וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
מאור ושמש
ויאמר משה כו' מי אנכי וכו' וכי אוציא את בני ישראל וכו' ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות וכו' פירש"י מי אנכי מה אני חשוב לדבר עם המלכים וכו' כי אהיה עמך השיבו על ראשון ראשון שאמרת מי אנכי לא שלך היא וכו' כי אנכי שלחתיך ותצליח בשליחותי כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק עכ"ל והוא תמוה שהכי הי' משה ירא מפני פרעה שהוא מלך שלא יהרגנו שזה לא יעלה על הדעת שודאי ידע משה רבינו ע"ה שהש"ית כל יכול ולא יגיע לו היזק מזה ושאדרבה שיעשה לו כבוד רק שאלתו הי' מה אני חשוב לדבר עם המלכים שמפני ענוותנותו לא רצה ליטול עטרה לעצמו שיגיע לעמוד במקום גדולים וא"כ אין התשובה שלא יוזק מתישבת על שאלתו. אמנם יראה לבאר ע"פ מה בשמעתי מאמ"ור איש אלקים קדוש רבינו אלימלך על פסוק כשופר הרם קולך שביאורי הוא שכמו שהשופר אינו מתגאה בקול היוצא ממנו אם הוא יפה ונעים כך הדורש ומרים קולו בתוכחת מוסר לא יתגאה כלל. והנה משה רבינו ע"ה נתיירא שכשיעשה דבר גדול כזה לגאול את ישראל ע"י ושיהי' בגדולה יותר מכל ישראל אפילו מאחיו אהרן שהי' מפורסם לנביא ה' יבוא עי"ז להתנשאות בעיני עצמו וילכד במוקש הגאוה לכן לא רצה ליטול עטרה זו אמנם השי"ת למדו איזה דרך ישכיל אור להנצל מזה ושלא יתנשא מזה השליחות כי הנה הש"ית ברא כל ברואיו קטנות עם גדולות בצביונם ותוארם וקומתם זה גדול מזה וזה קטן מזה וזה משונה בטבעו מזה הכל כמו שעלה ברצונו יתברך ולא גרם לזה מעלת ברי' זו שיהי' תוארו נאה ושפלות ברי' זו שתהיה בלתי נאה רק הכל הי' מפני שעלה ברצונו הפשוט לברוא כל אחד בתואר המיוחד לו שאין שייכות לומר כלל שמעשי ברי' זו גרמה לה שתהיה נאה מחברתה וכמו כן כשמגביה השי"ת לאדם רצונו כך שיהי' הוא הראש ולא שמעלתו ומעשיו גרמו זה וזה שהראה הקב"ה למשה דוגמא מהסנה שהסנה הזה הוא השפל שבאילנות בתוארו וקומתו ובודאי לא יתנשא לומר שמפני חשיבותו בחר בו הש"ית ומזה יוכל משה רבינו ע"ה ללמוד שיהיה ג"כ כמוהו ולא תהיה נודעת לו ההתנשאות שלו כמו שאינו יודע הסנה משום התנשאות מדוע בחר בו הש"ית כמו שהי' מרגלא בפי אדמ"ור הקדוש מו"ה יעקב יצחק הלוי זצוק"ל על המשנה חביב אדם שנברא בצלם אלקים חיבה יתירה נודעת לו וכו' והבנתי מדברי קדשו הפי' שזו היא יתירה ועודף ללא צורך שיהיה האדם יודע מזה ושיתגאה במה שנברא בצלם אלקים וזה שפרש"י שהשיבו על ראשון ראשון שאמרת מי אנכי לא שלך היא כ"א שלי פי' שאני הוא שרצוני שתהיה אתה השליח כמו שהיה ברצוני לברוא כמה מיני ברואים זה נאה מזה ולא גרמה לזה מעשי הברי' הזאת שתהי' נאה בתוארה ועי"ז לא תפול בשחיתות הגאוה ואהיה עמך וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כנ"ל ותצליח בשליחותי כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל כו' כי' שתלמוד מהסנה שתצליח בשל חותך שלא להתנשא בו ולבוא לידי גיאות ע"י שכמו שהסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל שבודאי הסנה אינו משיג שום התנשאות מזה שהרי הוא השפל שבאילנות ולא גרמה לו חשיבתו ואין לו שום גאוה כך תלך בשליחותי ולא תהיה ניזוק כלומר שלא יגיע היזק לנפשך ליפול בשחיתות הגאוה.
שמואל ב
וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִ֣י אָנֹכִ֞י אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם׃
אור המאיר
בפסוק ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. להבין הענין נראה בהקדם מאמר הזוהר חדש ת"ח ה' אלהים שם מלא על עולם מלא דקיימא איהו בלחודוי ואתעטיר בגויה בגין דלא אשתכח בההוא זמנא עמא ולישן על מה אתעטיר כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל ואתקרי אלהיך וגו' כיון דקבילו ישראל אורייתא ם סתימא דהוה אסתים בגויה בההיא שעתא אתפתח ואתמשך לאנהרא לתתא ומן אות ם אתפתח ואתמשך ואתעביד אות ך ועל דא תנינן ברזא דאתוון שעורא דאות ך כשיעורא דם' סתימא ע"ש כלל הנשמע מדברי קודש אשר באמצעות מעמד הקדוש שעמדו בנ"י על הר סיני וקבלו את התורה נעשה ונשלם משם אלהים סתם שם מלא עלם עול מלא ואין אדם בארץ לקרות ולכנות אלהותו ואדנותו יתברך עליו ובהיות עם קדוש מקרבין א"ע אל התורה והעבודה אזי נקרא אלהות עליהם ולא על זולת עמים ואז נעשה משם אלהים סתם אלהיך לכנות שם אלהות עליך דייקא וכדומה מצאתי ראיתי כתב הרמב"ן על פסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ופירש כל אותות ומופתים שהראיתי בתוככי מצרים בשביל ישראל והוצאתי מעבדות לחירות בכדי שאקרא ה' אלהיכם דייקא והנה כבר נודע היות ענין יצ"מ נוהג תמיד בכל עת באופן שיתבאר אי"ה וצריך איש הישראלי לחבר גאולת מצרים לגאולה אחרונה שהוא עיקר וגאולת מצרים טפל לה עיין מדרוש זה במקומו ותבין נפלאות ובהיות לו התפשטות השכל והמדע לעמוד כעמודא תקיף דכולא בלתי מתמוטט לנטות מעבודתו ממקרי ופגעי הזמן אם טוב ואם רע יאמין באמונה שלימה שהכל מאת ה' היתה זאת בהשגחה פרטיות לצורך השלמת תיקונו ומי שחכמת אלהים בקרבו מקשר החכמה אל כל פרטי עובדותיו ומכניס בהם הארה אל כל בחי' התחלקות עתיו ורגעיו וע"ד שיתבאר לנו אי"ה במקום אחר פי' הפסוק בני יששכר יודעי בינה לעיתים וכפירש"י בני יששכר הגדולים בחכמה וגדולים בתורה הם הם המקשרים את. הבינה לפרטות העתים לעבוד את הבורא ב"ה בכל בחי' התחלקות העתים כפי מה שהוא אם טוב ואם רע נתנו עצות למצוא מרגוע לנפשם איך לעבדו יתברך עם עת כזאת להבין שהכל בחכמה עשה ובהשגחה פרטיות לצורך תקונם והשלמת נפשם ובהיות כן שמעלה ומגביה התחלקות העתים והרגעים אל הבינה שהיא למעלה מהזמן אדרבא ריבוי התחלקות הזמנים נמשכו מעולם הבינה. ולמטה ושם במקורם הכל נמתק וממילא יוצא מהגלות ומיצר שלו באשר הוא שם ומעתה בין והבין מה הוא בחי' המוציאו מן המיצר הכל נמשך בהיות לו התפשטות הדעת להבין ולהשכיל דלית אתר פנוי מנ"ק הם איברי השכינה והאמונה תקוע בלבו שהקב"ה שולח לו כזה בכוונה לטובתו לכפול שכרו משלם בהיות שמעלה משם נצוצות קדושות המלובש להחיותם ובהעדר לאפס ותוהו נחשבו וכמו אז בפתח הגאולה ביציאת מצרים הוציא משה את ישראל ממיצר שלהם כן עתה בכל דור ודור עד גאולה אחרונה בחי' דעתו של אדם המשכיל הוא המוציאו ממיצר שלו הפרטי: