קישורים על שמות יד:כב

ובמכילתא (בשלח הנז') אחר שאמר שהים נתמלא עליהם חימה מדכ' חמה חסר א"ת חומה אלא חימה אמר ומי גרם לישראל להנצל מימינם בזכות התורה כו' מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפילין (כצ"ל ע"ש) והיינו דתורה תיקון לפגם זה וכמו שאמרנו ממה שנאמר ולכל בשרו מרפא דתורה רפואה לפגם זה שנקרא בשר רר בשרו ובקדושה בשר קודש ובהיפך בשר חמורים ומ"ש בזה"ק (ח"א שם) דתשובה אינו מועיל היינו מפני שהפגם במוח ותשובה מבינה לבא אבל על ידי תורה שהוא מחכמה יש מרפא וע"ד מ"ש בבני עלי (ר"ה יח.) אבל מתכפר בתורה. וכן תפילין שמעתי מרבי' הק' זצוק"ל רמז במ"ש (בבא מציעא כט :) תפילין בי בר חבו וכו' ושם חב"ו מרומז בתפלה בתיבות יחד מארבע כנפות שאות שקודם אות אחרונה הוא חב"ו ר"ת חיל בלע ויקאנו. מרמז דתפילין תיקון לפגם זה. אך תפילין צריכין גוף נקי והיינו שהגוף יהיה באמת נקי שבאם לאו מה יועילו התפילין אם יהרהר בהם דברי שטות ושבת הן גופן אות (כמ"ש עירובין צו.) והוה כמו שכל ישראל הולכין בתפילין כל המעל"ע ואף בלילה שאינו זמן תפילין כיון ששובתין ממלאכה שרגילין בה הם כמניחין תפילין ועל כן שמירת שבת תיקון לפגם זה. ובאמת אז לא ניתן להם עדיין תורה ותפילין דאף שנאמר להם פ' קדש ופרשה והיה כי יביאך מכל מקום לא היה איפשר לקיים מצות תפילין כיון שלא היה להם פרשה שמע ופ' והיה אם שמוע וזה העיקר שישראל קשורים ביחוד ה' ובאהבה ועול תורה ומצות וגם במצות תפילין נאמר והיה כי יביאך. אך הועיל להם הזכות שעתידין לקבל התורה ולקיים מצות תפילין. ובשבת דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל כמ"ש בגמ' ושבת יעשה כולו תורה כמ"ש (ריש סא"ר) ושבת תורה שבעל פה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א מז ב) והם גופן אות שישראל כמניחין תפילין הזמן בשבת לתקן פגם הברית וז"ש בזה"ק (ח"ב צב א) דשבת ברזא דברית. ויוכלו לתקן הפגם ואם יזכו לזה כל ישראל מיד נגאלין. ועיקר התיקון כשיהרהר בתשובה מעומק הלב על להבא לעזוב החטא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שזה גדר התשובה וכמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה' תשובה ה' ב) ואז אף אם ח"ו אחר כך יתגבר עליו היצר הרע ויחטא. מכל מקום כיון שבשעת מעשר גמר בדעתו לעזבו עזיבה גמור כנ"ל כבר נכנס בגדר צדיק וכדמוכח מגמ' (קידושין מט :) ע"מ שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו ובודאי מיירי שמתנהג עוד ברשעו דאם לא כן מאי קאמר שמא הרהר הלא בודאי עשה תשובה. ואם כן איך הועילה תשובתו כיון שלא עזב החטא. ועל כן כיון שבשעת מעשה גמר בדעתו לעזוב החטא עזיבה גמורה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לזה החטא לפי מצב גמר דעתו אז בשעת מעשה. אף שאחר כך נתגבר עליו היצר הרע ושב לסורו מכל מקום אז נקרא בשם צדיק. ואם יגמר בדעתו תשובתו שלימה ועזיבת החטא דפגם זה שוב יועיל זכות תורה ושבת לתקן פגם זה. ובשבת נעשה הישראל עני ונכה וכמו שנדרש (ריש סא"ר) ואי זה מקום מנוחתי על השבת וכ' אל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' שבשבת זוכה לזה (ונת' בא מא' ז) וכתיב פני ה' בעושי רע וגו' ואמרנו כ"פ דקאי על פגם זה שנקרא בגמ' וזה"ק רע וכ' קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע שעל ידי שנשבר לבו ונעשה דכא רוח יש תיקון לפגם זה ובשבת שעל ידי שנותן אל לבו העבר עליו בימי המעשה ונעשה עני ונכה רוח הוא ברזא דברית שיוכל לתקן. וכ' טוב להודות לה' דשבת זמן תשובה כד"א מודה ועוזב ירוחם. וחודש שבט נוצר באות צ' כמ"ש בס' יצירה והיינו שחודש זה מסוגל לתיקון הפגם בבחינת צדיק והאר"י הק' שחשב הזמן לתיקון בפרשה שובבי"ם ועיקר התיקון בשבתות שבהם קורין בתורה פרשה שובבי"ם שאז נקבע שיהיה כך לעולם. ובפרט בשבת זה שקורין בו השירה שמורה על תיקון פגם הברית והוא חל תמיד בחדש שבט שנוצר באות צ' ולכן נקרא שבת שירה שבו גם כן הזמן לזכות להיות שבת שלם בב' הקדושות וכמו השבתות שנקראו בפרט ע"ש הגאולה כאמור. ובו גם כן הזמן לתקן שיהיו נגאלין מיד ויזכו לומר ולהשיג בחינת שירה והיינו לזכות להיות ועמך כולם צדיקים ולהיות כל אחד ואחד מראה באצבעו זה אלי:

ענין סדר הפרשה שנזכר בה ד' ענינים קריעת ים סוף ופרשת המן ואחר כך הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש וגו' ואחר כך מלחמת עמלק. הוא על פי מ"ש (ב"ר פ' ג) ויהי אור כנגד ס' ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה והיינו על ידי מתן תורה והיה ההתחלה ביסורי הגלות שהיה הכנה למתן תורה וכמ"ש (ברכות ה.) שהתורה ניתנה על ידי יסורין והיינו על ידי יסורי הגלות. ואחר כך פ' בא יציאת מצרים שהיא ההכנה למתן תורה כש"נ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'. ואחר כך פרשה זו נגד קטרוני המרגלים שכ' בזוהר הקדוש (שלח קס א) שרמזו על התורה. וגם זבת וגו' טב הוא האי עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה אפס כי עז העם וכו' מאן דבעי למזכי בה בעי למיהוי תקיף בעותרא וכו' ועם כל דא וגם ילידי הענק בעי גופא תקיף גיבר כארי בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ וכו' עמלק יושב וגו' אי יימא ב"נ דאפילו בכל דא יזכי הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דב"נ דישתכח תדיר בגופא. והחתי והיבוסי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן וכו' והיינו דעמלק השורש מכל הטומאות כי הוא מקרר לב האדם מחמימות ומרצון לעסוק בתורה ועבודה כש"נ אשר קרך שהפשירך והצנינך מרתיחתך. והחתי וגו' היינו הז' אומות שהם זלעו"ז כנגד ז' מדות דקדושה כידוע שכל א' כלולה מעשר והם הע' קליפות שהם הענפים מהיצר הרע. אמנם בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו ה' כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא וכו' כמ"ש בזוהר הקדוש (שם) דכיון שיהיה בנו החשק לעבודת השי"ת באמת בודאי השי"ת יזמין לנו פרנסה ויעזור לנו להתגבר נגד היצר הרע וכל ענפי היצר הרע המעיקים לנו ע"ש. ונגד זה באו הד' ענינים בפרשה זו נגד מה שאמרו שלא יוכלו לעסוק בתורה מצד המקטרגים הענפים מיצר הרע נגד זה הראה השי"ת קריעת ים סוף שטבעו המצריים ולא נשאר עד אחד ומצרים השורש מכל ע' קלי' העכו"ם וכמ"ש (ב"ר פ' טז) שכולם נקראו ע"ש מצרים ע"ש שמצירות לישראל והיינו שמעיקים ומצירים לנקודת ישראל כי טומאת מצרים ענין תאוה כי היא ערות הארץ כידוע וכמו שנאמר וזרמת סוסים וגו' והתאוה הוא התחלת כניסת היצר הרע כמו שהיה באדם הראשון בנחש הסתה בתאות אכילה ואחר כך הטיל בה זוהמא ובאו לתאוה דזימה להרגיש על ידי זה בבושה דערומים והוא השורש מג' דברים שמוציאין את האדם מן העולם כי מתאוה באים להנאה וכבוד גם כן. והנה אף שיצאו ישראל ממצרים מטומאתם לא נעקר השורש שלהם עד קריעת ים סוף דכתוב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד. כי במצרים היו שקועים כעובר במעי אמו שלולי רחמי שמים לא היו יכולים לינצל כלל ואף אחר יציאת מצרים שרדפו אחריהם הוא שעדיין לא נעקר השורש מלב בני ישראל לגמרי עד קריעת ים סוף דאז נעקר שורש זה ונשאר רק הענפים שאדם יכול לינצל מהם בקל. וזהו מצות זכירת יציאת מצרים וקריעת ים סוף בכל יום ולילה (כמ"ש ירוש' פ"א דברכות ה' ו ובמ"ר פ כב) לדעת כי כבר הוציאנו השי"ת משורש טומאה זו ומהשיקוע בה. וקריעת ים סוף היה רק מצד הקב"ה וכמ"ש בזוהר הקדוש (נב ב) דקריעת ים סוף בעתיקא תלייא בלא אתערותא דלתתא כי העיקר מה שהשי"ת עוזרו וכש"נ ה' לא יעזבנו בידו. ונגד טענת פרנסה היה ירידת המן שהראה להם השי"ת שהזמין להם פרנסתם והצנצנת מן איתא במכילתא שהראה להם ירמיה שנאמר ראו דבר ה' אבותיכם שעסקו בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה יפרנסכם מזה. כי הנס מירידת המן לעולם להעוסקים בתורה הקב"ה מעביר מעליהם עול דרך ארץ שלא יצטרכו לבטל מדברי תורה. ומצות שבת הוא נגד טענת דבעי גופא תקיף גיבר כארי. ועל זה בא פ' שבת דאיתא (במ"ר סו"פ כה) וכשם שמצינו שעל כל המצות בן דוד בא על שמירת יום א' של שבת ב"ד בא לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצות והביא פ' מתורה ונביאים וכתובים ע"ש ומצות שבת עיקרה בשוא"ת על ידי שמירה ממלאכה. והמצוה הוא לענג הגוף ומזה משיגים קדושת שבת דשקיל ככל אורייתא כלא ומאן דנטיר שבת כאלו נטיר אורייתא כלא. וא"צ גופא גיבר כארי והאומר שמתייגע מן התורה הוא סימן שאין תורתו לשמה וכמו ששמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצלל"ה על פסוק ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל דמי שאומר שמתייגע מדברי תורה אין עבודתו באמת דכתיב כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'. ואיתא (מ"ר ברכה) חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה בלבו ובשבת כל ישראל נקראו יראי שמי (כמ"ש תענית ח :) שכל א' מישראל יראים מהשי"ת שלא יכשלו ח"ו בחילול שבת שבקל יוכל האדם להכשל באיסור סקילה והשבת גם כן מצד השי"ת שנתן מתנה טובה לדורות עולם ועל ידי כן יוכל לזכות בתורה כולה כאמור. ואחר כך נגד טענת עמלק יושב וגו' בא פרשה התחלת מחיית עמלק וכ' כי מחה אמחה וגו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור ואין לו כח בקליפתו שכבר החליש יהושע כחו כי ענין עמלק הוא השורש של יצר הרע אחר שכבר נצח כל המדות ונדמה לו שכבר הוא נקי בכל. עדיין יש השורש וזהו ראשית גוים עמלק שהוא השורש והמקור שלהם ועל זה נאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך וגו' תמחה את זכר עמלק שאחר שיש לו נייחא מכל כחות היצה"ר דע' קליפות שמהם התפשטות כל מיני רע שבלב האדם ואחר שינוח מהם אז יש לו להשתדל לעקור השורש. והחלשתו הוא על ידי הרמת משה ידו ואיתא במשנה (ר"ה כט.) וכי ידיו של משה כו' אלא כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים וכו' שבהרמת משה ידו פעל בלבם כל זה כי הוא השורש מכל הנפשות שבדור. וכן בכל דור יש נפש כזה כמ"ש (ב"ר פ' נו) אין דור שאין בו כאברהם וכו' ואין דור שאין בו כמשה. וכידוע מהאר"י הק' על מ"ש בגמרא (שבת קא :) משה שפיר קאמרת. ושורש נפשו הוא התורה שנקראת על שמו והרמת ידו בתפלה להש"י הוא התפלה שבכח התורה דעל זה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת אמת זו תורה (ברכות ה :) להשי"ת ושעבוד הלב ובזה נעקר שורש היצ"ר בלב וגילה השי"ת בזה הפרשה כי אין מכל דברים אלו מניעה לקבלת התורה כי השי"ת הוא העוזר בכל ורק שיהיה רעותא דלבא ושעבוד הלב לאביו שבשמים וכל זה הוא הכנה לקבלת התורה:

במכילתא והמים להם חומה עשאן כמין חומה מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין, לא אמר בשביל מזוזה שעתידין ישראל לעשות. אך כאן פ' שהמים נעשים חומה והגנה ועל ידי המים זכו שיוקבע בהם קדושת מזוזה וקדושת תפילין. דהענין מזוזה הוא מה שהשי"ת שומר על הפתח כמ"ש (ע"ז יא.) מלך בו"ד כו' ואלו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ כו' וכעין מש"נ ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא וגו' המשחית היא שטן הוא מה"מ הוא יצר הרע (ב"ב טז.) אך אז הועיל רק לשעה. ומצות מזוזה היא בחינת אור מקיף וזה על ידי אמונה. וכאן נאמר ויראו העם את ה' ויאמינו בה'. יראה ואמונה, על ידי האמונה. שהאמינו שה' אחד זכו לקדושת מזוזה לבחי' אור מקיף והמים נעשה חומה מימינם קדושת אור מקיף, ועל ידי היראה זכו ומשמאלם זו תפילין שזכו על ידי נס המים ליראה להיות גבור הכובש את יצרו כקדושת תפילין של יד לשעבד תאות ומחשבות לבנו לעבותו ית"ש, ומש"ה לא אמר בזכות מזוזה שעתידין לעשות שהמים עצמן נעשה להם חומה מימינם קדושת מזוזה ומשמאלם קדושת תפילין, דכל שזוכה לאמונת ה' אחד כשמופיע בלב הוא גם כן משומר מן החטא כד"ש (מנחות מג:) הכל בחיזוק שלא יחטא, ואחר כך (בפ' וישיבו המים) במכילתא ומנין שאף עליהם נתמלא הים חמה שנאמר והמים להם חמה א"ת חומה אלא חמה מי גרם לישראל להנצל מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל כו' ומשמאלם זו תפלה, ד"א מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות ומשמאלם זו תפילין. והנה בתפלה לא אמר שעתידין שכבר התפללו שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' אך בתפילין למה לא אמר שעתידין ישראל לעשות, ובפשיטו י"ל דסמיך ארישא דפתח במזוזה שעתידין לעשות וקאי גם אתפילין, אך יש להבין למה זכר מצות מזוזה יותר משאר מצות שעתידין לקיים, אבל הענין כמו שאמרנו שאז זכו ליראה ואמונה ותפלה בא ע"י יראה שעומד לפני המלך כמש"נ א"ד שפתי תפתח. שם א"ד מורה על יראה כמש"נ אם אדונים אני אי' מוראי ובכ"מ נדרש לשון יראה על תפלה (ונת' מא' מ"ג). וכן תפילין של יד משמאלם מורה גם כן על יראה פחד יצחק להיות גבור הכובש יצרו כאמור. והנה מצות מזוזה עדיין לא נזכר כלל שנאמרה בפ' שמע והא"ש במשנה תורה. מה שאין כן מצות תפילין אף שלא היה להם כל הד' פרשיות. מכל מקום כיון שנאמר למשה בפ' קדש וגו' והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כבר זכו לקדושת תפילין. ומש"ה במזוזה אמר שעתידין לעשות מה שאין כן בתפילין לא אמר שעתידין לעשות שכבר הופיע בהם קדושת מצות תפילין על ידי מאמר השי"ת והיה לך לאות וגו', וזה שזכר מצות מזוזה, דמצות מזוזה היא שזוכה להרגיש האור מקיף מהימנותא שלימותא, ועל ידי זה בטוח מן החטא ואתפני יצר הרע מתמן ועל ידי זה זכו לומר שירה אז ישיר כדאיתא (במכילתא שם) בשכר האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה. וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וע"ז דרש שהים נתמלא עליהם חמה, לאותם שלא היה האמונה תקוע בלבם עדיין רק על ידי מזוזה שעתידין לעשות זכו לקי"ס, ואחר כך זכו כלם למהימנותא שלימתא ואמרו שירה וכאמור: