וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃
אור המאיר
ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפוד וגו' ומלאת בו מלאת אבן וגו' משובצים זהב יהיו במלואותם והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וגו' כאן יש לרמוז ענין התפלה לדעת מה יעשה ישראל להתנהג בתפלות והעיקר להוציא דבור באותיות שלימות מקושרים לקדימת המחשבה בלי שום ערבות מחשבות זרות מהבלי הזמן וזה הרמז מה שכתוב אבני מלואים כי האותיות נקראים אבנים כידוע וצריך האדם למלאם הארה עליונה במחשבה טהורה להוציאם בדחילו ורחימו וזהו אבני מלואים כל טוב ובהעדר מחשבה טהורה ונקיה אזי ממלא את האותיות משטות מהבלי עולם ואפילו מדבר גבוה והוציא עתק מפיו מצרופי שמות המסודרים לפניו מסדר התפלה למה זה מחיר ביד כסיל ולב אין ומאומה אין בידו כי אותיות מלואים כזה אינן פורחים לעילא והנשמע בין כך ובין כך נקראים האותיות אבני מלואים אם רע ואם טוב כמדובר אמנם עיקר המכוון למלאת אותם במלוי מחשבה קדושה בשים אל הלב לדעת ולהבין שכל ענייני תקוני תפלה שלנו הם רק יחודים וצרופי שמות קדושים להכין אותה לבנות מלא קומתה לעשותה קומה נגד קומה כמשפט כנוי לז"א הנקרא משפט עש"ה צדק ומשפט מכון כסאך ועתה תחזה כוונת הפסוקים ועשית חשן משפט ובמה נאות לו לאדם לעשות ולגרום להכינה ולסעדה צדק נגד משפט היינו מעשה חושב כלומר עם המחשבה הטהורה מקדימת השכל כמעשה אפוד המבואר וחשב אפודתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו ממש ולהיות שכל עצמה של התפלה תולה בפנימיות מחשבות אדם לאון הוא פונה עם מחשבתו אם לצורך גבוה או לצורך עצמו ולהרבות לו זהב וכסף וכדומה מצרכיותיו המרובים ככה ממלא האותיות שמוציא משפתיו במלוי זהב וכסף לזה מזהירו הכתוב להיות שהכל תולה במעשה חושב לכן ומלאת בו עם קדימת מחשבתך הטהורה מלאת אבן והתועלת גדולה עם כל מגמתך למלאת אבן המה האותיות רק עבור תיקון קומת השכינה לעשותה כמשפט אזי האותיות פורחים לעילא ולהיות שרובם כמו כולם פנו אל מדעתם וכל עצמם ומגמתם בתורה ותפלה ומעשה המצות אינו כ"א נשאול אוכל לנפשם ולמלאות די מחסורם בא הכתוב להוכיח על פניהם ומתמיה ואומר משבצות זהב במילואותם ירצה להתרעם אלה האנשים הצווחים ככלבא הב הב הכל עבור פרנסתם וצורך גשמיות ומאת ה' שכוח לוח לבם ומתרעם עד אנה בחשכה יתהלכו בעורון הגדול משבצות זהב הוא רק במלאותם כלומר כל מאמצי כחם ומגמתם בקרב לבם להכניס מלוי זהב וכסף בהאותיות וצרופי שמות באמצע תפלתם כנזכר לעיל אל אלהים ה' דיבר ג' שמות כאלו דיבר ועכ"ז ויקרא עמהם ארץ והאמת אינו כן כי כל עצמה של תיקון תפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה רק שמות וכנוים קדושים תקון עולמות עליונים ולזה רומז הכתוב מהראוי להיות והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל ירצה צרופי האותיות הנקרא אבנים המוציא משפתיו תהינה רק שמות קדושים ויחודים נפלאים ועיקר הכל עבור גלות השכינה כמבואר לנו כמה פעמים מהות גלות השכינה ואופני עליות איברי השכינה ומעתה בין תבין ותשכיל הענין שהתחלנו ועשית את מעיל האפוד כנזכר כליל תכלת רק תקוני שכינה הנקרא תכלת כמדובר והיה פי ראשו בתוכו שישאר משירותיו וזמירותיו שיריים בתוכו מגודל פחדו ומוראו מנורא תהלה כמבואר ומיעוט שבחים וצרופי שמות שהורשה לומר לפניו ית' היינו מה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה גם זה אל יעשה תפלתו קבע לשאול אוכל לנפשם כי אם רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה וזהו שפ"ה גימטריא שכינה יהיו לפיו סביב כ"ז תהיה רק לפיו סביב מבית ומחוץ לבו ופיו שוים להתפלל רק עבור השכינה ולהיות שכבר קדם לנו שבלתי אפשרי להיות להוציא דבור לפני אלקים בשלימות כ"א בעושה לפיו מחסום מלעשות צרופי אותיות בקליפות והן המה המ"ז הבאים באמצע תורה ותפלה ומתבלבלים מחשבתו קודם ולמיעוט הכרתו איננו יכול ליתן עצות לנפשו ונשאר שקוע בהבלי מחשבותיו כבראשונה וממילא אין פיו ולבו שוים ולשון כזה נקרא לשון רמיה ר"ם י"ה שנעשה פירוד בין הדבקים בין צרוף שם הויה ב"ה שתי אותיות י"ה המורים חכמה ובינה מסתלקים ומורמים מב' אותיות ו"ה המורים קול ודבור כידוע למביני מדע ובלתי אפשרי להיות שלימות בצירוף שם בן ד' כ"א בהיות הקול ודבור מקושרים בקשר אמיץ וחזק למחשבתו ובינתו במחשבה טהורה אזי באמצעות צאתו ממחשבה אל הדבור נבנה ונצטרף שם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה ולזה גמר אומר א"כ מעשיו לנהוג א"ע באופני תפלתו כמבואר הפעולה מזה כפי תחרא יהיה לו לא יקרע כלומר שלא יעשה קרע ופירוד בין הדביקים ח"ו עש"ה יכרית הוי"ה כל שפתי חלקות. והקורעו עובר בלאו אכן אם ישים רוחו ונפשו לראות ולהסתכל שיהיה שפה לפיו סביב היינו שיהיה דבורי שכינה מדברת מתוך גרונו תועלתו גדולה לא יקרע כי אם נעשה ונצטרף שם הוי"ה ב"ה וזאת הוא עיקר תורת האדם ודוק: