הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃
יהושע
וְהָעָ֗ם עָלוּ֙ מִן־הַיַּרְדֵּ֔ן בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַֽיַּחֲנוּ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל בִּקְצֵ֖ה מִזְרַ֥ח יְרִיחֽוֹ׃
תפארת שלמה
הים ראה וינס. במד"ר ארונו של יוסף ראה. כבר בארנו במ"א ענין ארונו של יוסף. לרמז בזה כי בכל עת וזמן מי שהוא בבחי' יוסף צי"ע משומרי הברית הוא ארונו של יוסף אשר כל בית ישראל נשענים עליו להיות לנו קיום בזמן הגלות. וז"ש ויישם בארון במצרים. ויוסף הי' במצרים. כי הוא פנה הדרך לפני בנ"י במסלה הישרה שיהיו כולם נשמרים באב"ק. וגם עתה בזמן הגלות אנו נקראים על שמו כמ"ש אולי יחון שארית יוסף ולזה כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו. פי' כוחו של יוסף. ובזה פרשתי הפ' ביהושע. ואת עצמות. יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים. פי' שבזכות העצמות של יוסף העלו בנ"י ממצרים כמבואר במ"א:
תפארת שלמה
א"י הים ראה וינס. במד"ר בזכות וינס החוצה כו'. יש להבין מה ענין יוסף לקריעת ים סוף. אך הנה שביעי של פסח הוא בחי' יסוד שאז הנה נעשה הזיווג גמור כיל"ח. והנה זה סוד קריעת ים סוף שנפתח הרחם ויוצאים ממנה הנשמות וכמו בים דלעילא כן בים דלתתא נקרע הים ויצאו ישראל מן הים וכמבו' לי"ח. וז"ש ויוסף הי' במצרים ובנ"י פרו וישרצו כו' שנולדו נשמות רבות עי"ז. וזהו וינ"ס לשון נ"ס הוא "סומך "נופלים. י"ו הוא בחי' יסוד כיל"ח. הנה לכך ע"י היחוד של יסו"מ נעשה קריעת י"ס והולדת נשמות. וזהו הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה שנאמר בו וינס החוצה: