וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ (פ)
תפארת שלמה
ובכן צדיקים יראו וישמחו. נקדים הפ' וייראו העם וכו' אז ישיר. דהנה כתיב עבדו את ד' בשמחה. וכתיב עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה. והקשה בזוהר הקדוש (פ' אחרי דף נ"ו) דהני קראי קשיין אהדדי ע"ש תרוצו. וע' פנים לתורה. דהנה בס' כתר שם טוב מביא קושי' בשם הראשונים דמאי מעליותא ממדת היראה הלא גם מחי' מארי ודוב או מאדם רע ג"כ יש לו פחד ומה נ"ר בא להבורא ב"ה במה שאנו יראים ממנו יראת העונש ואין זה מעלה להבורא ב"ה שכמה יראות מצינו כה"ג מבריאות משונות או מפרא אדם. אך האמת הוא כן דשאר יראות מאימת בו"ד האדם מצפה שיברח מן היראה זו ומטמין עצמו מיראה זו וצער הוא לו אם יבא יראה זו לפניו ומכ"ש שאין לו שמחה אם יראה החיצונית תחת פניו אבל היראה מחמת הבורא ב"ה אדם מצפה ליראה זו כדאי' במד"ר אמר הקב"ה לדוד חיים את בעי צפה ליראה שנאמר יראת ד' תוסיף ימים. נמצא דמצות יראת שמים הוא לצפות שיבוא לו י"ש ואדם כשר כאשר יגיע לידי יראת שמים יש לו מיד שמחה בצידו שמקיים מצות יראת שמים. ומיושב הני תרי קראי עבדו את ד' בשמחה. עבדו את ד' ביראה. וזהו ג"כ וייראו העם כו' אז ישיר. שעי"ז הדבר בעצמו אמרו שירה. וכן ג"כ הפי'. ובכן צדיקים יראו וישמחו. עד"ז שמחו מה שיראו: (מכי"ק)
מאור ושמש
ע"י וירא ישראל את היד כו' ויאמינו בה' כו' אז ישיר משה ובני ישראל. ראוי לתת לב על אמרו וירא ישראל כו' ויאמינו הלא אין אמונה כזו אמונה שלימה אם יאמין האדם אחר שראה הנס. והנראה בזה ע"פ מדרש חז"ל בגמרא שדרשו מכאן רמז לתחית המתים מן התורה שאז לעתיד ישיר משה ובני ישראל והנה ידוע כי עיקר האמונה היא שבכל השגות שישיג האדם מן הצורך שידע ע"י השגה זו שעדיין נשאר לו בהענין ההוא דבר שאין באפשרי שישיגו רק שיאמינו בתורת האמונה בהשם. והנה תכלית האמונה היא אמונת תחית המתים מפני אשר בלתי אפשרי לאדם להשיגו ולראותו עתה בעולם הזה כ"א מן הצורך להאמינו בתורת האמונה. וזהו פירוש הכתוב וירא ישראל כו' ויאמינו כו' אז ישיר וכו' ביאורו שע"י שראו באו לאמונת תחית המתים והאמינו שאז לעתיד ישיר משה ובני ישראל שיחיו כולן בתחית המתים וק"ל.
תפארת שלמה
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים וייראו העם את ד'. יש להבין מה הענין היד הגדולה האמור בזה במצרים כי יד החזקה ויד הרמה להכות בהם הוא נכון אבל היד הגדולה הוא רמוז לבחי' החסד מהו החסד אשר עשה במצרים. האמנם נוכל לומר כי החסד הזה מוסב על בנ"י באבוד המצרים. אך הנה נאמר היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים ועליהם מוסב החסד ומה ענינו. אכן יבואר בשנקדים מאמר הזוהר הקדוש בפ' הזאת למלכא דאיהו שלים מכולא וכו' מה ארחי' כו' אנפוהי נהירין וכו' וכד דאין לטב ולביש ועל דא בעא לאסתמרא מיני' מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין ולא אסתמר מיני' ומאן דאיהו חכימא כו' אנא חמי דבהאי נהירו דינא יתיב ע"ש. פשטות המאמר הוא לפקח עיני העורים להיות יראת ד' על פניהם תמיד כי כאשר האדם המתפתה בעניני העולם הזה רואה כי כביר מצאה ידו ויזכהו ד' בעושר ובנים וטובה והוא מכובד בעיני הבריות הנה משמח לבו בקרבו לאמור הלא כח זכותי ועוצם חסידתי עשה לי את החיל הזה. ומה גם כי עודנו למדן ולומד בכל יום שיעור לימוד הנה מי ידמה לו. ויתברך בלבבו לאמור כי בוודאי רוח המקום נוחה הימנו ואיש כזה חסר מכל טובה. אכן לא כן כי טח עיניו מראות את גודל יראת ד' אשר נטל עליו וד' ישחק לו כי יבא יומו. אך מי האיש ילבב כי לא זאת המנוחה ולא זאת המרגעה לשבת השקט ובטח ולהתענג בעניני עולם הזה כי יאחז בפח רגלו ועל שבכה יתהלך בכל מעשיו וכל לימודו כאין הוא כאשר לא למד נפשו לירא את ד' הנורא הזה וכל העת אשר הוא לכבוד ולתפארת הנה תחתי' תעמוד הבהרת וטמא טמא יקרא כי בהאי נהירו דינא יתיב ומה יענה כי יפקוד אל ומה ישיבנו. כי אך זה דרך הנכון לטוב לפניו לבלתי השקט ולנוח רק לרדוף לדעת את ד' כל הימים לרבות גם הלילות וכל עניניו ומעשהו רק לש"ש ותוכן לימודו בתורה למען השיג יראת ד' כמ"ש למען תלמד ליראה שיהי' לימודו להשיג היראה ולא לתפארת עצמו חלילה ואם לא ח"ו יהי' נאבד מב' עולמות כאשר ידענו כן המעשה מפי אדומ"ו הרב הקדוש המגיד מקאזניץ זלה"ה שספר על דברי הרוח הדבוק באחד שבא לפני הרב ר' יהודה חסיד משידלאווצי. והרב הנ"ל נתכוון בשמות הקדושים לבעבור לגרשו מנפש האדם ההוא אז שחק עליו ואמר כי בימיו הילדים הקטנים היו יודעים מכוונות כאלה והוא הי' הראשון אשר הרים ידו ראשונה בזכרי' הנביא ע"ה בעת הריגתו בבהמ"ק ומן אז והלאה יותר מב' אלפים שנה הוא נדחה מכף אל כף ולא ינוח ולא ישקוט אף בגיהנם. כאשר שמע ר"י את דברי הרוח התחיל לבכות ולהתמרמר מאד ואמר הוי ואבוי אם בזמן הרב כזה עדיין לא נתכפר לפשעי האדם מה נאמר ומה נצטדק מי יוכל לעמוד ביום הדין הגדול והנורא מי יאמר זכיתי מפשעי. ועתה ישים נא האדם על לבו את גודל פחד ד' אשר עומד לנגדו תמיד ורואה את מעשיו והוא יודע כל תעלומות לב ויתבונן אף אם הש"י משפיע לו כל מנוחה ושלוה הוא רק מצד היותו ארך אפים ולא כגמול ידיו ומעשי בנ"א. והנה זהו שאמר הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים וייראו העם את ד'. כי ישראל שמו על לבם גודל מדת ארך אפים של הקב"ה שהאריך למצרים רד"ו שנים אשר ענו בנ"י בפרך והמה ישבו לבטח בארצם כל ימיהם עתה בקריעת ים סוף ראו את מלחמת הים עליהם בשטף קצף כנודע אז נפל לבבם מפחד ד' ומהדר גאונו. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה הוא החסד אשר עשה ד' במצרים כל ימי היות בנ"י אתם רד"ו שנים לבטח. ועתה ראו בנ"י במפלתן אז וייראו העם את ד' כנ"ל. והבן: