וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
במדבר
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃
תפארת שלמה
בפ' יתרו ואתה תחזה מכל העם כו' ושפטו את העם בכל עת וכו' אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. וי"ל מה הפי' וצוך אלהים ורש"י נדחק בזה. גם מה הפי' על מקומו יבא בשלום. ומה שפי' רש"י דקאי על אהרן וזקנים הוא לכאורה נגד הגמ' (סנהדרין דף ז' ע"א). ואביא לקמן לשון הגמ' גם סמיכות המקראות והפרשיות הדינין למתן תורה ובפרט שמבואר בגמ' שדינים ניתנים קודם מ"ת והובא ברש"י בפ' בשלח שם שם לו חק ומשפט וכו' במרה ניתן להם קצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם פרה אדומה ודינין. ע"כ. והנראה בזה דהנה התורה והמצות בכללות נחלקות לב' דברים. הא' במצוה שבין האדם למקום. והב' בין אדם לחבירו. תדע שמיד בעשרת הדברות נחלקו הדברות חציו לד' וחציו לכם. כבד את אביך לא תרצח לא תגנב לא תענה לא תחמוד. וגם בשבת צוה למען ינוח עבדך ואמתך כמוך היינו ג"כ בין אדם לחבירו ואפי' עבדו ואמתו וחמורו. ובזה מצינו שהדברים אשר בין אדם לחבירו הושוו לדברים שבין אדם למקום ובאמת הם יותר שבזה תרווייהו איתנהו שבמה שהאדם חוטא לחבירו הוא רע לשמים ולבריות שבזה גופא שהוא עובר על מצות הבורא הוא רע לשמים. והנה מבואר בתורה ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלהים. ופרש"י כאיש אחד בלב אחד וכו' הסמיכות זה לזה. דהנה הקב"ה וישראל הם חד. הוא שבאמת אותיות התורה הם נשמות ישראל כמ"ש השל"ה והאלשי"ך בזה שאמרו שישרא"ל נוטריקון "יש "ששים "ריבוא "אותיות "לתורה. ו"יש "ששים "רבוא "אותיות "לישראל. וכמ"ש במד"ר אלעזר בני אומר פרה בת שתים הרי דשורש התורה היא נשמות ישראל ובזה כל שתלמיד וותיק עתיד להתחדש הכל ניתנה מסיני. ובזה יש לפרש. שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. הפי' למה הוזכר שם החכמים במשנה כגון ר"מ אומר ר' יהודה כו' וע"ז אמר ברוך שבחר בהם ובמשנתם בהם קודם ואח"כ במשנתם. ובזה מצינו שמקשה הגמ' והאמר ר' יוחנן או שאר כל התנאים מדידי' אדידי' ומה קושיא פעם אמר כך ואח"כ חזר ואמר כך כמו שאנו רואים בעינינו בכל יום כערכנו. ולפ"ז ניחא. ולזה כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שמתעורר הנשמה וגוף התורה. וזה הפי' בתורה את אשר ישנו פה ואשר איננו פה עמנו וכו' גם הפי' בתורה כי לא את בניכם אשר לא ראו ואשר לא ידעו וכו' כי עיניכם הרואות וכו'. וזה שמצינו במס' עדיות פ"ה שאמרו לר' עקביא בן מהללאל. חזור בך ונעשה אותך נשיא ואמר אי אפשר וכו' והוא כמו שאמרנו שהוא קבל התורה מסיני כפי ערך נשמתו ולכך אינו יכול לחזור ולזה אמרו ר' יהושע וחכמים במעשה דתנור של עכנאי לא בשמים היא שכבר כתב בתורה אחרי רבים להטות שאלו ואלו דברי אלהים חיים אלא שבזה שורש נשמתו כך קבל וזה כך קבל. וזה הפי' שאמר רבא תחלה נקרא התורה על שמו של הקב"ה ואח"כ על שמו שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה דהיינו שלומד כל כך עד שמעורר התורה שהוא מכח נשמתו ולזה נקראת תורתו. וזה ג"כ הפי' ותן חלקנו בתורתך. מה שיש לכל אדם חלק בשורש נשמתו בתורה וק"ל. ובזה יובן ג"כ הפי' בגמ' מה דכתיב זה ספר תולדות אדם וכי ספר היה לו לאדם הראשון מלמד שהראה לו הקב"ה לאדה"ר דור ודור ודורשיו דור ודור ומנהיגיו וחכמיו וכו'. ודברי הגמ' הללו תמוהים מאד מה היה קשה לו כפשוטו זה הוא ספירת תולדות אדם ועוד מה תירץ אכתי קשה וכי ספר היה לו לאדה"ר אך לפי דרכנו ניחא וכך הוא הפי' זה ספר תולדות אדם. היינו כל הספר דהיינו כל התורה הוא תולדות אדם כמו שבן אדם נקרא תולדה שבא מכח האב כך התורה נקרא תולדה של בן אדם שבהתרבות הנשמות בעולם נתרבה התורה כמו שאמרו קיימו האבות כל התורה שמי שהיה לו התחברות והתכללות כל הנשמות כולם ממילא קיים כל התורה כולה. וזה הפי' המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום וכו' הסמיכות צריך ביאור. ולדברינו כך הפי' שמאברהם יצאו הכללות כל הנשמות של בנ"י וא"כ יש בו כללות כל הנשמות ויש בו כל התורה כולה. ובראשית. שעולם כולו נברא בשביל התורה ובשביל ישראל וזה הכל חד וא"כ כל העולם מתנהג על ידו וכמ"ש כל העולם כולו כדאי הוא לו היינו שכל עולם כולו כדאי לעמוד בזכות צדיק הזה ושפיר קאמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. ולזה אמרו שלמד נח תורה. בא יוסף וקיים מצות שחיטה. בא יהודה וקיים מצות יבום וכן כולם. שבהתרבות הנשמות בעולם יצאה תורה עמם. וז"פ זה ספר תולדות אדם כו' וא"כ מסתברא שאדה"ר שהיה בו כללות כל העולם כולו וכל ישראל וגם היה יציר כפיו של הקב"ה ועיקר בריאות העולם היה בשביל התורה מסתמא היה יודע כל התורה כולה וע"ז מתמה הגמ' וכי ספר היה לו לאדה"ר ומנין היה יודע כל התורה כולה ולזה תירץ מלמד שהראה לו הקב"ה וכו' דהיינו שהיה בו כללות כל הנשמות וכמו שאמרו חכמי הקבלה על פסוק איפא היית וכו'. וזה כוונת הגמ' בשבת בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות. ע"פ מה דאי' בגמ' שם דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע באו ששים רבוא מלאכים וקשרו לכל אחד ואחד מישראל ב' כתרים וכו' ואותיות התורה היינו בנ"י כנ"ל. וז"פ שהקב"ה היה קושר כתרים לאותיות היינו הכתרים לבנ"י: (מכי"ק)