קישורים על שמות יד:יד

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. בזוהר הקדוש ר"א פתח אם תשיב משבת וגו' וע"ד וקראת לשבת ענג דיזמין לי' כו' בפתורא מתקנא וכו' ענין פתיחת דרוש שבת לפסוק זה משום דקשיא לי' למה נאמר ואתם תחרישון למה לא יתפללו והא איתא (יבמות סד.) שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אך בכ"מ שיש התגלות עתיקא אין מקום לתפלה ואתעדל"ת וכמו שמצינו (שבת קיח :) המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. והיינו דענג ר"ת עדן נהר גן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כו א) וכבר אמרנו דאף דאמר שם עדן דא אמא עלאה כשזוכין לשבת עלאה עדן כולל כל ג' ראשונות כמו שנת' (חיי סו' מא' ב) מהזוהר הקדוש ותקו"ז. ועל דרך מ"ש (זח"ג קפב ב) האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא וכמו דהו' עמודא דאמצעיתא נהר יוצא מעדן תתאה שהוא ה' עלאה להשקות את הגן דלתתא שכינתא תתאה כן יו"ד חכמה יוצא מעדן עלאה כ"ע להשקות את הגן ה' עלאה. ובס' רקנטי מביא מס' הבהיר על פסוק ה' איש מלחמה משל לה"ד כו' אתן דירה זו לבני ששמה א' כו' ששמה י' כו' ששמה ש' וכו' ופי' הרקנטי האל"ף רומז לכ"ע והיו"ד לחכמה והשי"ן לתשובה שהוא הבינה ע"ש והנה אל"ף שמורה על כ"ע כ"ה בזוהר הקדוש (נד א) אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' והיינו אלף פל"א עליון ויו"ד חכמה מפורש בזוהר הקדוש בכ"מ אך מ"ש שי"ן בינה לא נתפרש מקורו ונראה על פי מ"ש ברע"מ (זח"ג רנז א) ש' ג' כתרין כח"ב כו' מבינה ולעילא איהי מנוחה כו' וכבר אמרנו דבינה כולל כל ג"ר עדמ"ש כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה מוחא ובינה לבא זוכין לבחינת הדעת שהוא פנימיות הכתר וההופעה מכ"ע ע"י קוצא דיוד דלעילא הוא בבחינת הדעת ועל כן השי"ן שהוא ג' הראשונות היינו בינה שכולל ג"ר כאמור. והוא ג' קדושות שבת שין רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמ"ש זח"ב רד א) וג' מדות האבות ענפים מג"ר (כמש"ש קעה ב) וכשזוכין לשבת עלאה אתפני יצר הרע וכמו"ש בתקו"ז (ונת' מא' ז) ועל כן המענג את השבת שזוכה לבחינת עתיקא ברזא דענ"ג נותנין לו כל משאלות לבו שא"צ תפלה כלל ולא ישאל לבו רק טוב כיון דאתפני יצר הרע מכל וכל. וכן בקריעת ים סוף דאיתא בזוהר הקדוש (נב ב) דבעתיקא תלייא. דכבר אמרנו דבמכות בכורות אף שנתבררו ישראל שקשורים בראשית ונקראו בני בכורי ישראל מכל מקום מדכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב וגו' מכלל שקלי' עמלק כלב נובח היה לו לקטרג על מה שניצולו בכורי אדם ובהמה מישראל. דאף דבאמת כבר פסקה זוהמא מאבותינו מיעקב שמטתו שלמה ופסקה גם מזרעו. והראיה שהרי מתים שהחיה יחזקאל שהיו מבני אפרים ולא היו ביצ"מ ומתן תורה וריב"ב אמר אני מבני בניהם (כמ"ש סנהדרין צב :) ובודאי הם ישראלים גמורים. וגם אותן שמתו בימי אפילה גם כן לא ידח ממנו נדח וכמו האובדים בארץ אשור שנטמעו. ויהיה להם תיקון על ידי גלגול וכדומה. והיינו שיעקב מטתו שלמה שכל שהוא מזרעו לא ידח וכבר פסקה זוהמא מיעקב וזרעו. רק בהתגלות לא היה הפסיקת זוהמא עד מתן תורה וכמו שאמרנו במחלוקת הגמ' (שבת קמו.) דלא פליגי כנ"ל והיה עוד הקטרוג מה שבירר הש"י בכורי ישראל ובכורות בהמתם רק השי"ת סתם פי המקטרג ולא יחרץ כלב לשונו (ונת' ס' פה"ב מא' א) וכן אחר כך בקריעת ים סוף היה קטרוג רק בעתיקא תלייא וכן אמרו אז ישיר ואיתא בזוהר הקדוש אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' ומטו לזיין. אשירה לה' כי גאה גאה מורה גם כן על בחינה זו שכן מורה תמיד לשון גדול ורם וגאה אצל השי"ת שהוא בלא שיעור למעלה מתפיסת בנ"א. עזי וגו' ויהי לי לישועה הוא על דרך מ"ש (ויק"ר פ' כא) ישעי ביום הכפורים. ואמרו זה אלי ואנוהו איתא במכילתא ות"א שהוא לשון נוה והוא על דרך מ"ש בתקו"ז (תי' מח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' ובית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש שלמטה (מ"ר במדבר פ' ד) וכיון שנעשה לב ישראל משכן לשכינה אז השי"ת יושב על הכסא וכמ"ש במ"ר (ר"פ כג) ע"פ נכון כסאך מאז מלך עומד ואגוסטוס יושב כו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך כו' והוא כמ"ש הזוהר הקדוש אז אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' וכשזכו ישראל לומר זה אלי ונעשה לבם משכן לשכינה ואנוהו אעשה לו נוה השמים כסאי. אלהי אבי וארוממנהו רם ונשא מורה עתיקא מרומם מכל תפיסה ומכל רעיון. ה' איש מלחמה כמו שאמרנו מהרקאנטי אי"ש מורה ג' ראשונות וז"ש ה' שמו דאז התגלות בחינת הוא כמו לעתיד שנקרא יום ההוא מהאי טעמא שמאיר בחינת הוא וכ' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ואיתא (פסחים נ.) לעולם הבא כולו אחד שנקרא ביו"ד ה"י וזש"נ הוי"ה שמו וכן בשבת ס"ג שזוכין לקדושת יעקב אומרים אתה אחד ושמך אחד:

פתיחה זו איתא בזוהר הקדוש על פסוק ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ומסיק וע"ד לא בעא קב"ה דיתערון ישראל מלה בעלמא דאי יתערון ישראל מלה לא יתערון שמא דרחמי וכו' והיינו דלטעם זה לא רצה השי"ת שיתפללו ישראל שבאם היו מתפללין בודאי היו רוצים לעורר מדת הדין על המצרים ובאם היה מתעורר מדת הדין לא היה המשפט נותן להציל את ישראל שכן א במ"ר (פ' כא) שעמד הס"מ לקטרג עליהם ביציאת מצרים עד עכשיו עוה"ז ואתה קורע להם את הים וכן קטרג שר מצרים מה נשתנו אלו מאלו כמ"ש בזה"ק (תרומה קע ב). רק שהיה אז התגלות עתיקא שהוא רצון העליון ע"ד שנאמר הלא את עשו ליעקב ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם וכמ"ש בזוהר הקדוש (נב ב) דקי"ס בעתיקא תלייא ולכן אמר דלא תתערון מלה. ואיתא בזוהר הקדוש ה' בכל אתר רחמי והכא תמינא דכ' ה' ילחם לכם וכו' דהיה צריך לומר ה' ילחום לכם וכתיב ילחם שנעשה לוחם דבאמת אף במלחמה דינא ברחימותא הוא וכ' ה' איש מלחמה ה' שמו שבמלחמה גם כן הוא רחום כמו שמורה שם הוי"ה. וכן מורה פסוק שמביא ויצא ה' ונלחם בגוים שנעשה לוחם דשם הוי"ה הוא רחמי והא דכ' ה' כגבור יצא כגבור ולא גבור דישני לבושוהי כמ"ש בזוהר הקדוש כאיש מלחמות ולא איש מלחמות ולכן אמר ואתם תחרישון שלא לעורר מדת הדין. ועל זה הביא הדרוש ודבר דבר שבשבת צריך לדבר בקדושא דיומא ומילי דשמיא שעל ידי זה נתעורר להיות ודבר דבר וכמו שאמרנו:

בזה"ק (בשלח מ"ז ע"א) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"א פתח אם תשיב משבת וגו' זכאין אינין ישראל וכו' ומגו רחימותא דלהון קריב לון לגבי' ויהיב לון שבת וכו' דתורה ניתן לישראל מתוך אהבה וכמ"ש אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת, ואף שחזר הקב"ה על האומות ולא קבלוה וישראל הקדימו נעשה לנשמע, מכל מקום מצינו שיטענו האומות כלום כפית עלינו הר כגיגת וכו' (וכמ"ש ע"ז ב:) והיינו שהשי"ת היה מוכן ליתן תורה לישראל אף בכפיית הר כגיגית וזה מאהבה שאהב את יעקב מאהבה ורצון בלא טעם וכמו שבת שהיא אות ביני וגו' וכמו שאמרנו שהיא באהבה ורצון הנחלתנו, וכן עכו"ם ששבת ח"מ וכן עכו"ם העוסק בתורה (כמ"ש סנהדרין נח. נט.) וז"ש ומגו רחימותא דלהון יהב לון אורייתא ויהיב לון שבת ועל זה נקרא שמם ישראל שזה מורה מאהבה ורצון ואוהב את יעקב מרצון בלא טעם וכמו שאמרנו (במ' הקדום) ואמר וקראת לשבת דיזמין לי' כד"א מקראי קודש וכו' והיינו שאף ששבת היא מתנה טובה קדושה מצד השי"ת, מכל מקום צריך האדם להכניס בו קדושה מקרא קודש באיתערותא דלתתא, ואמר עוד ת"ח האי מילה דנפיק ב"נ מפומי' וכו' ובכולא בעי לאתחזאה עובדא ולאתערא איתערותא ממה דאצטרך ובשבת במילי דשמיא ובקדושא דיומא בעי לאתערא ולא במלה אחרא, היינו שבכל יום צריך אתערותא דלתתא ממה דאצטרך שאם האדם צריך לעורר חסדים מלמעלה צריך לעסוק בגמ"ח ועל ידי זה מעורר חסדים (כמ"ש בזח"ג צ"ב רע"ב) וכן כהא"ג בכל ענינים שצריך, ובשבת צריך שיהיה התעוררות ודבר דבר במילי דשמיא וקדושה דיומא נראה דהזה"ק מפרש ודבר דבר שצריך לדבר דבר שיהיה נקרא דבר, ואין הפ' שלא ידבר דבר חול, רק שידבר דבר שיהיה דבר ה' וכמו שאמרנו מכבר והיינו מילי דשמיא וקדושה דיומא: