וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר׃
אור המאיר
בפסוק ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. ולהבין נקדים מה דאיתא בגמ' קרא עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ולכאורה הבנה הלא מצינו תורה לחוד ותפלה לחוד אמנם יתפרש ע"ד מה שקדם לנו כמה פעמים שלא כל אדם זוכה לדבורים מקושרים להוציא דיבור לפני אלהים בתפלה בשלימות במילוי הארה עליונה להיות הקול ודבור מקושרים למחשבה ובינה בלתי מחשבות מעורבות מהבלי עולם כ"א בהקדם לו מחסום לפיו ושומר פיו בעסקו בעניני עוה"ז מדריגות התחתונים לעשות הכל בהתקשרות להכניס החכמה והמדע אל כל פרטי עובדותיו המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם להבין גם בהם רמיזא דחכמתא להעלות משם אותיות התורה וגם בשמעו איזה דיבור אפילו דיבור איש לרעהו מצרכי פרנסתם עכ"ז המשכיל יכול לשמוע בהם דברי תורה וחכמה לעורר לבו בקרבו בודאי לא לחנם אירע לו כזאת לשמוע דברים אלו מסתמא יש שם קול הקורא פנו דרך לה' ואל יפנה אל מדעתו להפריד א"ע ח"ו מדביקות הבורא ואז טוב לו בבאו לעמוד לפני האדון ה' בתפלה מוציא אותיות וצירופי תיבות במחשבה טהורה ונקיה בלי שום טרחא ויגיעה והכל בעבור ששמר פיו ולשונו טרם עמדו להתפלל ונמצא מאין לו מ"ז באמצע תפלה ולהיפך אותן אנשים שכחי אלקים מלוח לבם אשר לא ידעו ולא יבינו אל פועל ה' לשמוע מכל דבר ד"ת וליקח לבחינתם התעוררת לעבודת אל וגם לא ידעו להזהר לכפול שמירתם בעוסקיהם בעניני הגשמיות וארציות מעשיהם זר בלי התקשרות ודביקות הבורא ב"ה ממילא נגרר אחרי מחשבותיו הבהמיות אשר לא זרו מתאות לבם כשיצאו לפעלם ולעבודתם עדי ערב לבבם זה להם מלא ממחשבות תערובות חוץ לכן גם כשמוציאים דבורים בתפלה עוד לא זרו מתאוותם ורעיונם סליקו לבלבלם ולטרדם מבית ומבחוץ ועתה בין תבין דברי הגמרא קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע תורה כל מי שלא ישכיל להתקדש ולהטהר ברעיוניו בצור עשהו לשמוע מכל דבר בעולם מדיבור איש לרעהו ישמע רק ד"ת ומוסר ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לדבק באל זהו נקרא מסיר אזנו משמוע תורה אז גם תפלתו תועבה כי בודאי לבו מלא ממ"ז והבלי עולם והם הם הטורדים ומבלבלים אותו מלהוציא דיבור בשלימות במילוי הארה מקדמת המחשבה ובינה מול. זה בא הרמז בתורתינו הקדושה ואמר פרעה כבר רמזנו למעלה מה דאיתא בזוהר והקול נשמע בית פרעה הרומז לבינה ששם נתפרעים ונתגלים אורות עליונים אמר לבני ישראל על בני ישראל ובחינתה נבוכים הם בארץ כלומר בהעדר תבונתם לדעת איך להזהר בעניני ארציות לכוון מחשבתם בפנימיות הדברים להעלות אותיות התורה המלובשים בהם ואדרבא המה נבוכים בארציות ולהוטים ובהולים אחר הבלי עולם למלאות תאות לבם הבהמיות ונשארים שקועה לשם ראשם ורובם זאת הגורמת שאין להם דיבורים בשלימות בעת התפלה כמבואר וזהו שגמר אומר סגר עליהם המדבר היינו הדיבור של תורה ותפלה סגור ומסוגר בפניהם ועל כן לא ירים ראש ויד ורגל בהתלהבות בתורה ותפלה ופרטי הדיבורים סגור ומסוגר בפיהם ולכן עצה היעוצה שיתקדש וידבק רעיוניו אפילו במלאכתו בחוץ בצור עשהו ותנצל נפשו מדלוק אחריו מחשבות המעורבות ואם לאו נאמר בכתוב וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם והיינו בחי' פרעה של כל אחד מישראל שיש לו פרעה שלו העומד נגדו ואינו רוצה שיתכבד שמו יתברך על ידו וצופה תמיד להמיתו מדביקת אל חי ותחלה רודף אחריו במעשה בחוץ מענייני צרכי הגשמי המוכרח לאדם וכמעשהו בחוץ כך מעשהו בפנים בגשתו אל התורה והעבודה זו תפלה רודף גם כן לבלבל רעיוניו ומחשבותיו הטהורים והכל בעבור זאת שלא ידע להזהר ולשמור בעסקו בחיצונים להתקדש ולטהר מחשבותיו וזהו וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם כי ממילא נתחזק אצלו המ"ז כמדובר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' כלומר כמתרעם ואומר מה שהיה ראוי שיתכבד שמי באמצעות ישראל והתקדשם אל התורה והעבודה מעוצם הכרתם את גדולתו ורוממותו רק ממאור התורה ועתה בהעדר השכל והמדע לדעת אותי צריך אני לשלוח פרעה לקרב את לבם אל התורה והעבודה וזהו ואכבדה בפרעה ובכל חילו ופירש"י כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד וידעו מצרים כלומר אותן האנשים שאין להם התפשטות השכל נקרא מיצר ים החכמה וידעו גם המצרים כי אני ה' כלומר באמצעות הכביד לב פרעה כמדובר נודע ביהודה אלקים ובאמת הם הם הגורמים ככה למיעוט הכרתם והשגתם רוממות גדלות אלהות ממאור התורה על דרך שביארנו למעלה שאמר דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ולא לראות נפלאות מד"א ודו"ק ותבין: