מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ (ס)
אור המאיר
משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך ופירש"י אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה. נראה לפרש ע"י שכבר זכרנו כמה פעמים זאת תורת האדם שאל ירפה א"ע מלחשוב מרוממות עוצם יכולתו אפילו כמעט רגע ואינו יכול לפטור א"ע בטענות חטים ומזון וכסוי המוכרח להחיות נפשו וצריך לילך בשוקים וברחובות אחרי מזונותיו וכדומה מטענת בני עמינו הפוערים פיהם לבלי חוק לישנא דמזונה ומבלים ימים ושנים ולפעמים חס ושלום כל מספר חיי הבלו הולך רק לאיבוד אחרי מעשה גשמיותיו ונשכח ממנו עיקר ביאתו בעולם הזה בודאי לא לפרט יצא כי אם בשביל מזונות הגוף כי אם על הכלל כולו יצא לזון נשמתו שיהא לה. במה להתפרנס בבואה לעולם העליון מזרוע ידה ולא נהמא דכסופא כ"ז נשכח מרבת בני עמינו ומדמים בנפשם כאלו כל עצמם טרח הבורא לבראותו בעולם הזה כאשר עם לבבו ונפשו לרדוף יומם ולילה כקורא בהרים רק אחרי תאות לבו ועוד אכלם בפיהם ואוי לאותה בושה וכלימה ובא וראה מתמר אליהו ז"ל בריש התיקונים ובראת שמיא וארעא ואפקית מנהון שמשא וסיהרא ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחוון ועופין ונונין ובני נשא לאשתמודע בהון עלמין ונמצא כל עצמם של בחינת הברואים ואפילו העשבים ועופין ונונין כ"א שאיש משכיל יקח לעצמו מהם ובהם רמיזא דחכמתא לאשתמודע אורות עליונים ונמצא אין לך שום דבר בעולם שיבטל את האדם ממלאכתו מלאכת הקודש ואדרבא מהם ימצא מרגוע לנפשו לעורר לבו בקרבו איך לעבוד את הבורא ב"ה ולהשיג עליון מתחתון ודוד המלך עליו השלום רמז בנעים זמירותיו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני וטרם נבא לביאור נקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ בפ' וישב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ופירש"י רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס אלא שיראית לו דמות דיוקנו של אביו ויובן ע"ד שביארנו בפרשת ויגש ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה ותוכן הדברים מדתו של יוסף הוא יסוד מדת המשפיע ויוסף רוב צדקתו עמדה לו לאחוז במדה הזאת ונעשה מרכבה אליה להיות הוא בחי' המשפיע והנה בראותו אשת פוטיפר מתקשטת לפניו בבגדים יפים ונאים ואיתא בגדים שלבשה שחרית לא לבשה ערבית והעמיק בפנימיות מחשבתו מאין נמשך מדה כזאת הלא ממדת אביו יעקב אבינו היותו מרכבה למדת התפארת והטיב חרה לו שנמשך התפארת עד לקליפות אשת פוטיפר להתפאר לפניו בבגדים נאים להיות דרך בחי' מדתו צריך להעביר כל התפשטות המדריגות ולכן מעידה עליו התורה ויאסר יוסף מרכבתו היינו בחינתו מרכבה למדת המשפיע אשר לבלתי תת לכת התפשטות מדות אביו לקליפות ואדרבא תיכף בראותו ככה העלה בחי' ההתפארות לשרשה ולמקומה הראשון וזהו ויעל לקראת ישראל אביו כלומר העלה התפארת שראה בה לקראת ישראל אביו שממנו נמשך מדה זו ולזה כוונו במאמרם אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כלומר מדת אביו בחינת ההתפארות כמדובר הנשמע מהנ"ל אשר זאת תורת האדם להשלמת נפשו את האלהים זאת ישים נגד עיניו אל כל מקום שנותן עיניו יראה וישכיל משם דמות דיוקנו של אביו שבשמים אשר אין לך שום דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות מדות זי"ה שעמהם נברא העולם ומחמתם יוכל האדם לתפוס ולהשיג השגות אלהות ונמצא אין לו שום מבלבלים ומבטלים מדביקתו ומחשבותיו כלל כל מקום שרואה ושומע רואה משם דיוקנו של אביו שבשמים כנזכר ובזה נאות לו לאדם לפרנס את עצמו ונשמתו המזון הרוחני ואפילו במעשיהו בחוץ לבו בל עמו כי אם דבוק לבורא ב"ה באמצעות מדותיו ואיש אסר אלה לו ולבו נכון עמו לחשוב כזאת אזי יש לו מנוחת הגוף ומנוחת הנפש לא כהמון עם אשר לבם לא נכון עמם ומשוטטים במחשבתם רק למלאות די מחסורם ומאת ה' שכוח לבם ויאנחו בני ישראל מן העבודה הקשה שמשעבדים את עצמם אחרי הפרנסה יומם ולילה ואנחה כזה שוברת חצי גופם ולפעמים ראשם ורובם ולזה רמז דוד הע"ה והחזיר לו שבח בשירות וזמירות מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר ולא על רועו ומזונו הגשמי לבד יצא כ"א עיקר המזון החובת גברא לזון את רוחו ונפשו מהשגת אלהות דזהו ה' רועי כלומר רועי של השגת הוי"ה ב"ה את זה לא אחסר כ"א לבי תמיד נכון עמו לחשוב מרוממותו ויכלתו ואם נפשך לומר איך יתכן כזאת כי אלהים בשמים ואתה על הארץ ומלובש בגוף החומר ומוכרח לאכול ולשתות ולעשות צרכיו ולכאורה הוא מהנמנע להיות תמיד דבוק אליו יתברך לזה גמר בדבריו חסדיו יתברך העודפות עליו בנאות דש"א ירביצני ומנת דש"א נוטריקון "דיוקן "של "אביו ירצה להורות האמור אשר חכמתו עמדה לו מאתו יתברך לראות בכל דבר בעולם אפילו הגשמיים התלבשות אלהות והתפשטות מדותיו ואורותיו הבהירים וזה נקרא דמות "דיוקן "של אביו כנזכר ונמצא אין שום דבר נגרע מעבודתו והכל שייך אפילו עשיות צרכיו הגשמיים שייך ג"כ אל העבודה וזה מנוחת הגוף ומנוחת הנפש כמדובר לזה גמר אומר על מי מנוחות ינהלני מי מנוחות ודאי והכל נמשך ממדה המעולה להיות לבו נכון עמו אפילו כשנכנס לעשות צרכיו הגשמיות נראית לו ג"כ דמות דיוקן של אביו שבשמים לעשות בתחתון ולרמוז בעליון כמאמר אליהו ז"ל שכל עצמם של בחינת הנבראים והעשבים ועופות וכללות המדריגות כלם לא נבראו כי אם לאשתמודע בהון עלמין ומעתה נחזור לביאור אשר לפנינו "משכני "אחריך "נרוצה "הביאני וגו' ר"ת מאנה ירצה לרמוז את האמור אשר כנ"י מאנה הנחם נפשה למשוך אחריו יתברך עם דביקות פנימיות מחשבתם לבלתי יפרדו מרוממות אלהותו יתברך אפילו כמעט רגע ולכאורה קשה עליהם המעשה אשר יעשון כיון שעודם בעולם הזה הגשם בתערובות טוב ורע יותר על הטוב ובמה יתכן ככה להיות לבם נכון תמיד לחשוב מרוממות אלהות בלי הפסק ולכאורה מאנה הנחה נפשם לזה בא הרמז משכני וכדברי רש"י ז"ל אני שמעתי משלותיך רמ"ז שאמרת למשכני כלומר באמצעות התלבשות והתפשטות המדות בכללות מדריגות ממקום הגבוה למקום הנמוך משם יכול המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא איך לדבק מחשבתו אליו יתברך וזה שהעמיק רש"י בדבריו הקדושים אני שמעתי משלוחיך רמ"ז שאמרת למשכני כלומר למשכני אחריך ליקח לעצמי רמ"ז מכל דבר בעולם יש שם התלבשות אלהות וכמאמרנו שאמר דוד הע"ה בנאות דש"א ירביצני דמות "דיוקן "של "אבינו שבשמים וזה נחמת נפשם של כנסת ישראל וענו ואמרו ואני אמרתי אחריך נרוצה בנפש חפיצה לעורר לבינו תמיד בלתי הפסק לעבוד הבורא כנזכר וזאת מגמתינו: הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך לבקש עזר אלוה חדריו רומזים לזי"ה על שם הכתוב ובדעת חדרים ימלאו הון יקר ונעים ויתבאר אי"ה לקמן שיביאני המלך הקב"ה חדריו שיתן לנו לב לדעת איך להכניס הדעת בפרטי המדות לבלתי נטות ראשינו לישאר שקוע שם כ"א אדרבא אפילו מהתחלקות ופרטי התענוגות להיות לנו לו שומע איך להשיג תענוגים עליונים רוחניות טסרט התענוגים הגשמים וכמבואר לנו לעיל אדני נגדך כל תאותי ע"ש וזהו שאומרת כנסת ישראל ומבקשת עזר אלוה הביאני המלך חדריו המורים התחלקות המדות כל עצמינו תאמרנה רק להבין ולהשכיל נגילה ונשמחה בך דייקא בתענוגים הרוחנים וזהו עצם היחוד בהיות מכניסים חכמה והמדע להתחלקות תענוגות בני אדם להעלותם לשרשם למרום שבחה ולזה רמז בחי' היחוד בגמר הכתוב נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך והכוונה אשר שאבא ואמא נקרא רעין דלא מתפרשין וזו"נ נקרא דודים להיות בחי' זיווגם אינו בתדירי כיון שתולה בהתעוררות התחתונים ובהיות עם ישראל מתרשלים מעבודה נפסק זווגם ג"כ והנה נודע שאי אפשר בחי' זווג בדודים כ"א בהקדם תחלה יחוד עליון ברעין דירתין אחסנתא לבניהם מוחין לצורך זיווגם כנודע מכוונת ק"ש פעש וזהו נזכירה משמעו לשון זכר המשפיע דודיך לדודים הידועים מיין רומז לבינה יין המשומר בעגביו מששה ימי בראשית כלומר אנו עם קדוש יש לאל ידינו בהכשר מעשינו הטובים לגרום המשכות המוחין מיין הכינוי לבינה וכזה נרמז בכתוב הקודם ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין הפירוש ג"כ ישקני מנשיקות פיהו ולכאורה אות ה' מיותר ומהראוי לכתוב מנשיקות פיו אמנם להורות בא למה צריכין להקדים תחילה בחינת נשיקין ברעים עליונים הכל בשביל הדודים דירתין אחסנתא לבניהם מוחין לצורך זיווגם ולזה צריך להיות תחלה בחי' נשיקין ברעין והטיל אות ה' בין יו"ד וא"ו לחבר ו"ה מורה לזו"נ וזה נרמז בתיבת פיהו ולזה גמר אומר כי טובים דודיך מיין ירצה מאין בא להם צה הטבה משמעו הדלקה מטעם בהטיבו את הנרות שמשמעו לשון הדלקה והיינו הדלקת והתלהבות התעוררות מוחין לצורך זיווגם אומר הכתוב מיין הרומז לבינה משם נמשך להם התלהבות המוחין כנזכר נזכירה דודיך לשון זכר המשפיע מיין הרומז לבינה כמדובר ואזי מישרים אהבוך ופירש"י אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה כי באמת מי שאין דרכו בכך לשקוד על התורה ועבודה רק לצורך גבוה לגרום יחודים בעולמות כ"א כל עצמו והתאמצו רק עבור צורך עצמו לזה משים עיקר כוונתו נמצא ברי' עבודתו תולה בדבר בעבור השכר שרוצה לקבל חלף עבודתו ובטל דבר בטלה האהבה ג"כ נמצא אהבתו ויראתו הוא כסלתו והיה כאשר ירעב וקצף באלהיו אמנם איש התמים כל עצמו רק לגרום יחודים למעלה זה עיקר שאלותיו ותחנוניו נזכירה דודיך מיין כמבואר תועלתו גדולה ויראתו ואהבתו עומדת לעד כיון שאינה תלויה בדבר אינה בטלה עולמית ואדרבא מוסיף והולך באהבה עזה וזה שגמר אומר מישרים אהבוך אהבה כזה היא מישרים וכפירש"י אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה כי אם אהבה ויראה טהורה שאינו תלויה בשום דבר ועומדת לעד אמן: