קישורים על שמות יח:א

וישמע יתרו. פרשה זו שהיא דמתן תורה מתחיל בתיבת וישמע על פי מ"ש ( מ"ר ר"פ האזינו) האזן לגוף כקינקל לכלים וכו' כך רמ"ח איברים שבאדם הזה על ידי האזן כולן חיים שנאמר שמעו ותחי נפשכם. ופתח בפרשת הגר אף דאיכא למ"ד (זבחים קטז.) יתרו אחר מתן תורה בא. שזה ההבדל בין ישראל לעמים דאיתא (קידושין ע סע"ב) זו מעלה יתירה בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתוב בהו והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ואילו בגרים כתוב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם וגו'. ובישראל כתוב ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וכן איתא בפרשה זו ואשא אתכם וגו' ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' שמאחר שהבאתי אתכם אלי באתעדל"ע צריכים אתם לשמוע ולהטות אוזן לדברי תורה. מה שאין כן גר צריך לקרב עצמו תחלה ואז כתיב בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח וכמו שנדרש במ"ר (פ' זו ולעיל פ' יט). וכמו שאומרים בשם היהודי הק' זצלל"ה והייתם לי סגולה שאינו על פי הרפואה והשכל. וכן כ' הלוא את עשו ליעקב וכו'. והיינו שכח עשו להתחפש ולעשות כמעשה יעקב. מה כתוב ואם בין כוכבים וגו' משם אורידך וגו'. וכן אם ח"ו יעקב עושה כמעשה עמו מכל מקום ואוהב את יעקב וזהו אהבה בלא טעם רק כסגולה. רק הגר כשקירב את עצמו ונכלל בישראל אין השי"ת מרחיקו מה שאין כן בישראל שהשי"ת מקרב אותן מצדו ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם וכמ"ש רש"י (קידושין שם) וכמו שהיה ביציאת מצרים שלקח אותם גוי מקרב גוי אף שהיו מוקפין בקליפת מצרים כעובר במעי אמו וכמ"ש בפסיקתא ע"ז ובמד' (ויק"ר פ' כג) אלו ואלו וכו' וכן לעתיד כ' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והיינו דכ' אם לא ביד חזקה וגו' ונאמר והסירותי את לב האבן וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו' והיינו שיהיה ההתעוררות מצד השי"ת וכמו שאנו מבקשים השיבנו ה' אליך ונשובה ואף שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם (כמ"ש מ"ר סוף איכה) היינו שהשי"ת רוצה שישראל יתעוררו באתעדל"ת מצדם שמעו ותחי נפשכם ומכל מקום מצדו השי"ת מקרב את ישראל קודם שהקדים פ' הגר למתן תורה. ונקרא כל הפרשה על שם יתרו שזכה על ידי משה שנקרא רעהו וכש"נ וישאלו איש לרעהו וגו' ובכאן יתרו מתכבד במשה חותן משה כמו שכתב בפירש"י והיינו שעל ידי משה זכה למה שזכה. וכתוב ואת שני בניה וגו' וכן בדברי יתרו כ' ושני בניה עמה והק' בזוהר הקדוש (סט ב) וכי בניה ולא בניו של משה. ובפשוטו יש לומר על פי מ"ש (נדה לא.) תלה הזכרים בנקבות וכו'. ויש לומר לפי הסדר שהזכיר לו שני בניה דאף שהיא בת גרים יש בה קדושה כיון שהיא אם הבנים. ואמר כאן טעם קריאת שמותיהם אף שכבר נזכר טעם שם גרשום בלידתו ושם מקומו. גם למה כתוב ושם האחד אליעזר ולא נכתב ושם השני. ומדרשם ז"ל ידוע (מ"ר פ' חקת) אך יש לומר על פי מ"ש (יומא לד : וש"מ) האחד מיוחד שבעדרו וכן אמר כאן שכל א' מיוחד בעסקו. גרשום על שהיה משה רבינו מכניס כח הקדושה ביתרו שיתגייר. ועסק משה רבינו לגייר גיורים ולקרבן וכמו שקיבל הע"ר כמ"ש (שמות רבה פ' מב). ושם האחד אליעזר שהוא שורש קדושת משה רבינו ע"ה שאמר ואנחנו מה שהכל מהשי"ת וז"ש כי אלהי אבי בעזרי. וכתבו כי אמר גר הייתי וגו' ובאליעזר לא כתוב כי אמר וכן דקדק בבעה"ט. אך הענין על פי מ"ש במכילתא פ' זו שנדר משה רבינו ליתרו שבן הראשון יהיה לעבודה זרה וקשה לפרשו כפשוטו. ואפשר לומר על פי מ"ש (ב"ב קי.) בשבואל בן גרשום שאמר כך מקובלני מבית אבי אבא והיינו ממשה רבינו ע"ה לעולם ישכיר עצמו לע"ז וכו' ומפרש עבודה שזרה לו. והיינו שחלק משה רבינו ע"ה הוא שיהיה אדם דרופתקי דאורייתא ולא יהיה לו שום עסק בעניני עולם הזה וכמו שהיו ישראל בזמן שהיה הוא מנהיגם שהיו אוכלי מן והיו פנוים רק לתורה ואם היה נכנס לארץ ישראל היה נשאר כן לעולם וכמו לעתיד שמלאכתן נעשית על ידי אחרים כש"נ ועמדו זרים וגו' ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו וגו' וכן היה במתן תורה שאמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ויתרו רצה שיהיה הבן הראשון עוסק בישוב העולם חורש בשעת חרישה וכו' וזהו עבודה שהיא זרה לו לגבי דרגיה דמשה. ועל זה אמר כי אמר גר הייתי בארץ נכריה דהיינו שעסק שלו לגייר גרים שכבר הביא הרמב"ן ז"ל מחלוקת הראשונים אם יצאו האבות מכלל בני נח עד מתן תורה ומבואר במ"א במ"ש סבא (משפטים צט רע"א) נפק מלה מנרתקה ואתגלי ואתם ידעתם את נפש הגר מיד עאלת לנרתקה כו' דכתיב כי גרים הייתם בארץ מצרים. ואמרנו דאיפשר דעדיין לא זכו להיות נקרא בשם ישראל עד מתן תורה והיו בבחינת גר במצרים אבל משה רבינו ע"ה בלידתו כי טוב ואיתא (סוטה יב.) שכשנולד נתמלא הבית אור והיינו שהיה חלקו התורה ומשעת לידתו זכה למדרגת ישראל כמו במתן תורה. וזש"נ כי אמר גר הייתי וגו' שזה נכריה היתה לו דבאמת שורש קדושתו היה כלל נפשות ישראל ולא רק לקרב הגרים. ועז"א כך מקובלני וכו' עבודה שהיא זרה לנו דלגבי מדרגת משה רבינו ע"ה היה עסקי עולם הזה עבודה שהיא זרה לו. והקדים הכתוב ויקח יתרו עולה וזבחים וגו' דהיינו שלמים ולמ"ד (זבחים קטז.) לא קרבו שלמים בני נח וכמו שאמרנו דבני נח אין להם כח לאכול אכילה בקדושה ולההנות הגוף בקדושה אך ס"ל דאחר מתן תורה בא יתרו כמ"ש בגמרא ועל כן הקריב זבחים שיכול לאכול אכילה בקדושה. והזכיר זה כ' קודם מתן תורה אף שהיה אחר כך. להורות דעיקר ההתחלה לכנוס לדברי תורה הוא על ידי שיאכל אכילה בקדושה. וכן כ' ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה וגו' דהיינו שהם הכניסו קדושה זו בו דגר צריך בית דין שיקבלוהו דאף שימול ויקבל עליו עול מצות אינו גר עד שיטבלוהו ב"ד (כמ"ש יבמות מז.) ואהרן וזקני ישראל הכניסו בו קדושה שיוכל לאכול אכילה בקדושה:

וישמע יתרו כו' את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ולהלן כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים כו' ויחד יתרו על כל הטובה וכו' ויאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה וכו'. יל"ד מה חדש לו משרע"ה בספור הלזה אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים אחרי כי כבר פתח לנו הכתוב להודיע בזה כי הוא כבר שמע את הכל בביתו ובעבור זה בא להתגייר. גם למה אך עתה אחר הספור של משרע"ה נכנסה החדוה בלבו ויאמר ברוך ה' כו' ולא קודם לכן בשמעו כל זה בביתו. גם יל"ד כי כאן נאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל וכו' ולהלן כתיב את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. אך הנ"ל דהנה משמיענו הכתוב בזה עיקר ענין השמועה מה ששמע יתרו ולא זולתו מהאומות ובעבור זה נדבה לבו לצאת אל המדבר להתגייר בתוך בנ"י. כי יתרו בשמעו את כל האותות והמופתים אשר עשה ה' במצרים ובפרעה ובכל חילו בים סוף. שהם נסים בשדוד המערכת בשמים ממעל ובשינוי הטבע בארץ מתחת אשר עשה הבורא ב"ה כ"ז למצרים עבור ישראל. הנה מזה הבין כי כל חפץ הש"י בכל מעשה העליונים והתחתונים הוא רק לצורך בנ"י. ועל פיהם ישתנה כל סדרי בראשית בעת הצורך להם. וכל זולתם אין להם קיום לצורך עצמם כלל רק בשביל ישראל כי אך בשביל ישראל נברא העולם כולו. לכך הנה שם את הדברים האלה על לבו לבא להתחבר עמהם. וז"פ השמועה וישמע יתרו ששמע והבין כי את כל אשר עשה ה' במעשה בראשית הכל הוא רק נברא למשה ולישראל עמו ובשבילם וצרכם. וזה ניכר ע"י הנפלאות שעשה כי הוציא את ישראל ממצרים כנ"ל. ואח"כ נאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ר"ל סיפר לו להבינו את כל זה אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים למה נבראו כל המצרים והחיצונים המעיקים את ישראל והם הגורמים להחטיאם חלילה ומשקעים אותם בחשכת הגלות המר זה ולמה ה' עושה כל זאת. ואמר לו על אודת ישראל. אוד"ת היא אותיות או"ת ד' רומז לדל"ת המפסקת בהשם יהוד"ה והוא כי בגלות כ"ז שלא ניתקן היחוד הנה עדיין הה' היא בחי' דל"ת דלה ועניה רק ע"י התעוררת מעשי התחתונים נעשה ה' מלאה כיל"ח. והנה זה עיקר עבודת ישראל להחזיר עטרה ליושנה והתיקון כבראשונה. וזה נעשה רק ע"י שיש בחי' טו"ר וניתן הבחירה ביד האדם לפנות כלבבו עי"כ יתעלה האדם במעשיו הטובים למעלה מאד מאד וכמ"ש חכז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר כי ע"י שלא ישמע האדם ליצה"ר הוא נתעלה יותר מאד כנודע. והנה לזה אלו המצרים המונעים את ישראל מהעבדות גם הם המה לטובת ישראל כדי לכוף ולהתגבר עליהם ולהתעלות יותרויותר. וז"ש את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'. ר"ל כמה מן התלאות יעברו על האדם בדרך העבדות שלו ומכולם יצילנו ה' כנ"ל ובזה הי' ויחד יתרו פי' עי"ז עשה יתרו היחוד על כל הטובה שהבין טובות הבורא ב"ה בעולם העשיה. והנה זה הענין היא הקדמה מוכרחת למתן תורה להתוודע ולהגלות לכל ישראל משפט עבודתם איכה היא ומה ענינה. וזה שפתח הש"י ב"ה קודם מ"ת אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ר"ל ע' י אשר עשיתי לכם מצרים ומעיקים ואתם התחזקתם ביראת אלהים עי"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים למע' העליונה הזאת כנ"ל וזה שראשית דבר ה' פתח באנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתי העולם (כקושית הרמב"ן). אך זהו עיקר היסוד של קבלת התורה היחוד של אנכי לאכפיא כל הדינין המצרים והמעיקים ולהשיב הכל לטובה ומזה יזכה לבא לבחי' יראת הרוממות של א"ס ב"ה אף שלא מיראת חטא כי כבר תיקן את כל הרע לטובה וכמו שזכו ישראל ע"י עשרת הדברות כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. וז"ש להם משה רבינו לבעבור נסות אתכם בא האלהים. נסות לשון הרימו נס במעלה יתירה ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ר"ל שיהיה לכם יראת הרוממות אע"פ שבלתי תחטאו תהיה יראתו על פניכם כמו ביצחק שנאמר בו ופחד יצחק. וז"ש כלו עיני לישועתך ולאמרת צדקך הם עשרת הדברות. אך הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך לזכות לבא ליראת הרוממות ע"י הלימוד כנ"ל:

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. יש להבין טעם שינוי הסדר בעת השמיעה כתיב את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו ואח"כ כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים כאן תלה העשיה בפרעה ומצרים ובשמיעת יתרו תלה הכתוב העשיה למשה ולישראל עמו והנראה בהקדם פ"ה בפרשת בא היום אתם יוצאים בחודש האביב עיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור. והצורך אל הענין כי הנה בחודש האביב בצאת ישראל ממצרים שהראה הקב"ה חיבתו ואהבתו אליכם והוציא אתכם מעבדות לחירות מכור הברזל שבלתי אפשרי לאומה זולתכם לצאת משם אזי ניכר שלימותכם אשר בכם בחר אלהים ונבחרים לו למנה ביתרון אור ויתרון שאת מכל האומות וזהו היום בחודש זה אתם יוצאים מכלליות שאר האומות ויובן ע"ד דאיתא בזוהר ע"פ והנה רבקה יוצאת שפירש יוצאת מכללא דלהון שכולם תועים והיא עמדה בצדקתה יראה לפרש ג"כ היום. אתם יוצאים בית ישראל בהגלה חיבתו לעין כל בהראות מופתיו ושידוד המערכות לעשות בהם כל המאורע בי' מכות לבחור בכם להיות לו לעם סגולה זה האות אשר אתם יוצאים מכללא דלהון של כל האומות ביתרון אור ובזה מובן וישמע יתרו כהן מדין את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו ולכאורה קשה הנ"ל הלא כל העשיה היתה רק על המצרים להכות עשר מכות וכדומה ומה יתרון לישראל כ"א ראות עיניהם ולמה יחס הפ' העשיה לישראל ולא לפרעה כאשר דקדקנו בפתיחת דברינו והראיה כשספר משה המאורע לחותנו כתיב לפרעה ומכנה בחי' העשיה לפרעה ולא לישראל אמנם על פי דברינו הנאמרים באמת יתפרש על נכון הכוונה כשראה והבין יתרו מעלותם המובחרת של עם ישראל וחיבת הבורא אליהם לעין כל משם ראיה שמסתמא עיקר תכלית הבריאה היתה בשביל ישראל ובשבילם נברא העולם ומלואה וכל העולמות בכללם עליונים ותחתונים מה שהאציל וברא ויצר ועשה הכל בשביל עם קרובו ישראל וכאשר באמת חכמים הגידו במי נמלך הקב"ה בבריאת עולם בנשמותיהן של ישראל הצדיקים וזה וישמע יתרו ותיבת וישמע משמעו לשון הבנה שמע כלומר הבין ירצה שאפילו יתרו כהן מדין הבין כל זאת אשר עשה אלקים היינו כל העולמות בכלל מעשיה עד רום המעלות הבין כל זה מ עלה ברצונו הפשוט להבראות ישראל עלו ברצונו הקדים להבראות ולהיות משה רבינו כלליות דעת ס' רבוא נפשות ישראל לכן כתיב למשה כלומר בשביל משה כלליות ישראל עמו עשה ויצר כל העולמות ושפיר תולה תורתינו הקדושה בחי' העשיה במשה וישראל עמו ואחר שהבין יתרו כל הנ"ל סיפר לו משה רבינו שבחי' עשיה של עשרה מכות ושידוד המערכות מוכרח להיות רק בפרעה וכל עמו בכדי להכיר אור מן החשך ודו"ק: