אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃
אור המאיר
אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי ר"ת "אתי "מלבנון "תבאי אמ"ת להבין ע"ד דאיתא בכוונת "תהלה לדוד ע"ה בגי' אמת לחתום את המלכות בחותם אמת ודבריו עמוקים ומי יכול לעמוד על סודו ונתבאר לנו באורך במקום אחר ותוכן הדברים החיוב מוטל על כל אחד מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הקודש זו תפלה טרם הוציא דבור לפני אלהים יראה לקשור הקול והדיבור אל קדימת המחשבה ואז נקרא דבור והדיבור אמת ואם לאו נקרא לשון רמי"ה רם י"ה הסתלקות החכמה ובינה ב' אותיות י"ה מקולו דבור המורים שתי אותיות ו"ה ועושה פירוד בין הדבקים ובמה נאות לאדם לבוא למדריגה מעולה כזה כי אם בהקדם לו טרם בואו לעסוק בתורה ותפלה בעוסקו בצרכיותיו הגשמיות גם שם ידבק פנימיות מחשבתו אליו יתברך והכתוב רומז יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ירצה להורות דרך שלא ייגע אדם א"ע לרדוף אחרי מותרות להרבות הון מהבל ויאבד טובה הרבה שהיה יכול להרוויח בטוב הצפון לצדיקים וזהו יגיע כפיך שאתה מייגע א"ע במזונות צרכי ביתך עכ"פ אל תרדוף אחר מותרות כ"א די סיפוקך להיות לך מה לאכול להשיב נפש לקיום הגוף בעשותך ככה אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ליהנות מרב טוב הצפון לצדיקים וזאת תורת האדם אפי' בהשתדלות ההכרח שבלתי אפשרי זולתו גם שם יעשה בתחתון וירמוז בעליון להעלות התפשטות אותיות התורה ונ"ק המלובשים במדריגות הנמוכים הן המה איברי השכינה השוכנת שם להחיותם וחובת גברא לבלתי תת התפשטות עד לקליפות כ"א תיכף שרואה ומשיג שיש שם אותיות התורה ונ"ק יעלה ויגביה לשורשו והיינו בלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ומעורר לבו בקרבו להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה והיינו האותיות שראה והשיג בעוסקו בצורכי גופו יחתום אותם לבלתי יתפשטו בחצונים כ"א יעשה עמהם צירופי תיבות בתפלה וזה נקרא חיתם את המלכות הן המה אברי השכינה השוכנת בכללות המדריגה חותם אותם ומעלם ומגביהם לשורשם אשר היה שם אהלם בתחלה ותועלתו גדולה בהוציא דבור של תורה ותפלה מוציא אותיות שלימות מלאים כל טוב מקדימת המחשבה כאשר ביארנו למעלה רמז ובחרושת אבן למלאות פי' חרשת משמעו לשון מחשבה החורשת תמיד בלתי הפסק ומזהירו הכתוב לקשט מחשבותיו וכל רעיון לבו ומחשבתו כ"א אבן למלאות איך להכניס מלוי והארה באותיות הנקרא אבנים מקדימת המחשבה ואיתא בזוהר שדרש ע"פ אתי מלבנון כלה קול מדבר לדבור אתי תוליך מלבנון מלובן עליון כלה מורה לבחינת הדבור אתי מלבנון תבואי להורות שאל יהיה פירוד בין שני אותיות י"ה משני אותיות ו"ה רק להמשיך הקול והדבור ממש שוה מלובן עליון וראה גם ראה האיך שהעמיק רש"י בדברי קדשו אתי מלבנון תבואי כשתגלו מלבנון זה המורה לובן עליון קדימת המחשבה אתי תבואי ממש שוה ולא כתיב אתי ללבנון תבואי לומר משעת יציאתכם מכאן עד שעת ביאתכם כאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבואו אני עמכם רמז לקדמת המחשבה עם הקול ודבור ואם לאו לשונו לשון רמי"ה רם י"ה לא דבור אמת ומעתה אם עיני שכל לך תשכיל לדעת מאמרם ז"ל כל האומר תהלה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולכאורה מינדע בעי ולאיזה כיוון בחרו דוקא בתהלה לדוד מכל תפלות דוד בן ישי וע"פ דברינו הנאמרים באמת יתפרש שפיר שהעמיקו בדבריהם לשלול אמירה להדיוט האומר דבוריו משפה ולחוץ ומחשבותיו משוטטים בהבלי עולם בודאי אפילו אמר יאמר מאה פעמים ביום תהלה לדוד כו' תועלתו מעט אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם למרום כ"א ע"ד דאיתא בכוונת תהלה בגימטריא אמ"ת עם הכולל לחתום את המלכות בחינת הדבור כידוע מלשון כנוי לעולם הדבור לחתום פרטי דיבוריו אפילו בעוסקו בצרכי גופו בחותם אמת כמבואר ואז תפלתי עולה יפה גם כן לחתום את הדיבור בחותם אמת להיות הקול ודבור מקושר בקשר אמיץ וחזק להחכמה ובינה וזה נקרא דבור של אמת ולא לשון רמיה כנזכר ואתה תחזה ביאור הכתוב אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי כדברי הזוהר קול מדבר לדבור כנזכר להוציא דבור של אמת לפני אלהים באותיות מלאים כל טוב מהארה עליונה וזהו הרמז אמ"ת נוטריקון "אתי "מלבנון "תבואי להורות האמור לחתום את הדבור הכינוי לכלה הכלולה בחי' דבור בחותם אמ"ת כמדובר ותעלה תפלתו לנחת לפניו יתברך אמן סלה: