המשיח שיכנסו לארץ ישראל ויפגעו בו מלאכי א' אברהם ויצחק לאתכללא בי', ומזכירין כל האבות ומי שזוכה נגאל מיד, שאף שהעולם נידון אחר רובו וצריך ב' שבתות שיזכו לשבת עלאה, אבל מי שזוכה בשבת א' לשבת עלאה היא בפרטות נגאל מיד (כמו שנת' במ"א בכ"מ):

שבת זו נקרא שבת הגדול עדמש"נ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיינו ימות המשיח. שאז יראו עין בעין שכל הסבלנות שסבלו ישראל בגליות הי' רק חסד ורחמים כדי שעל ידי זה יזכו לימות המשיח. וזה מדת חסד לאברהם גדולה וכנגדו אומרים בברכת אבות הדול, ורחמים מדתו של יעקב אבינו ע"ה וכנגדו הנורא (כמ"ש זח"ב ע"ט ע"א). ועדמ"ש בגמרא אכה"ג שאמרו ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה כו' (כמ"ש יומא סט:) רק שאז בגלות אמרו באמונה ולימות המשיח יראו זה מפורש ומש"ה נקרא ימות המשיח יום ה' הגדול והנורא. וכל שלא בא מאתמול אלי' לא אתי משיחא שמה"ט מותר בשבת ביין שמובטח לישראל שאין אלי' בא בע"ש כו' כדאי' (עירובין מג:) ולמ"ד אין חתומין למעלה מיוד אתי אלי' בשבת ובמוצאי שבת מיד נגאלין. ובניסן עתידין להגאל לר' יהושע (ר"ה יא.) וכבר אמרנו דאו"א דא"ח. ור"א לשוט' (סנהדרין צז:) שהגאולה ע"י תשובה דוקא לכן הזמן להגאולה בתשרי. ור"י לשוט' (שם) לא בתשובה כו' הזמן בניסן כמו שהי' גאולת מצרים בחסד ד', ובודאי אין הפ' שיגאלו שלא בתשובה, רק שאף אם לא ישיבו ישראל מצדם, השי"ת מעמיד להם מלך (כדאי' שם) וכו' ומחזירים בתשובה בחסדו. וזש"נ בסוף קינות השיבנו ה' אליך ונשובה גו' שזה המכוון בכל הגליות. וזה יסוד הקינות. ואף שיש פסוק אחריו חוזרין ומסיימין בפ' זה. ולזה הזמן בשבת שקודם פסח. דשבת זמן תשובה כמש"נ טוב להודות לד' עדמש"נ מודה ועוזב ירוחם (כמ"ש פרדר"א פ' י"ט) ובמד' (ב"ר סו"פ כ"ב) כך כחה של תשובה כו' מזמור שיר ליום השבת גו' ואז יזכו להגאל בחג הפסח כימי צאתנו ממצרים, ובגמרא (שבת קיח.) שהמקיים ג"ס ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח כ' הכא יום וכ' התם יום ה' הגדול והנורא. והיינו דחבלי משיח הוא קודם ביאת המשיח שהוא יום ה' גדול והנורא, ועל ידי שמקיים ג"ס ניצול מחבלי משיח וחג הפסח נקרא יום ה' הגדול והנורא שהם מדת אברהם ויעקב הגדול הוא מדת אהבה שנגד אברהם אבינו ע"ה שנאמר לו גלות מצרים ואחר כך יצאו ברכוש גדול, והנורא שתכלית יציאת מצרים בהוציאך את העם תעבדון את הא' וגו' ואז יקבע מדת האהבה בלב ישראל כמ"ש אהבת עולם כו' תורה ומצות כו' אותנו למדת וזהו מדת יעקב אבינו ע"ה הנורא שלימו דכלהו שיעקבע האהבה בלבם לעולמי עד כמש"נ תתן אמת ליעקב כ' ושפת אמת תכון לעד והשבת שקודם חג הפסח היא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והזמן בו לזכות לשבת עלאה ותשובה עלאה ולהיות מיד נגאל למוצאי שבת ומש"ה נקרא שבת הגדול (כמש"נ לעיל מ"ו):

הֲשִׁיבֵנוּ ה'. מִפְּנֵי שֶׁמְּסַיֵּם בְּדִבְרֵי תוֹכֵחָה הֻצְרַךְ לִכְפֹּל מִקְרָא שֶׁלְּפָנָיו פַּעַם אַחֶרֶת, וְכֵן יְשַׁעְיָה וּתְרֵי עָשָׂר וְקֹהֶלֶת: