שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃
אור המאיר
שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם ופירש"י אף קילוס זה בלשון נוי אשה שניך דקות ולבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן הוא הדבר אשר דברתי שזהו קילוס נוי כנסת ישראל בהיות משכילים ומטיבים לכת בדרך המלך לעשות פרטי מעשיהם אפי' הגשמיות מעניני צרכיותם המוכרחים בהם מעשיהם הכל בחכמה והתקשרות כנזכר ואפי' לעת האוכל כוונתם ומגמתם להוציא אותיות התורה המלובש בלחמם ומימם ופרטי מאכל שלהם כנודע למביני מדע כוונת האכילה ושתיה ומה מרמזים ל"ב שינים וטחינתם וזהו שיניך הטוחנות מאכל גם כן גבוה ורמה לבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים מוסב על עם סגולה הכינוי בשם רחל הברורות משאר הצאן הן המה בעוצם הכרתם וכוונתם כחם יפה לברור הטוב משאר צאן המורה אומות העולם לברר מהם כל טוב בהיות כן מעשיהם טובים מעיד הכתוב תועלתם דולה ומעולה ומורה באצבע שעלו מן הרחצה כלומר ר באים לרחוץ א"ע מכיעור והומה גנות מדותיהם יש להם עלייה מן הרחצה כי ממציאים בבחי' מלא קומתם אך טוב ואין בהם שום מגע נכרים מגנות מדותיהם ההפכיים ולזה גמר אומר על בחינת עליה מן הרחצה כיון שכלם מתאימות ל' מתום מכף רגל עד הראש כלה מתום ושכולה אין בהם שום שכול ומום אין בהם מרוע מדות הפכיים ונאמר הדוגמא הזו על שם גבורי ישראל הגוברים ביצרם הכורתים ואוכלים אויביהם בשיניהם סביבותם ולא זרו ח"ו מתאותם ואדרבא מבררים כל טוב שבקומת הסטרא אחרא עד שנתרוקנו לבלתי ישאר ברכה ויבאו ימים המקווים לנו ב"ב אמן סלה: