קישורים על שיר השירים א:יא

בשהש"ר גדולה ביזת הים מביזת מצרים שנאמר תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. פי' דרכוש גדול שהבטיחו לאברהם על בניו אין הכונה על רכוש עולם הזה דלא באלה חפץ אברהם אבינו שמסר נפשו על (קידה"ש) וע"ז הו' כל השתדלותו כל ימיו ובקשתו גם על זרעו אחריו דע"כ אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק (נדרים לא.) כי לא נחשב לזרעו אלא מי שהולך במדותיו שנשרש בו ממנו אמונת השי"ת ואהבתו שהוא מדת אברהם אבינו ע"ה. וזהו הרכוש גדול הוא רכוש הנפש כידוע דאהוי"ר נקרא כסף וזהב דמצפון זהב יאתה. וכסף לשון חמדה ואהבה כמו נכסף נכספתי. ונא' ויוציאם בכסף וזהב וגו' כי ביציאת מצרים הגיעו לב' מדות אלו ועל ידי זה ואין בשבטיו כושל שהגיעו כלם לתכלית השלימות. ויציאת מצרים הי' בזכות אברהם שהגלות דמצרים שהיה על ידי מ"ש במה אדכ כי אורשנה היינו במה בטוח שבניו יזכו לזה לבוא למדרגתו ושיהיו ראוים לכך. וא' [ברכות ה'] ג' מתנות טובות א"י ותורה ועולם הבא כולם על ידי יסורין והם בזכות ג' אבות ועל ידי שהנחילו שורש מדותיהם הטובות לכ"י להיות קבוע במעמקי לבם ג' נקודות הקדושות שהם אוי"ר ואמת דאורייתא מסטרא דגבורה וראשית חכמה יראת ה', ועולם הבא היא מדת יעקב אבינו ע"ה דשפת אמת תכון לעד וכל עולם הזה היא רק עד ארגיעה ועל כן הוא עלמא דשקרא. וא"י (ניתנה לאברהם והוא זכ בה כדש"א ב"ב (ק.) ע"פ קום התהלך וההלוך קונה) שהוא נחלת ד' שבחר לחלקו כמ"ש ז"ל הנחיל לבניו כאב המנחיל לבנו דבנים אתם לד'. וכן ביציאת מצרים א' שלח את בני וגו' שהוא על ידי אהבת האב לבן וכמים הפנים לפנים כן היא מחיבת הנס שיצאו מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה נתעורר בלבם תבערת אהבה גדולה להש"י וכן מתעורר בכל ליל פסח. וזהו הרכוש גדול שזכו לו ביציאת מצרים. אבל תוקף אהבה זו היה רק לשעה ואחר כך נשקע ואין האהבה נקבע בלב אלא כשבא אחר היראה ונשאר אחר כך רק איזו רשימה מאהבה כידוע דבכ"מ שהיה השראת קדושה אף על פי שניתקה אחר כך לא ניטלה לגמרי ונשאר רשימו וזה כנקודת הכסף. אבל בחי"ס נאמר ויראו העם את ד' ויאמינו וגו' שזכו על ידי זה ליראה ואמונה בד' ובמשה ר"ל בתורה שנק' תורת משה. כי נשמת משה רבינו ע"ה כולל כה"ת כי אותיות התורה הם שורש לנפשות דכ"י כידוע דס' ריבוי אותיות דתורה נגד ס"ר נפשות כ"י שיש לכל אחד אחוזה באות אחד. ומשה רבינו ע"ה כולל כולם הוא כהת"כ ובהתגלות לבו. ומש" בד' ובמשה היינו שהאמינו שהש"י נותן התורה ועדש"נ הנני וגו' למען וגו' בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ובהתגלות שמיעת הדיבור דמתן תורה נקבע הדברים בלבם לעולם. וההתחלה מאמונה זו היה על ידי יראה שבא להם בקריעת ים סוף שהוא ראשית חכמה ועל ידי הגילוי שכינה דראתה שפחה על הים כו' דהיו מראים באצבע זאו"ו בא יראה גדולה כמ"ש במורא גדול זה גילוי שכינה. וזה וירא ישראל את היד וגו' שראו בעיניהם ההתגלות וזהו התורי זהב דביזת הים שהיה גדול יותר. ועל ידי שעשה במצרים על ידי זה היה הראיה וההשגה הגדולה שלהם. כי מ"ש יד הגדולה וידוע דגדולה היא מדת החסד וא' ע"ז אשר עשה וגו' היינו דגם טביעת המצרים היה על ידי מדת החסד וכמש"נ ימינך ד' תרעץ אויב שבא פרענותם מצד הימין. דע"כ טבעו במים דהוא רומז לחסד. כי שר מצרים היה עומד ומקטרג הללו עוע"ז והללו כו' (פסי"ר פ' החודש) וכשאי אפשר לזכותם במשפט הקב"ה משפיע במדת החסד ובני ישראל יכולים לקבלו וכמ"ש ע"פ כי אתם המעט וגו' שממעטים עצמם כשמשפיע טובה (חולין פט:) ועל ידי זה נעשים כלי קיבול שיכולים לקבל האור וההשפעה כי הקב"ה שוכן את דכא מה שאין כן האומות מתגאים ועל ידי זה א"י לקבל. ואותו ימינך שנאדרי בכח שהוסיפה לנו כח וגבורה הוא רעצה אותם. וכידוע מסוד שבירת הכלים שהיה על ידי גיאות שיכולים לקבל ריבוי האור. וכן בדור המבול שטבעו במים הוא גם כן ריבוי חסדים. כי לא יכול להציל נח לקיים העולם בענין אחר. כמ"ש בב"ר דגם הוא היה ראוי ליטבע אלא שמצא חן ועכ"א שהשפיע להם הקב"ה מעין עולם הבא והוא ריבוי טובה וחסדים. ונח היה יודע ומכיר שאינו ראוי לכך רק שמצא חן וכמ"ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי. ועל ידי זה היה ראוי להצלה. אבל הם בטובה שהשפיע נתגאו כמ"ש בב"ר ול"י לקבל רוב הטובה. וגם ריבוי גשמים נקרא רוב טובה שא"י לקבל כמ"ש חוני המעגל בתענית (כג.) ואף על פי שנקרא גבורות גשמים שיורדין בגבורה ועל כן מזכירין בברכת גבורות. עיקרה מים שהוא חסדים ומ"מ יש בו גבורות גם כן (דעוברי דרכים מצטערים בו ואיתא (שם ח.) קשה יומא דמטרא כו' ואי לאו שצריך לעלמא הוי בעי רחמי ומבטלי) וזה מצד ירידתן שמזה נמשך להגשמים גבורות דההורדה הוא בגבורה שהוא מצמצמת החסדים שלא יתפשטו ביותר. וכמ"ש דכל טפה בפ"ע דאם לא כן שוטפין העולם. ובמבול נתפשטו יותר מדאי שלא היה כח השמאל המצמצם ועל ידי זה נשטפו. וכן היה על הים. וז"ש ויאר את הלילה שנתגלה אור גדול מתוך אותו הענן והחושך וגם המצרים השיגו מזה דעכ"א ד' נלחם להם במצרים שראו והרגישו כי ד' וגו' שאצלם היה אותו אור ד' גורם לנהגם בכבדות כי ל"י לסבול כובד האור שהיה כבד עליהם מלקבלו. ורז"ל אמרו עמש"נ במצרים דגם הנשארים במצרים הוכו אז ונלחם בם שם. ואלו היו במדבר והרגישו גם מהנעשה במצרים וזהו על ידי התפשטות האור שהיה גם בהם ועל ידי זה נשטפו במים. ובישראל בא על ידי זה יראה יותר כשראו שהמצרים על ידי זה אבדו מהעולם והם נאדרי בכח וגבורה להכיל האור וזהו על ידי היראה הנמשך ממדת הגבורה שבא לאדם ואמונה שהוא ממדת מלכות כידוע שגם הוא מדה המצמצמת. והאומות שלא יראו אלקים ולא האמינו בד' ע"י ריבוי חסדים נמשך להם ריבוי תאות שהוא פסולת החסד וכמו ישמעאל שהוא הפסולת שיצא ממדת אברהם אבינו ע"ה שהוא מלא ניאוף ותאות רעות וחסדים רעים וע"כ נקרא המים הזדונים ונידונו במים. ובקדושה אברהם הוליד את יצחק שממדת החסד דקדושה נולד ובא היראה ותחלה כשהוא בהתגלות האור בא היראה וההתגלות דראי' הוא רק לשעה אבל גם אחר כך נשאר מזה האמונה בקביעות בלב וכמ"ש, ואמונתך בלילות אף אחר שנחשך אור המאיר הרשימו נשאר שהוא אמונה דנשאר קבוע וקיים בכל הלבבות דבנ"י וגם על ידי זה באים ליראה כשמתעורר על ידי האמונה בהש"י לדעת שהוא ית' צופה ורואה ללבב אף שאינו בהתגלות לבו מ"מ יפול על ידי זה יראת ה' בלבבו וזהו התורי זהב שנשאר בלבבות בני ישראל מביזת הים.

תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף. במדרש תורי זהב זו ביזת הים עם נקודת הכסף זו ביזת מצרים, כשם שיש הפרש בין כסף לזהב כן יש שבח ממון הים מביזת מצרים, וצריך להבין כיון דכתיב וינצלו את מצרים ודרשו שעשאוהו כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים (כמ"ש ברכות ט:) איך יתכן שיהיה ביזת הים גדולה מביזת מצרים. ובאמת מה שבשרו לאברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא היה הכוונה על כסף וזהב דאין מעצור לה' ליתן להם כסף וזהב מבלי שיקחו ממצרים. גם אצל אברהם אבינו ע"ה לא היה חשובות אצלו כסף וזהב. כמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל שאמר עה"פ ואברהם כבד מאד במקנה ובכסף ובזהב שאברהם אבינו ע"ה היה עליו למשא כבד הקניינים והכסף וזהב שלו שמדתו היה אהבה והיה ירא שלא יכנס בלבו חמדה מעניני עוה"ז והיו הנכסים כבדים עליו, רק ענין ואחרי כן יצאו ברכוש גדול היינו מה שיוציאו הקדושה משם ואז היה במצרים בגלות התורה, שלעו"ז היה אז חכמת מצרים, וישראל הוציאו הנ"ק משם וזה היה אצלם הכנה למתן תורה וע"ז נתבשר אברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, רק מה שהוצרכו לקח כסף וזהב שבאמת כל מה שברא הקב"ה הוא בשביל הצדיק כמ"ש (ברכות ו:) כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. וקדושתו מתפשטת גם בקנינים שלו, ואיתא (חולין צא.) ביעקב אבינו ע"ה שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שממונם חביב עלים יותר מגופן וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל, והוא פלא וכי זהו טעם מספיק להסתכן עבור פחים קטנים. וגם לשון שאין פושטין אינו מובן, וכהאי לישנא איתא גם כן (סנהדרין צט:) גבי ראובן מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל, והוא פלא יותר שצריך לימוד ע"ז שצדיקים אין פושטין ידיהם בגזל פשיטא דמי שגוזל נקרא רשע שב"נ גם כן מצווה על הגזל, כעין קושית הגמרא (יבמות כ.) וכל מי שאינו מקיים ד"ת קדוש היא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי, והול"ל מכאן לראובן שהיה צדיק. אך שם יתכן שמפני שראובן היה עוד נער קטן ולא ידע כלל מאיסור גזל ורק היה רגלי חסידיו ישמור ואבריהם לא יוכלו לעשות דבר שהוא נגד רצון השי"ת, עדמ"ש הרה"ק ר"מ מרימנוב זצלה"ה שכל המעשים שעשה אברהם אבינו ע"ה עד לקיחת המאכלת שהיה באמת רצון השי"ת עשו אברי אברהם אבינו ע"ה מעצמם מה שאין כן בלקיחת המאכלת לשחוט שבאמת לא היה זה רצון השי"ת לא רצו אבריו וידיו לעשות רק ששלח את ידו בכח ממה שחשד לעצמו פן היא עצל מפני אהבת בנו, וזה מ"ש מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל היינו שידייהם בעצמן אינם רוצים לפשוט יד בגזל. ודייק זה מראובן שהיה עוד נער קטן ובלי דעת נשמר מעצמו מגזל ולא לקח רק מן ההפקר, וכאןם שאמר שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן לפי שאין פושטין ידיהן בגזל היינו שלא לוקחים מה שאינו מגיע להם מהשי"ת, עדמש"נ לחם חוקי היינו שנחקק ונקצב מהשי"ת לחלקו, וקרי לי גזל עדמ"ש (ברכות לה:) כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל כי לה' הארץ ומלואה ומה שלא נברא בשבילם הוא אצלם כגזל ואין פושטין ידיהם לקח, ומפני זה ממונם שמיוחד להם שנברא בשבילם חביב עליהם כ"כ עד שמסר יעקב אבינו ע"ה את נפשו עליהם ע"ד מה שסיפר רה"ק זצוק"ל ששמע מרבינו ר"ב מפשיסחא זצוק"ל שאמר בשם היהודי הקדוש זצוקללה"ה שדבר שיש לו שייכות לצדיק מחויב ליהנות ממנו אף במסירת נפש. ולכן יעקב אבינו ע"ה שידע שהפכים קטנים הם שלו ושייכים לנפשו ונבראו בשבילו מסר נפשו להעבירם, וכן ענין כל כסף וזהב שהוציאו ממצרים היה מה שרצו להוציא הקדושה שהיה כבושה בתוכם:

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. במד' (שיר השירים) תורי זהב זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים כשם שיש הפרש בין כסף לזהב כן יש שבח ביזת הים מביזת מצרים. וכבר אמרנו שאין הפי' על כסף וזהב שזה לא היה בשורה לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ונת' מא' לט) רק המכוון על אהבה ויראה. שנקרא בזוהר הקדוש היראה זהב והכסף חשק ואהבה. והנה בכ"מ אהבה גדולה מיראה. וכאן אמר שגדולה ביזת הים שהוא זהב יראה מנקודות הכסף אהבה. גם באמת זהב יקר תמיד יותר מכסף וצ"ל להיפוך כיון שזהב מרמז ליראה וכסף לאהבה. אך כ' מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה. והיינו די"ק מרמז לדחילו ורחימו. דיו"ד חכמה וזה בא ע"י החשק ואהבה. וכמ"ש אהבת עולם ב"י עמך אהבת תורה ומצות וכו' אותנו למדת. ה' בינה לבא והיינו כשנכנס היראה למעמקי הלב כש"נ אז תבין יראת ה' וגו'. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב יד ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבינה כו' ומדת אברהם אהבה ויצחק יראה וכ"כ בזוהר הקדוש (שם קעה ב) וחסד עלאה נפקא מחכמה גבורה דהיא דינא תקיפא נפקא מבינה. וכיון שזוכה האדם ליראה עלאה שנכנס היראה למעמקי הלב שהוא בינה לבא. זוכ גם כן לחכמה שהם תרין רעין דלא מתפרשין. ואותיות ו"ק מרמז לתורה ומצות וכמ"ש (רע"מ נשא קכג ) התורה ומצות דאינון בן ובת, ובת"ז (תי' כא לה א) נר איהי ה' כו' ו' אור הנר מלגאו כו' ואור ונר עלייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור. ואמאי אתחשכן בגין דלא אשתדלן בהון בדחילו ורחימו דאינון י"ק וכו' ומאן אלין חשוכין ס"מ ונחש וכו' והיינו ס"מ ונוקבי'. ס"מ שרו של עשו שהוא קלי' הקנאה והוא מחשיך מדת האהבה וחסד שהוא מדתו של אברהם ונחש נוקבי' הוא קלי' התאוה כש"נ כי חלק משמן חכה וגו' והיא מחשכת היראה מדתו של יצחק. ועיקר השלימות שיהיה התורה ומצוה בדחו"ר. ואיתא מרבינו ר"ב זצלל"ה דעיקר השתדלות האדם במדת היראה ואחר כך זוכה לאהבה במתנה מהשי"ת כי דרכו של איש וכו'. והוא כאמור שעל ידי שזוכה להכניס היראה לעמקי לבו בבחינת בינה לבא. זוכה לחכמה שהוא האהבה דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשין תדיר. ואיתא (שמות רבה פכ"א) בזכות אברהם אני בוקע להם הים שנאמר ויבקע עצי עולה ואומר ויבקעו המים. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב קע ב) ואלמלא דאשגח קוב"ה בזכות אברהם וכו' כלהו אתאבידו בימא כו' ואיתא בזוהר הקדוש (שם נה ב) דהא לית פולחנא לקוב"ה אלא רחימותא כו וע"ד פולחנא דקוב"ה לרחמא לי' בכלא כמד"כ ואהבת את ה"א וכו' ואף דכ' מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה אך כאמור דהשתדלות האדם ביראה עלאה בינה לבא ועל ידי זה זוכה למדת האהבה ושם בעקידה כ'כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת וגו' ואף דלכאורה ענין העקידה היה מרוב אהבת ה' שדחה אהבת בנו יחידו, אך שלימות האהבה כשבא על ידי היראה, וכבר אמרנו שכמו שעל ידי אהבת ה' השליך עצמו לכבשן האש, אך דב"נ אינו מצווה על קידוש ה' (כמ"ש סנהדרין עד:) ואם כן היה דינו יעבור ואל יהרוג ולכמה מהראשונים אם יהרג הוי מתחייב נפשו כמ"ש (הרמב"ם פ"ה מיסוה"ת ה"ד) וב"נ מצווה שלא יהרג א"ע כמו שדרשו שופך דם האדם באדם, ומ"מ השליך עצמו לכבשן אש שאף שיאבד עולמו ח"ו, מ"מ מרוב אהבתו לה' מסר גם נפשו וחלקו לעולם הבא כדי שיתקדש ש"ש שאדם משליך עצמו לכבשן האש לקדש ש"ש, וכן ע"פ מדת אהבה זו היה צריך לעבור על מצות עקידת יצחק. כיון שידע כי ביצחק יקרא לך זרע והיינו שעל ידו יתפרסם אלקיתו יתברך ולא רצה שאליעזר יהיה המפרסם אלקיתו ית' וכמו שאמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, אך מפני יראתו העצומה לעבור על מצות ה' שמא יש לו נגיעה לאהבת בנו ע"פ מדת היראה הזו עקד את יצחק בנו, וזש"נ כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת וגו'. ואז נשלם במדת האהבה כשבא על ידי יראה, וזש"נ בקי"ס ויראו העם את ה' ויאמינו בה', שאז זכו להיראה עלאה ואמונה שלימה וזהו בזכות אברהם דכ' ויבקע עצי העולה, והיינו שזכו למדת אהבה על ידי היראה, שהוא מ"ש בזוהר הקדוש מאן דרחים לי' ועביד פולחנא ברחימותא קארי לי' לקוב"ה רחימא כו' רעך ורע אביך וכו' וזהו תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים שאז זכו ליראה עלאה כמש"נ ויראו העם וגו', שזהו כל השתדלות האדם מ ה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה, עם נקודות הכסף שהוא בזת מצרים שבא מצד החסד ואהבת הקב"ה את ישראל ועל ידי זה זכו למדת אהבה, אך היה רק לפי שעה ולכן נקודות הכסף כנקודה, וזש"נ ה' איש מלחמה ה' שמו שאז זכו ישראל לכל קדושת שם הוי"ה שהוא ו"ק תורה ומצות בדחו"ר שהיא י"ק כאמור, וזו היראה נמשלה לזהב שהוא שלימות האהבה שבא ע"י יראה כמו שנשלם אברהם אבינו ע"ה במדת אהבתו על ידי יראתו המופלגת בעקידת יצחק, וזהו מ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קלג ב) בשעתא דעקיד לי' ליצחק כו' כדין אתכליל אשא במיא והשתא אתכלילו מיא באשא למיהוי כלא רזא דמהימנותא עלאה, והוא כאמור דשלימות האהבה כשבא על ידי יראה, ושלימות היראה כשבא מרוב אהבה, וכמ"ש (סא"ר רפ"ג) אמר דוד אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כולם והיינו האהבה שזוכין על ידי יראה שמכניס למעמקי הלב בינה לבא ואז זוכין לדעת כמש"נ אז תבין יראת ה' ודעת א' תמצא, שהוא שלימות יעקב אבינו ע"ה כמ"ש (בזח"ב י"ד ב) ליעקב ברזא דדעת, דחיבור חו"ב מוליד הדעת שהוא פנימיות מכ"ע וז"ש במד' (שמות רבה פכ"א) בזכות יעקב אני קורע להם את הים שנאמר ופרצת ימה גו'ו: