לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃
תוספתא (ליברמן)
פקדונות כזכרונות, שנ' וה' פקד את שרה וגו', פקד פקדתי אתכם, ר' יוסה אומ' אומרן עם הזכרונות, רבי יהודה אומר לא היה אומרן עמהן. זכרון שיש עמו תרועה, כגון זכרון תרועה מקרא קודש, ר' יוסי אומר אומרן עם הזכרונו' ועם השופרות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן אלא עם הזכרונות בלבד. תרועה שאין עמה זכרון, כגון יום תרועה יהיה לכם, ר' יוסה אומ' אומרה עם השופרות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן עמהן. מלכות שיש עמה שופר, כגון בחצוצרות וקול שופר וגו', אומרה עם המלכיות ועם השופרות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרה אלא עם השופרות בלבד. מלכות שאין עמהן שופר, כגון זמרו לאלהים זמרו וגו', כי מלך על כל הארץ אלים זמרו משכיל מלך אלים על גוים, ר' יוסה אומ' אומרן עם המלכיות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן עמהן. שמע ישראל וגו' וידעת היום והשבות וגו', ר' יוסה אומ' אומרן עם המלכיות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן. שאו שערים ראשיכם וגו' מי זה מלך הכבוד וגו' שאו שערים ראשיכם מי הוא זה מלך ה' צבאות וגו', ר' יוסה אומ' אומרן כל אחד ואחד בפני עצמו, ר' יהודה אומ' אומרן כולן כאחד.
אור המאיר
בפסוק לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' ארץ זבת חלב ודבש. יובן כי הנה נודע כמו שאיש משכיל אשר נוכח ה' דרכו ומכניס בחי' הדעת אל כל עובדותיו לעשות הכל בהתקשרות ודביקות אל גורם צרופי שמות בקדושה וככה נצטרפים אותיותיו שיש לו אחיזה בתורה בצירוף קבע ומעלה אותיות התורה מכל מקומות הנמוכים שנבראו עם אותיות התורה למרום שבתם אשר היה שם אהלם בתחילה דע לך כמו כן הענין באותן האנשים שהרעו מעשיהם אשר לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' אשר בכל שעה ורגע עם תנועות איבריו עושה רשימות צירופים בקליפות ומשליך לשם אותיות וצירופי שמות התורה ועיין בפתיחת הפרשה פ"ה אלה שמות בני ישראל שמות ממש הבאים מצרימה בכל שעה ורגע כי ידוע אפילו פעולת עבירה ח"ו א"א להיות בלתי אותיות התורה המחיה אותה עבירה כי גם שם יש בחי' המחיה והוא סוד התשובה אם ישים אדם נפשו לחזור למוטב כידוע מול זה בא הקב"ה להזהיר את משה לך ואספת את זקני ישראל להוכיח על פניהם גודל הפגם בהרעות מעשיהם ואמרת אליהם לאמר בשבילי פקד פקדתי אתכם להיות שאין לכם התפשטות השכל להכניס החכמה אל כל המדריגות ראו מה גרמתם אתה נפרדים מאתי ואני חסר מכם וזהו משמעו תיבת פקד פקדתי לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד ועתה בהרעות מעשיכם אני חסר מעצמיכם וגם מא"ת כלליות האלפ"א בית"א אתוון העשוי לכם מחמת מיעוט הכרתכם ופרידת דביקת הבורא ב"ה וא"כ ממילא נעשים ונצטרפים: צירופי אותיות בקליפות ואזי אני חסר מאותיות העשוי לכם במיצר ים החכמה והנה זה כלל גדול בעבודת הבורא האותיות שנפלו מחמתו בחיצונים במיצר ים החכמה רוצים עליה ע"י בעת עוסקו בתורה ובתפלה ומנענע אותיות וצירופי שמות הקדושים אזי באים המ"ז ועיקר כוונתם לתקנם ולהפכם מצירופים אשר לא טובים לעשותם צירופים קדושים של תורה ותפלה ואם נותן דעתו לזה גורם תוספות תענוג למקום ב"ה שהעלה אותיות אלו שהיו עד עתה מרוחקים מאתו יתברך ועתה בעוצם השגתו מקרבם אל הקדושה פנימה כי ידוע מספרים שתיקוני תורה ותפלה עולה במקום הקרבנות בזמן שבהמ"ק קיים וכאשר חכמים הגידו זאת התורה לעולה וכו' ונתעוררו זאת התורה לא עולה ולא חטאת ולא אשם כי התורה כנגד כולם ובפרט עם התפלה יכולת בידינו להעלות ולקרב כל המדריגות כולם אל שורשם וקדמותם ואנו הגורמים תוספות תענוג להקב"ה כי זהו עצם תענוגו יתברך בבריאות העולמות והשתלשלות המדריגות מראשית המחשבה עד סוף המעשה וזה שמתרעם הבורא ב"ה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים כלומר אני אמרתי בלבי מה שהכנסתי אתכם היינו צירופי אותיותיכם בעני מיצר ים החכמה עיקר הירידה היה לצורך העליה שציפיתי עצם התענוג שתעלו ותגביהו גם משם צירופי האותיות. וזהו ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' ארץ זבת חלב נוטריקון אותיות זבת זבול בית תפארתינו כלומר שהתפעלו בתורה ותפלה העלאות והתקרבות המדריגות כולם לשורשם כמו שפעלו הכהנים בעבודתם וישראל במעמדם ב"זבול "בית "תפארתינו ועתה הרעותם את מעשיכם וצריך הבורא ב"ה להראות א"ע ולהגלות לכם מבחי' סנה וחוחים לקרבם מחמתם אל התורה והעבודה וכאשר ביארנו למעלה פי"ה וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה וזה הרמז במלת חלב נוטריקון חוחים לעבדו ביראה כ"ז אתם העושים ולא אני כי לא מחשבותיכם מחשבותי וזהו ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים כמדובר ודו"ק היטב ותבין נפלאות:
תפארת שלמה
א"י לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם כו' פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים כו' ושמעו לקולך ובאת אתה כו' . עיין רש"י שפי' כשתאמר להם לשון הזה ישמעו לקולך שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ויוסף שבלשון הזה הם נגאלי' . יעקב אמר פקד יפקוד אתכם. יוסף פקד יפקוד אלהים אתכם כו' ע"ש. הנה הרמב"ן ז"ל והראשוני' תמהו איך מפני סימן זה יאמינו לו ישראל הלא גם הוא מבנ"י ויודע הסימן הזה אולי יאמרו כי בזדון דבר הסימן הזה ואיננו גואלם. אך הנ"ל לפרש דהנה כתיב ויצא משה אל אחיו וירא בסבלותם. ויש לדקדק מה זה ראה הוא יותר משאר כל אדם ומה סיפר הכתוב בזה. אך הנה אנו אומרים וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. יש להבין מה זה העול שייך במלאכים במה שהם מקבלים מלכות שמים הלא זה רוצים באהבה ובתשוקה הגדולה ומאי מסיים אח"כ לאל ברוך נעימות יתנו כו' מצמיח ישועות בורא רפואות מאי ענין זה לכאן. אמנם הנה כבר נתבאר כי ענין יסורים של אהבה הם באותם הצדיקים המקבלים עליהם לסבול היסורים בשביל השכינה כפי המבואר בתיקון שלשה משמורות דשכינתא סובלת צערא בגין ישראל וכן בכ"מ בזוהר עיין בפ' ויקהל דף רי"ב שכן משיח מקבל עליו יסורין וסובל בשביל ישראל. והנה הצדיקים הם המקבלים עליהם יסורין כדי לסלק הדינין מהשכינה וז"ש שם בזוה"ק כגוונא דא ר' אלעזר בארעא לכן הצדיקים שבישראל בכל דור ודור מקבלים עליהם יסורין כדי לגרום אהבה למעלה לסלק הדינין מבנ"י כמ"ש במ"א. וכן היה ר"ח בן דוסא סובל צער הדוחק וע"י כן היה גורם היחוד שכל העולם ניזון בשבילו כנודע. והנה זה הענין שגם המלאכים והנשמות שלמעלה מקבלים עליהם העול והיסורין של השכינה כביכול כדי לסלק הדינין מעליה. וזהו שמקבלים עליהם עול מלכות שמים האמור ביוצר אור. מלכות שמים היא השכינה כנודע והם מקבלים עליהם העול שלה לסבול עבורה. וזה שמצינו בגמ' אצל ר' עקיבא כשהוציאו להריגה והציקו לו היסורין עד מאד היה מקבל עליו עומ"ש היינו הפי' כמו שבארנו. וענין מיתת ר"ע כבר נודע שהיה לתיקון העולמות כמבואר בהאר"י ז"ל. וזה הפי' כאשר הם מקבלים עליהם עומ"ש באהבה כנ"ל לכך עי"כ לאל ברוך נעימות יתנו שנעשה היחוד ועי"כ מצמיח ישועות ורפואות וצדקות וכ"ט לעולם. והנה זהו הענין שהיה ג"כ במצרים שהיו בנ"י מקבלים עליהם הצער והיסורין וקושי השיעבוד בגין השכינה כנ"ל. וזהו כשיצא משה אל אחיו וירא בסבלותם ר"ל ראה והבין זה פיהם מעצמם רוצים לסבול צער קושי השיעבוד הזה בגין השכינה כנ"ל. וזהו שנאמר אח"כ לישראל והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים היינו שאחם סובלים בעצמיכם כי כבר אמר ואזכור את בריתי שנעשה היחוד כבר. וז"ש ויקם מלך חדש כו' אשר לא ידע אתיוסף היינו שלא נעשה היחיד את יוסף לכך הוכרח להיות למען מנותו בסבלותם ענות"ו הוא עונ"ת וא"ו לשון עונה נעשה היחוד על ידי סבלותם. לכך הנה כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ע"י היסורין וקבלת עומ"ש יותר נעשה היחוד יותר וזהו העונה אותי ביום צרתי ע"י יום צרה ח"ו נעשה היחוד כמ"ש וזהו יענך ה' ביום צרה וכן ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע כי עי"כ נעשה היחוד כנ"ל. והנה זה ענין הפקידה האמור פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרי' . מרמז ענין הפקידה הזאת כמו חייב אדם לפקוד כו' . רמז על ענין היחוד הנעשה למעלה ע"י בנ"י וז"ש ואת העשוי לכם במצרים ר"ל היחוד נעשה על ידי ואת לכם שאתם הייתם מקבלים עליכם מעצמיכם קושי השיעבוד וזהו ויאמן העם כי פקד ה' וכי ראה את ענים. ר"ל כאשר שמעו כך אז האמינו לדבריו מפי ה' כי נעשה היחוד כי ראה את ענים. וזה הדבר לא יוכל שום בן אדם לדעת מה היה במחשבתם בשעת העבודה בלתי ה' לבדו שראה את ענים ומחשבתם הטובה בקבלת היסורין של אהבה. וז"ש ושמעו לקולך ע"י הסימן של פקד פקדתי כי זהו סימן מובהק שהוא אך מפי הקב"ה לבדו ית"ש כנ"ל: