אַתָּה־ה֣וּא יְהוָה֮ לְבַדֶּךָ֒ את [אַתָּ֣ה] עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃
בראשית
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃
תפארת שלמה
ואתה מחי' את כולם וצבא השמים לך משתחוי'. דהנה ב' טעמים יש לומר על בריאת המלאכים. א' בשעה שאין ישראל עושין רצון הבורא ב"ה אזי מתקרר דעתו בהמלאכים ע"ד דאי' בזוהר הקדוש ע"פ והמלך קם בחמתו כו'. ועוד הוא לטובת בנ"י שבכל יום ובכל עת הם מהללים להקב"ה על הישועות שעושה עם ישראל כמ"ש לאל ברוך נעימות יתנו וכו'. כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות וכו' כ"ז אומרים המלאכים. ואין דרך המלכות לשמוע שבחים ולא יעשה כן. וזה הפי' בשעת החורבן אמרו לו המלאכים די לך במלאכים השיב להם הקב"ה דברים הללו ניאוצים הם לפני. היינו השירות והתשבחות שתאמרו לפני שאני עושה טובות עם בנ"י. ואם אין ישראל אין שירות ותשבחות. (מכי"ק)