שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃
אור המאיר
שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ולכאורה תמוה וכי שלמה המלך בא להתיר הרצועה לעשות כל מה שלבו חפץ ורש"י פירש כאדם שאומר לעבדו ולבנו חטא חטא כי פעם אחת תלקה על הכל וכו'. ונראה ע"ד שבארתי שאמר דהע"ה שבענו בבוקר חסדיך ונרננה ונשמחה בכל ימינו והכוונה ע"ד מאמרם ז"ל שהרשעים מלאים חרטות ונמצא אפי' כשמלאו תאות לבם בבוקר עם כל זה לבם דוה כל היום ונאנחים על זה כי אפי' הרשעים מלאים חרטות וחשך בעדם היות ולהיות בבקר חסד אתער בעלמא וממילא מהערים גם כן אהבות ניאוף כי זה לעומת זה עשה אלהים נגד חסד בחינות האהבות הקדושים מתעוררים ג"כ אהבות לא טובים בבוקר דייקא וכמבואר לנו פ"ה סוסים מזוינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ע"ש ותוכן הדברים בהשכמ' דייקא שאז חסד אתער בעלמא והמשכילים מעוררים לבם בקרבם בחסד אל אהבת הבורא והכסילים נתעורר בלבם אהבות הפכיים ולכן המה כסוסים מזוינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ודייקא בהשכמה כשנתעורר חסד בעולם כנזכר ולזה אנו שואלים ומתפללים שבענו בבוקר חסדך דייקא המעורר בבוקר לעבדך באהבה ולא אהבת הפכיים ח"ו והפעולה ונרננה ונשמחה בכל ימינו לאפוקי מי שנעשה מנוצח בבוקר ונגמר אחר אהבת הפכיים אזי לבו דוה עליו כל היום ואנחה שוברת חצי גופו כנזכר רשעים מלאים חרטות וכאשר תשבענו בבוקר חסדך אזי נרננה ונשמחה בכל ימינו. והנה כבר בארתי בפרשיות הקודמת היות שלשה בחי' עש"נ "עולם "שנה "נפש שוים בדומה אחד וכאשר בבחי' הזמן כן הוא בבחינת הנפש ובימי נערותו אזי הוא זמן בוקר וחסד אתער והרמז ככתוב זכרתי לך חסד נעוריך ואז הוא זמן מלחמה וקרב ללחום מלחמות היצה"ר כי כמו שנתעורר בחי' החסד מעורר דוגמתו במדות הפכיים כנזכר והחיוב מוטל עליו ביותר לנקות מדות אהבתו בלתי לה' לבדו ואין לזרים חלק במדת החסד והפעולה שאז ירנן וישמח בכל ימיו בימי אחריתו וזקנתו ולזה נרמז בכתוב שבענו בבוקר חסדך מוסב על זמן בוקרו בימי הנעורים כנזכר והפעולה ונרננה ונשמחה בכל ימינו לשלול מי שאשם נפשו ומתועב בחטאת נעוריו אזי הוא מלא חרטות בימי זקנותו וימים הראשונים יפלו ואין לו בהם חפץ. ומעתה תאיר עיניך איך שרמז שלמה בחכמתו שמח בחור בילדותך להורות האמור להשכים בבוקר מוסב על ב' בחי' בוקרים המבואר הן בוקר הזמן אשר בעת הזאת חסד אתער בעלמא או בוקר בחי' הנפש בימי נעוריו כנזכר חסד נעוריך תראה לאחוז אז במדת החסד שנתעורר ויגרום שמחה לעצמו כל היום בבחי' הזמן וגם כל שבעים שנותיו בבחי' הנפש וזהו שמח בחור בילדותך דייקא כלומר בימי ילדותך תגרום שמחה לפרטי השנים עד היותך על הארץ לבלתי היות מהנאנחים כל ימיהם ומלאים חרטות וגם שמחתם ואהבתם נהפך ליגון ואנחה כנזכר וזהו הכוונה גם כן ויטיבך לבך בימי בחרותיך ושא עיניך וראה גודל התועלת אם תעשה כן שתקשוט מדותיך ממגע מום ז' תועבות הפכים הפעולה והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ויובן ע"ד שדרש בזוהר ע"פ עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהם עיין שם לשונו והמובן בדברי קדשו כי הלב והעינים המה תרי סרסורי דעבירה ואם האדם אינו שלם ונקי וזך בהם אזי אסור לו להלך אחר מראות עיניו ומחשבות לבו וצריך לעשות משמרת למשמרתו לבלתי יסתכל על הכיעור והדומה פן ילכד ח"ו במצודת היצה"ר וכן אסור לו להלך אחר דרכי לבו כ"א כשעורך תחלה פנימיות מחשבתו מאוד מאוד בפלס מאזנים אם יעשה בזאת או ימנע עשות לאפוקי מי שקישט מצא קומתו וזיכך אותו מבית וחוץ במדות טובות וישרות ורעיונותיו המה טהורים ודבוקים תמיד לרוממות אלהות והוא טוב רואה אל כל מקום שנותן עיניו רואה רק התלבשות אלהות איש אשר אלה לו נאה ויאה לילך אחרי דרכי לבו ומראות עיניו אפס קצת כי גם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודת הבורא ב"ה וזהו עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן מוסב על בחינות העינים אם הם מעיני הצדיקים הנקראים מחצדי חקלא וזהו עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן מותר לך להלך אחר מראה עיניך לשלול עינים זולתם אסור לילך אחריהן. ואדרבא באזהרה בא הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ומעתה תבין במקרא שמח בחור בילדותך כנזכר והפעולה בהיות שאתה טהור במדותך וזך ברעיונך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ירצה מותר לך לילך קצת בדרכי לבך ומראה עיניך וע"ד הנזכר עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן ואדרבה גורם תוספת תענוג אליו יתברך בהיות שעובד עבודת גבוה אפי' במדריגות התחתונים לבו רואה הרבה חכמה ודעת ואינו נשאר שקוע בגשמיות אזי השכינה עולה עמו להתפאר במעשיו לומר חזי במה ברא אתינא לגבך שיש לו ההתפשטות הדעת להשיג עבודת אלהות אפי' במדריגת התחתונים ולזה גמר אומר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ונודע מערכי הכינוים שהשכינה כינוי בשם אלהים והקב"ה כינוי בשם משפט עשה צדק ומשפט מכון כסאך וזהו ודע כי על כל אלה מוסב על למעלה הימנו אם תעשה כן שתקשור מדותיך ומלא קומתך ממגע נכרים עד שתוכל לילך קצת בדרכי לבך ומראה עיניך היינו לעסוק אפי' במדריגות נמוכים כנזכר ולהיות שזהו עצם תענוגו יתברך ולכוונה זאת נבראו כללות הברואים והצומחים ודוממים להשיג בהם התפשטות אורותיו הבהירים ואז יש לה לשכינה היינו מחשבה הנאצלה עלייה למקום שורשה ומתייסדה עם דודה הנקרא משפט וזהו שגמר אומר ודע כי על כל אלה האמור למעלה אם תעשה כן יביאך האלהים הכינוי לשכינה הנק' אלהים יביאך למשפט הכנוי לז"א להתפאר עמך לומר חזי במה ברא אתינא לגבך כמבואר ודו"ק: