קישורים על שמות לו:א

ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת וכו' ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב כו' לקרבה אל המלאכה לעשות אותה. הנה הכתובים אלו סותרים אלו את אלו מתחילה כתיב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר צוה ה' משמע שכבר עשו ואח"כ ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב וכו' לקרבה אל המלאכה לעשות אותה שעתה ציוה אותם לעשות המלאכה הלא כתיב בפסוק הקודם שכבר עשו ונראה לפרש ע"פ פשוטו ע"פ המדרש בפרשה זו וז"ל תן לחכם ויחכם עוד זה בצלאל בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל וכו' אמר לו בצלאל והיכן התורה ניתנה אמר לו משה משאנו עושים אנו עושים את הארון אמר לו רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושים הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שנקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון עד כאן המדר' והנה בגמ' ברכות אמרו בהיפוך וז"ל בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר הקב"ה לך אמור לבצלאל עשה משכן וארון וכלים הלך משה והיפך הדברים ואמר לבצלאל עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו רבינו משה אדם בונה בית ואחר כך מכניס כלים לתוכו כלים שאעשה להיכן אכניסם שמא כך נאמר לך עשה משכן וארון וכלים ע"כ הנה דברי הגמ' הם להיפך ממש דברי המדרש הנ"ל ואין סברא שיהי' פלוגתא רחוקה כ"כ במציאות ונראה להשוות דבריהם ז"ל ע"פ מאמר הגמר' שבת כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל מכריז ר' ינאי חבל למאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד ע"ש גם הגמרא זו סותרת את עצמו מהיפך להיפך כי מדברי ת"ק משמע כי היראה היא קודמת לתורה כי המשיל היראה למפתחות החיצוניות ואח"כ אמר ר' ינאי חבל על דלית דרתא דהיינו התורה ותרעא לדרתא עביד ר"ל ויש לי יראה בלא תורה ועשה התורה לעיקר ויראה לטפל ונראה הכל לפרש על פי מאמר בהקדמת תקוני הזוהר ז"ל דרגא חמישאה ביראת ה' אוקמוה מארי מתניתין כל הקודם יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל הקודם חכמתו ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת דכל הקודם חכמתו ליראת חטאו דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימים וכו' ארח רזא אדני תמן י' יראת ה' ואילין ד' אתווין אינון מפתחות החיצונים דלה י' מן יהו"ה איהו חכמה וד' אתווין דהאי שמא אינון מפתחות הפנים כו' ע"ש באורך כי גם התקונים מקשה זה הקושי' הלא אין בור ירא חטא ע"ש ויש לפרש מעט לפי חלישות כח שכלי כך כי הנה איתא בזוה"ק אית יראה ואית יראה וכמה דרגין ביראת ה' כמו שמבואר בהקדמת התקונים כמה מדריגות יראה והנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' כי בוודאי א"א לאדם לעשות שום דבר הן תורה הן תפילה הן שאר עובדת ומעשים טובים בלתי שיקדים אצלו איזה יראת שמים כי זה בוודאי שערי השמים אשר בלעדו א"א ליכנס לשום תורה ותפילה ועבודה בלתי שיקדים לו יראה וראשית היראה היא יראת חטא שירא מן העונש וזה ידוע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ע"כ צריך כל אדם להיות כל ימיו בתשובה כמאמר חז"ל שוב יום אחד כו' כי בלתי תשובה א"א לילך ולהתחיל שום תורה או עבודה כנזכר לעיל בדברינו כמה פעמים בשם רבינו מו"ה יעקב יצחק הלוי מלובלין זצ"ל שאמר סמך ע"ז הפסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ע"כ צריך כל אדם קודם שמתחיל ללמוד או להתפלל להרהר בתשובה אבל בוודאי אם עדיין אין לאדם תורה בוודאי א"א לבוא לעיקר היראה שהיא יראה עלאה מחמת שהבורא ב"ה איהו עקרא ושרשא דכל עלמין זה א"א להשיג רק שצריך להיות מקודם בעל תורה וע"י התורה יוכל להשיג בכל יום יותר גדלות ורוממות אלהותו ית"ש ע"כ לאחר שנעשה אדם בעל תורה צריך אח"כ לעשות תשובה יתירה כי עיקר התשובה היא לידע כמה גדול כח הפגם ולפני מי פגם וזה אי אפשר רק אחר שיודע עיקרו התורה הגם שקודם שמתחיל ללמוד צריך ג"כ לעשות תשובה אבל זה נקרא יראה תתאה אבל אחר שנעשה חכם בתורה אז יודע שורש ועיקר היראה עלאה מחמת גדולתו ורוממותו יתברך שמו וזהו הרמז בתקונים הנ"ל י' של אדני תמן יראת ה' כי אדני היא מדת מלכות והיא כרסיא דדינא כידוע מהזוה"ק ותקונים ע"כ היוד של אדני מרמז ליראת העונש כנ"ל וזהו ידוע ג"כ כי היו"ד של אדני מרמז לחכמה תתאה כי יוד רמז לחכמה בכל מקום ויוד של הוי"ה היא חכמה היא מרמזת ליראה עלאה דהיינו אחר שהוא חכם בחכמת התורה אז בא ליראה עלאה שהוא שוה לאהבה ולפעמים גדולה מאהבה אשר א"א להאריך בזה כאן ועפ"ז אתי שפיר המדרש הנ"ל שאינו סותרים עם הגמרא שלנו כי כך מתחיל המדרש על זה הפסוק תן לחכם ויחכם עוד וכן הוא בגמרא ה' יהיב חכמה לחכימן ופי' הוא כנ"ל מי שיש בו חכמה תתאי דהיינו יראת שמים ויראת חטא ע"כ יוכל ללמוד תורה ולהתפלל כי כן צריך קודם לימוד התורה ועבודה צריך תחילה יראה ותשובה כנ"ל דאל"כ אסור להתחיל ללמוד כנ"ל ע"כ מי שיש בו חכמה תתאי ה' יהיב לי' יותר חכמה דהיינו שמבין בתורה ויכול לבוא ליוד של הוי' שהיא חכמה עלאה וזהו תן לחכם ויחכם עוד כנ"ל ומפרש כיצד הוא זאת ואמר זה בצלאל אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מה המשכן הזה אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה אמר לו והיכן התורה ניתנה אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון אמר לו רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושים הארון ואח"כ משכן דהיינו כך היה משא ומתן של משה עם בצלאל שמשה רבינו אמר לו שצריך לעשות הכנה להשראת השכינה לקבל החכמה עלאה שהיא התורה אמר לו בצלאל א"א ללמוד תורה תחילה קודם היראה דהיינו שצריך תחילה לבוא למדריגת אדני שהוא היכל הוי' דהיינו כיסוי להוי' דהיינו כמו ארון לתורה כי בתחילה קודם לימוד התורה צריך יראה ותשובה שהוא מרמז לארון וכפורת כנ"ל בדברינו בפ' תרומה וזהו שאמר לו אין כבודו של תורה בכך ללמוד תורה קודם שבא למדריגת יראה ע"כ אמר לו אלא אנו נעשה ארון תחילה דהיינו לעשות תשובה ולקבל יראת שמים המרומז ביו"ד של אדני ואח"כ אנו עושים המשכן להשראת השכינה ללמוד תורה מפי הקב"ה ופי' הגמרא היא ג"כ על זה הכוונה כי בגמרא לא נזכר שהמשכן נעשה ללמוד תורה מפי הקב"ה כמו שאיתא במדרש ע"כ נוכל לומר שמשכן הנאמר בגמרא מרמז לשם אדני דהיינו יראה תתאי וארון מרמז לתורה ע"כ אמר בצלאל דרכו של אדם לבנות בית תחילה ואח"כ מכניס כלים לתוכו דהיינו מרמז ליראה ואח"כ ללמוד תורה המרמז לחכמה עלאה ואמר לו בצלאל היית וידעת ר"ל צל של אל הוא אדני כנ"ל נמצא מובן מכל הנ"ל שקודם צריך האדם להיות כלי מוכן לקבל חכמת התורה דהיינו להיות מקודם יראת חטא גדול ובעל תשובה באמת ואח"כ יכול לבוא לחכמה עלאה לחכמת התורה ולהשגות אלהות וזהו פי' הכתובים הנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב ר"ל שעשו מקודם תשובה ויראת חטא כדי שיהי' יכולים לקבל חכמת אלהות לעשות מלאכת המשכן עפ"י חכמת התורה ואח"כ צוה להם משה לעשות מלאכת המשכן ממש ולפי' הנ"ל גם הגמרא שבת אתי שפיר כי יראה היא שער לתורה כנ"ל ותורה שער ליראה פנימיות דהיינו חכמה עילאה ולזה צריך דרתא קודם לתרעא כנ"ל ודו"ק.

עוד על פסוק הנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת וכו' ויקרא משה אל בצלאל כו' ויקחו מלפני משה וכו' והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבואו כל החכמים וכו' מרבים העם להביא וכו' ויצו משה ויעבירו וכו' איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כו' ויכלא העם מהביא כו' הדקדוקים רבו במקראי קודש הללו א' אמרו ועשה בצלאל לשון עבר שמשמע שכבר עשה ואח"כ אמר ויקרא משה ויקחו מלפני משה שאח"כ הוא שלקחו לעשות לא קודם ב' אמרו חכמה ותבונה בהמה לדעת מהראוי שיאמר חכמה ותבונה ודעת בהמה כמאמרו למעלה מזה בחכמה ובתבונה ובדעת גם גוף הפסוק של ועשה כו' לדעת הרכתו וקישרו צריך ביאור ומילת לדעת אין לו ביאור ג' מאד יקשה ממה שבאו החכמים עושי המלאכה ואמרו מרבים העם ממה ידעו ממרבית העם להביא הלא הם לקחו מלפני משה ועשו כל אחד בביתם כמאמר הכתוב ויקחו מלפני משה והעם לא הביאו אליהם כ"א אל משה גם מה להם אם ירבו להביא וישתייר לאוצרות בית ה' ולמה חרדו לבא אל משה שלא יביאו עוד גם אמרו ויעבירו קול כו' אל יעשו עוד מלאכה היה לו להכריז שלא להביא עוד ואם נאמר שקורא ההבאה מלאכה וכמו שפירש"י בפסוק והמלאכה היתה דים היה לו לסיים ג"כ בלשון עשי' ויכלא העם מלעשות והנראה בזה עפ"י שאמרנו למעלה ג"כ דהנה עיקר הכוונה בבריאת העולם היה כדי שיהיה שכינתו בתחתונים וזה ג"כ ענין ציוויו יתברך על מלאכת המשכן וכמאמר הכתוב ועשו לי מקדש וכו' ולכן אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ שבריאת שמים וארץ וציוויו מלאכת המשכן ענין אחד להם שתופיע אור קדושתו יתברך בעולמות התחתונים והעושים במלאכת הקודש היו מיחדים יחודים גדולים בכל עשי' ועשי' שהיו עושים למלאכת המשכן וע"כ מילא השי"ת את העושים במלאכת הקודש בחכמה ובתבונה ובדעת שהם ענינים המוזכרים בבריאת שמים וארץ כי היה צריך לזה קדושה יתירה והזדככות גדולה שיפעלו בייחודם במלאכתם לעשות מקום מוכן להשראת שכינתו יתברך ולהוציא מכח אל הפועל כוונת הבריאה ואולם איש אשר חונן ה' אותו ומזכהו לעלות בסולם המדריגה כזו בוודאי הוא מחזיק א"ע לאין ומחזיק א"ע לאינו ראוי למדריגה זו כי מי שמחזיק את עצמו לראוי והוא יקר בעיני עצמו אין הש"ית מזכהו למדריגות כאלו וכמו שאמרו ג"כ שכל מה שזכה משה רבע"ה היה מחמת גודל ענותנותו שהיה מחזיק עצמו לאינו ראוי שיתגלה השי"ת אליו וכמאמרם בשכר שלש זכה לשלש ולכן בצלאל ויתר חכמי לב כשראו שנבחרו מאתו יתברך לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש כזה אז הוסיפו קדושה על קדושה ועבודה על עבודה מחמת שעדיין לא החזיקו את עצמן שיהיו שלימים במדע והשכל הזה לעשות משכן לכבודו יתברך ומחמת גודל קדושתו במלאכת העבודה הזו המשיכו קדושה ורוח נדיבה בלב עם בני ישראל שכשאלו היו עסוקים בעבודה והיו מקישים במקבות ובכלי מלאכתם היה נכנס תבערת יקוד אהבה ונדבה בלב עם בני ישראל להביא עוד יותר ויותר אמנם כבר אמרו ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד והענין הוא שהיחודים שנעשים בעולמות העליונים המה מיוחדים לכל מצוה ומצוה לא ראי זה כראי זה והנפעל ע"י התפילה אינו היחוד שנפעל ע"י התורה ואי אפשר לערבב היחודים של זה בזה ולכן ג"כ בפורים זמן המשלוח מנות וזמן הסעודה אינם ביחד מטעם זה וכמו כן אלו המביאים הנדבה למלאכת המשכן פעלו בהבאתם יחודים אחרים ואלו העושים היו מיחדין ג"כ יחודים אחרים שהם מיוחדים לעשות המלאכה ולכן כל זמן שהיו אלו מביאין לא היו העושים יכולין ליחד כראוי היחודים של מלאכת העשי' ומעתה נבוא לביאור הכתובים שכשהודיעו משה ובצלאל שקרא ה' בשמו ובשם יתר החכמים שהם יעשו עבודת מלאכת המשכן והם לא היו מחזיקין עצמן שיהיו שלימים בהזדככות ובמדע לעשות מלאכה יקרה כזו ולצרף צירופים כאלו שנבראו בהם שמים וארץ ומפני זה היתה כל עבודתם וכל עשיתם בעבדות ה' לבקש מלפניו יתברך שהוא יתן להם מדע והשכל לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' וזהו מאמר הכתוב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה וכו' שכל עשיתם וכל מגמתם היה לבקש מלפני השי"ת שהוא יתברך יורם שידעו לעשות מלאכה כזו שצריך לה יחודים וצירופים כאלו יעשו פעולות ועבודות קדושות שיהיו נכונים וראוים לזה וזהו לדעת לעשות שלא החזיקו את עצמם עדיין שהיו בהם דעה למלאכת הקודש כזאת ועשו הכנות קדושות שיחוננם ה' לדעת לעשות ואחר שכבר הי' להם הכנות אלו אז ויקרא משה וכו' לקרבה אל המלאכה וכו' ויקחו מלפני משה וכו' ואז בעת התחילם לעשות במלאכתם במקבות וכלי ברזל המיוחדים למלאכתם ע"י גודל יחודיהם שהיו מיחדים כזה עי"ז שולח התעוררו' רוח נדיבה בלב בני ישראל להביא עוד נדבות וזהו ויקחו וכו' לעשות אותה והם הביאו אליו עוד נדבה שע"י שהם התחילו לעשות שולח התעוררו' זה בלב בנ"י להביא עוד ועוד. אמנם כשאלו הי' עסוקים בהבאה ובהיחודים שנעשים ע"י הנדיבות וההבאה לא היו אלו יכולין לעשות היחודים שלמלאכת העשי' כראוי ולכן הרגישו בזה שמרבין העם להביא ולכן באו אל משהו אמרו שמרבין העם להביא ואי אפשר להם ליחד היחודי' של מלאכת העשי' בכל עוד שאלו מיחדין היחודי' של ההבאה אמנם משה רבינו הרגיש בזה ג"כ שמה שאלו מרבין להביא הוא מחמת שנתעורר להם בלבם ע"י עושי המלאכה ולכן צוה להכריז שלא לעשות המלאכה עדי יתקררו מעט מתשובת ההבאה שגורם להם העשית המלאכה עי"ז ממילא יכלא העם מהביא ואז יחזרו לעשות מלאכתם ויחודים הצריכים לה.