קישורים על תהילים קז:א

הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהֹוָה. אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם. מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם: תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ. עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים. נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם. מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם: וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב: יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ. וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה. וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב: יֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל. וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ: וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם. כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר: וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם. מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ. וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחשֶׁת. וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם. וּמֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם. וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם. מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ. וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחשֶׁת. וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם. וּמֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם. וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם. מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם. וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ. וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה. וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה: יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת. עוֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהֹוָה. וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה: וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה. וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת. נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג: יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר. וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע: וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם. וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם: יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה. וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם: וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ. וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם: יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ. וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם. וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ: יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר. וּמוֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן: אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה. מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ: יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם. וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים. וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים. וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה: וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד. וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט: וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ. מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן: שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים. וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ: וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי. וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת: יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ. וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ: מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה. וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵּי יְהֹוָה:

הענין של אמירת הודו הנזכר שם הארבעה הצריכים להודות דייקא במנחה בכניסת שבת והוא מיוסד מהבעל שם טוב זצ"ל. כי ידוע שכל הקלקולים שבעולם נתהוו מחטא הראשון והשרש שבהם הוא השאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות והנה כשנכנס קדושת שבת נעשה תיקון על הפגמים האלו. ועל זה אומרים המזמור הודו לה' לתת הודאה ושבח להשי"ת שבשעה זו נעשה גאולה ותיקון על הענינים האלה וזה אשר גאלם מיד צר הוא היצר הרע שאור שבעיסה כמו שנאמר וכי תבואו למלחמה על הצר הצורר אתכם היינו היצר הרע המיצר ללב ישראל כידוע. ומארצות קבצם מרמז על שעבוד מלכיות. ועל שני ענינים אלו נעשה גאולה בש"ק. ואחר זה נזכרו בפרטות בהדי הני הצריכים להודות תעו במדבר וגו' היינו הולכי מדבריות ומרמז על הנפשות שנפגמו על ידי השאור שבעיסה המכניס עצלות בלב להיות הולך בטל מד"ת והם כל השבוע כמדבר שמם. רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף שעכ"ז הם רעבים וצמאים ונפשם שוקקה להקדושה רק שאין לו במה להחיות נפשו מסיבת העצלות מד"ת. ובהגיע קדושת שבת יודו לה' חסדו כי השביע נפש שוקקה נעשה לו שביעה להצמאון ונפש רעבה מלא טוב ואין טוב אלא תורה. יושבי חשך וצלמות הוא יושבי בית האסורים שהם נגד שעבוד ומ' בכלל שהוא אסור בידי שעבוד אחר וכמו"כ בפרטות הנפש כל מיני צער ודוחק מסיבת עול פרנסה כל ימי השבוע וכדומה שאר דברים המכניס חשכות בנפש שלא יוכל לזכות עצמו בקדושה וכשבא שבת יודו לה' חסדו כי שבר דלתות נחושת שנעשה התרה וגאולה מכל המניעות גם ע"ז. ואחר זה נפרטו גם כן שני הענינים האלו בפועל היינו חולה שנתרפא כידוע שכמו שיש חולאים בגוף כמו כן יש חולאים בנפש והיינו גם כן מסיבת שאור שבעיסה עד שכל אוכל היינו ד"ת שהוא אוכל להנפש תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות עד שמגיעים ח"ו למדריגה התחתונה שרשעים בחייהם קרוים מתים. וכשבא שבת ישלח דברו היינו קדושת שבת שנאמר בו ודבר דבר וירפאם וימלט משחיתותם נעשה המלטה גם מהשחתה התחתונה. ואחר זה נאמר יורדי הים שהוא על שעבוד מלכיות בפועל כמו שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון וכמו שנאמר משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאמים. כי כל החסרונות והפגמים שנמצא בהאומות שישראל תחת ממשלתם נדבק גם בנפשות ישראל ובקדושת שבת נשקטו גליהם ובשוא גלים אתה תשבחם:

מה שיסד הבעל שם טוב לומר המזמור הודו לה' שנזכר שם הד' הצריכין להודות בכל שבת בכניסתו. הענין הוא מפני שבכל שבת מופיע הקדושה מהשרש נתקן כל הפגמים וקלקולים ממעשה האדם ועל זה נאמר אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם היינו מכל מיני ארציות וירידות ונפילות נתקבץ אז הניצוצות קדושה מארבע כנפות הארץ ומזרח וממערב ומצפון ומים כענין אמרם ז"ל (ברכות י"ז.) מי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות שהם ענין אחד שעל ידי השאור שבעיסה שבנפשות ישראל על ידי זה כל החסרונות מבחינת היצר הרע שנמצא בישראל על יד זה יש שליטה עליהם לאוה חומה שיש בה גם כן אותה בחינת הרע וכדאיתא במדרש (שיר השירים פ' ב') אחד גולה לברבריא ואחד לאספמיא ה"ה כמו שגליתם כולכם. וכשבא עת התיקון נתקטו כל הניצוצות הקדושה מכל המקומות המפוזרים מארבע כנפות הארץ. ואחר זה נזכרו בפרט כל מיני ירידות ונפילות שנמצא בכל פרט נפש על ידי מעשיו בכל ימי השבוע ועל כולם יש תיקון על ידי קדושת שבת מהופעת השרש כנ"ל: