קישורים על שמות יז:יא

(בפ' בשלח) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. י"ל בדרך רמז. ונקדים לפרש הפסוק בפ' כי תצא כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד וכו' ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה לא תחום עיניך. דהנה אי' בס' הזוהר הקדוש דף קצ"ה ע"א על פסוק פקדתי את אשר עשה עמלק וכו' מה טעמא בכל המלחמות והרעות שעשו העכו"ם לישראל לא צוה הקב"ה לזכור אלא זכירת עמלק אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ולתתא דהא בהאי זמנא אתתקף חוי' בישא לעילא ואתתקף לתתא וכו' אף ה"נ עמלק וכו' וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל מנלן דכתי' אשר קרך בדרך וכתיב התם כי יהי' בך כו' מקרה לילה וכו' ואלמלא משה ויהושע לא יכולו ישראל לי' ובג"ד נטיר קב"ה שנאה דעמלק לדור דור מ"ט בגין דחשיב לאעקרה אות קיימא מאתרי' ע"כ. ובס' מקדש מלך ורמ"ז פירשו שעמלק הוא כנגד דעת דקליפה ע"ש. והנה מן הדעת נמשך הזרע שבאדם וע"כ נקרא בתורה הזיווג ידיעה וידע האדם וזה הוא המחשבה. וקליפת עמלק יש לו שליטה כנגד הדעת דקדושה זה לעומת זה ומכניס מחשבות של זמה בהדעת של בנ"א ומזה באים לידי קרי ח"ו ולזה אמר אשר קרך בדרך לשון קרי. וז"פ ויזנב בך. ופרש"י והמד"ר שהי' חותך מילות בנ"י וזורקן כלפי מעלה. דהנה עיקר מצות מילה הוא להסיר הקליפה והערלה מן האבר הזה הקדוש להיות זה האבר נשמר מהוצאות ז"ל כמבואר בסה"ק. וז"פ על בריתך שחתמת בבשרנו ובכמה מקומות מצינו שמצות מילה נקרא חותם וכן אנו אומרים במצות מילה בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קודש היינו כמו שחותמין כלי מלא יין לבל יצא חוצה ולבל יגעו בו זרים כמו כן מצות מילה חתם הקב"ה האבר הזה שיהי' מצות מילה שמורה לאבר הזה לבל יצא ממנו לעולם שום קרי או ביאה פסולה ח"ו. ולזה אנו מתפללים באותה הברכה על התינוק הנימול ע"כ בשכר זאת כו' צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. פי' משחת הוא ג"כ רומז להוצאת ז"ל כמ"ש אצל ער ואונן ושחת ארצה. ומתפללים אנו על הילד הזה שיהי' ניצול מזה ע"י מצות מילה. והנה כאשר בא עמלק והכניס זימה במחשבתם ובאו לידי קרי בזה חתך מילות בנ"י והיו כאלו לא היו נמולים ונטל מהם החותם מאות ברית קודש ובזה טמא את האבר הזה והכניס האבר הזה תוך הקליפות והשליט הקליפות על האבר הזה וא"כ ממילא לא שלט בהם הקדושה על האבר והוה כאלו נטל ממקומו וגדול המחטיאו יותר מההורגו ולזה אמר שחתך המילות [דלפי פשוטו קשה הטמאים הללו אם היו להם שליטה על בנ"י היו להם להמית אותם ומה בא להם שחתכו המילות] ולזה מצינו במרדכי ואסתר ששאלה מה זה ועל מה זה. ויגד לו מרדכי את אשר קרהו ואי' במדרש בן בנו של אשר קרך בדרך. ומה הי' חסר באמרו בן בנו של עמלק ומה בא לרמז אשר קרהו ולפי הנ"ל ניחא. ששליטת זרע עמלק הוא כנגד קליפת קרי ר"ל וא"כ הבין מרדכי שעתה נתעורר חטא זה של הוצאות ז"ל שהוא פגם בדעת דקדושה לכן גבר עמלק זה המן. ומחטא זה מעוטי דמעוטי שהם נשמרים שחטא הזה הוא במחשבה. דבחוץ היו ישראל עוסקים בתורה ומצות. ולזה שאלה מה זה ועל מה זה כמבואר במדרשים. ולזה השיב מרדכי את אשר קרהו דזהו במחשבה ואינו נראה מבחוץ רק הטומאה זו ככלי חרס שטומאתו מתוכו. ולזה כוונה אסתר ואמרה לפני המלך היינו מלכו של עולם יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם [שהוצאת ז"ל הוא פזור הנשמות בתוך הקליפות ר"ל הוא כמו אבידה שישנו בעולם רק שהבעלים אינם יודעים היכן הוא וזה כוונת הפסוק הצדיק אבד כו' צדיק אובד בצדקו וכו' היינו שמדת היסוד נקרא צדיק אובד עבור שיצאו ממנו ז"ל וזה גורם גלות לישראל בין העכו"ם כמבואר בספרים ולזה אנו ואומרים וקרב פזורינו מבין העמים. וזה כוונת הכתוב לאבד את כל היהודים וק"ל:] דהיינו המחשבות רעות אשר הכניס עמלק בראשי בנ"י לאבדם. וזה הי' כוונת המן מה שנכתב במגלה ויספר המן לזרש אשתו את כל אשר קרהו ודקדקו המפרשים מה כוונת הסיפור הזה ולא הי' מתבייש לספר לפני חכמיו ואוהביו את רוע מזלו ואם היו יודעים קודם הספור ק"ו שקשה מה שסיפר להם ועוד מסתמא היו יודעים פרסום כזה שהי' בשושן ובפרט בני ביתו. ולפי מ"ש ניחא דבאמת היו יודעים רק שהי' עוד בטוח בדעתו שיתלה את מרדכי ולאבד את כל היהודים מחמת החטא של קרי ר"ל ולזה הרמז אשר קרהו דהיינו שהכניס הקליפות במחשבת ישראל וכבר באו לידו והי' נגמר בדעתו שגם מרדכי נתפס ח"ו במחשבת המן ועמלק. ויספר להם המן את כל אשר קרהו. א"ת כ"ל הוא היסו"ד ואת הוא אות שהוא ג"כ יסו"ד. קרהו קאי אמרדכי. ולזה השיבו לו חכמיו וזרש אשתו. אם מזרע היהודים מרדכי. והערו ג"כ המפורשים וכי לא ידעו שמרדכי הוא מזרע היהודים. ולהנ"ל כך הי' כוונתם. דוודאי יש בהם צדיקים אשר הם נשמרים שאינם רואים קרי לעולם כמו יעקב אבינו וכמ"ש חכז"ל על אלישע הנביא כי איש אלקים קדוש הוא כמו שדרשו רז"ל ולזה אמרו אם מזרע היהודים מרדכי דבתיבת היהודים יש שם הוי' ב"ה. והנה בעמלק נאמר כי יד על כס י"ה אין השם שלם ולא הכסא שלם כמ"ש רש"י ז"ל. וזהו בכלל ישראל שאין השם שלם. וכן הוא בפרט בבנ"י איש ואיש בפרטות אם האדם חוטא במחשבה ובא ח"ו לידי קרי ר"ל אין השם שלם עליו ויש לעכו"ם שליטה עליו ח"ו. אבל אותם הצדיקים שנשמרים מחטא הזה אזי שורה עליהם שם הוי' ואין שליטה לחיצונים עליה' כמ"ש בספרי' בפ' "מי" "יעלה" "לנו" "השמימה" ר"ת מילה וס"ת הוי"ה. וזה כוונת הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. היינו הצדיקים שנשמרים מחטא זה אזי השם שורה עליהם. ולזה אמרו אם מזרע היהודים מרדכי. דהיינו מאותם ששם הוי' שורה עליהם ולא ראו קרי מימיהם לא תוכל להם כו'. [וז"ש בתורה כי יד על כס י"ה מלחמה לד' בעמלק מדור דור כי הברי"ק הוא בחי' כסא לשם הוי' כנ"ל וכאשר עשה עמלק אשר זמם להסיר מהם שמירת הברית אזי נסתלק שם י"ה למעלה והרי הוא כמוחק את השם ע"ד שאמרו בגמ' הרי שהי' השם חקוק על בשרו כו' לרמז על הנ"ל כי הצי"ע הוא כמו שהי' השם חקוק על בשרו כמבואר במ"א. ולזה העונש של עמלק מחה תמחה כו' מדה כנגד מדה ובזה יבואר הפ' שהתחלנו כי ינצו אנשים כו'. וכן מבואר בפסיקתא דר' כהנא בפ' זכור. ומנין אתה למד שחתך מהם המילות ממה שכתוב למעלה מן הענין ושלחה ידה והחזיקה במבושיו ומה כתיב אח"כ זכור את אשר עשה לך עמלק ע"ש. וז"ש אשר שלח ידו ביהודים. כי זהו ענין שליחות יד צריכה חסרון. וזה שמסיים הכ' וקצותה את כפה ופרש"י ממון. לרמז על מעלת נתינת הצדקה שהוא התיקון לחטא הנ"ל כמ"ש פזר נתן לאביונים כמבו' בספרים. וזה שתיקן מרדכי בדור ההוא לתת מתנות לאביונים בימי הפורים. כפי מה שבארנו במ"א כי עצם היום הזה הוא מסוגל להוציא הני"ק המפוזרים כי ביום הזה מתעורר עולם החכמה בחי' אב"א ועת לתקן ע"י נתינת הצדקה במתנות לאביונים. ועוד אמר הכ' לא תחוס עיניך כו' רמז לשמירת העינים. כמ"ש הקדשה היא בעינים. וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' כמבואר במ"א: (מכי"ק)