וַיַּעֲבֹ֨ר יְהוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהוָ֣ה ׀ יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀
יונה
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהֹוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהֹוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
תפארת שלמה
(בשלש עשרה מדות) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. הנה יש לתמוה לכאורה מדת ורב חסד עם ואמת אינם שווים כי בחי' אמת הוא בחי' משפט אמת עפ"י הדין. ומה ענינו לי"ג מדות הרחמים. אך הנה כתיב ונתן לך רחמים ורחמך ואמרו חכז"ל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. דהנה אמנם בכל ענינים צריך אתערותא דלתתא תחלה. לכך הנה אם האדם מרחם על חבירו ומרחמין עליו מן השמים זה הוא בחי' אמת כי כן הוא היושר אבל אם אינו מרחם על חבירו והוא צריך לאותו דבר מה עושה הקב"ה בחסדו הגדול כדי שיהא אתערותא דלתתא הנה שולח בלב האיש הזה לעשות צדקה ורחמנות על חבירו ואח"כ באתערותא דלתתא מעורר רחמים למעלה. וזה הוא בחי' ורב חסד שבחסדיו הרבים מעורר את האדם להמשיך עליו חסד ואמת כי אח"כ מגיע לו עפ"י האמת והיושר כנ"ל: