וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃ (פ)
תוספתא (ליברמן)
משישבו במקדש התחילו למשכן. משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן. משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו, כך אמ' הקב"ה משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן, מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים. וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו בני ישראל במדבר, שנ' ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו'.
תפארת שלמה
(בפ' כי תשא) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וכו' והי' לכם לזכרון לפני ד'. הנראה לרמז בזה גודל מעלת ימי הפורים האלו בנתינת הצדקה אשר בכל דור הם נזכרים ונעשים במתנות לאביונים. וז"פ ולקחת את כסף הכפורי"ם. נרמז בו תיבת פורי"ם זה יהי' לכם לזכרון תמיד לעורר רחמי' וחסדי' כידוע גודל מעלת מצות צדקה. כמ"ש ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה. כן נזכה לקרב לנו הגאולה ב"ב: