קישורים על תהילים קלו:ד

במת"כ הביא הגרסא מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים ופי' מדכתיב לעושה נפלאות גדולות וסמיך ליה ויפרקנו מצרינו. ויש להבין הא פסוק לעושה נפלאות בתחלת המזמור ואח"כ מזכיר בריאת שמים וארץ ושמש וכדומה ואח"כ בסוף כ' ויפרקנו מצרינו וסמיך ליה נותן לחם וגו' וכמו דקאי לעושה נפלאות על גאולה כן קאי גם על פרנסה ולמה נלמד זה מזה. ולעיל בב"ר (פ' כ) מייתי רק שהקיש גאולה לפרנסה מדכ' ויפרקנו מצרינו וסמיך ליה נותן לחם אבל לא לענין לימוד דגאולה פלאים ע"ש. אך ענין פלאים היינו שצריך להיות נמשך מעתיקא שכל הנעלם שהוא פל"א עליון. וזה היה בגאולת מצרים שהיתה לעולם שנא' לא תוסיפו לראותם עוד וגו' משא"כ שאר הגאולות שנשארו משועבדים כמ"ש (מגילה יד.) אכתי עבדי אחשורש אנן. וכן שאר הגאולות שלא היה בשלימות. ורק על הגאולה העתידה שיהיה גאולה בשלימות כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וזש"נ לעושה נפלאות וגו' ואח"כ מזכיר בריאת שמים וארץ ויציאת מצרים וקריעת י"ס דבעתיקא תליא (כמ"ש זח"ב נב ב) וא' נא' לא תוסיפו לראותם וגו'. וע"כ כתיב בשירת הים נורא תהלות עושה פלא פל"א מורה התגלות עתיקא. ואח"כ כ' ויפרקנו מצרינו וכתיב נותן לחם וגו' דמזוני ג"כ במזלא תלייא מזלא קדישא שהוא עתיקא כמ"ש בזוה"ק (ח"ג עט ב) והוא ג"כ פל"א. ושורש הגאולה הוא שיתוקן פגם הנחש שהיה באכילה. וכן גאולת מצרים היה שיקבלו ישראל את התורה ובמ"ת כ' אני אמרתי אלהים אתם ויהיה חירות ממלאך המות ומיצה"ר (כמ"ש ע"ז ה.) ואז היה גאולה אמיתית רק אח"כ נתקלקל. דגלות מצרים היה לתקן פגם הראשון שהיה באכילה ואח"כ הטיל זוהמא בחוה ומזה נסתעף פגם הק"ל שנה וע"ז היה התיקון במצרים שהיא ערות הארץ. ואי' מהאריז"ל דלכן היו במצרים ק"ל שנה עד לידת משה רבינו לתקן הק"ל שנה. ואח"כ בקריעת י"ס כ' הים ראה וינוס. וא' (ב"ר פ' פז) בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים. והים נקרע בשביל כל ישראל. והיינו שאז נתבררו שגדרו כולן את הערוה במצרים כמ"ש (בשהש"ר) והיינו בחי' יוסף שמברר ועמך כולם צדיקים. וכן גאולה העתידה פלאים שאז יתברר דכל ישראל בבחי' יוסף ויתוקן הקלקול הראשון לגמרי ואז יבולע המות לנצח. ולא כמו שהיה במ"ת שהיה רק לשעה ונתבטל אח"כ שחזר יצה"ר למקומו. ופרנסה שהוא אכילה בקדושה כשבא מהש"י וכמו שאמרנו הוא ג"כ תיקון לפגם הנחש דעיקרו היה באכילה. ואכילת שבת שהוא בקדושה בכל הסעודות עתי"ק אתייא לסעדא בהדה. וכן שבת הזמן לתקן פגה"ב דשבת ברזא דברית (כמ"ש זח"ב צב א) דע"י אכילה בקדושה התיקון גם לפגם זה. והנה בזוה"ק פ' זו (ריט ב) א' לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי כו' וכ' בגליון בפ' נח (סב א) איתא בר בתשובה סגי. ובאמת שם א' בזוה"ק ועליה כ' נכתם עונך לפני ומלשון ריש הפסוק כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית וגו' משמע שאין מועיל שום תשובה ח"ו. אבל כבר הקשו ע"ד הזוה"ק דהא אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אמנם בזוה"ק (שם עג ב) אי' זמנא חדא עביד רשימו וכד חב ביה זמנא תנינא אתתקף ההוא רשימו יתיר חב ביה זמנא תליתאה אתפשט האי כתמא מסטרא דא לסטרא דא כדין כתיב נכתם עונך. וקודם לזה א' שם ולא אתמחק בר בתוקפא דתיובתא סגי כד"א כי אם תכבסי וגו' ויש להבין שמהפסוק שמביא נראה שאינו נמחק אפי' בתיובתא סגי. ובאמת כתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ושנים הוא צמר צבוע מעבר לעבר כידוע ומ"מ כ' כשלג ילבינו. אכן הכל אמת שבודאי מצד האדם אי אפשר לטהר א"ע מהחטא כשיש הכתם מעבר לעבר. וכן בפגם זה אמר שהוא תמיד נכתם מעבר לעבר. וע"ז נא' כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. שאין מועיל התשובה מצד האדם לבדו רק צריך לבקש מהש"י שהוא יטהרינו. וכמו בדהמע"ה שהקים עולה של תשובה ועליו נכתב הטענה מפגם זה אמר וביקש תכבסני ומשלג אלבין והיינו שהש"י יכבס ויטהר הכתם. וז"ש אם יהיו חטאיכם כשנים שנדרש (שבת פט:) כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כו' והיינו ממאמר בראשית שהוא כנגד כ"ע שכל הנעלם ולא כתיב בו ויאמר. והוא נגד אל"ף פל"א עליון כמו שיתגלה לעתיד ואז כשלג ילבינו. ודהמע"ה אמר ומשלג אלבין שיתלבנו יותר משלג והיינו שיהפכו העונות לזכיות וזה ע"י ההתגלות מצד הש"י. וזהו שער הנ' שזוכה לו רק הבעל תשובה ע"י בינה לבא שהוא כשנכנס היראה למעמקי הלב וכמש"נ אז תבין יראת ה' והיינו שיכנוס היראה לבחי' בינה נקודה פנימיות שבלב ויזכה לתשובה מאהבה. אז מצד השי"ת ודעת אלהים תמצא ודעת פנימיות הכתר כידוע. והוא שער הנ' שמשה רבינו אף שהיה שורש הדעת מ"מ לא נגלה לו רק מ"ט שערי בינה כמ"ש (ר"ה כא:) והיינו מפני שלא ידע כלל מרע וכשנולד נתמלא הבית אור לא נצרך לשער הנ' שנתגלה רק לבעל תשובה. ובמאמר בראשית נזכר תוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים כמ"ש בב"ר. והיינו שלבעל תשובה שיזכה לתשובה מאהבה יברר הש"י שהכל עלה במחשבה לפניו שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא. ועי"ז יתוקן הכל שיהיה טוב מאד ויהיו זדונות נעשות לו כזכיות. וזהו כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית (ונת' כ"פ) וז"ש מה גאולה פלאים. שעיקר הגאולה מהרע הוא ע"י שממשיך משכל הנעלם שהוא פל"א עליון כאמור. ובשבת שא' שאפי' עוע"ז כאנוש מוחלין לו שהוא עון חילול השם. בודאי שיש תיקון גם לפגם זה ע"י שמירת שבת דשבת ברזא דברית כאמור:

לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. יש להבין מהו הלשון לבדו וכי מי יוכל עשות נפלאות זולת הש"י ב"ה. אך הנה כתי' זכור רחמיך ד' וחסדיך כי מעולם המה. כי הנה יש שני מיני בחי' בענין החסדים הבאים ויורדים בעולם הזה. האחת היא שע"י מעש"ט של ישראל הם מעלים מ"נ ומעוררים חסדים והשפעות טובות לירד לעולם הזה והם החסדים הבאים במדה ובחי' גבול כפי ערך המעש"ט של התחתונים כנ"ל. אכן יש מעלת החסדים ורחמים עליונים שמתעוררים יותר מלמעלה על ישראל שלא עפ"י פעולתם וכמו שהי' בשעת קריעת ים סוף בעתיקא תליא מילתא ואז נאמר ד' ילחם לכם ואתם תחרישון כלומר שאין צורך עתה בתפלתכם ועבודתכם כי צריך עתה רחמים וחסדים העליונים שהם גדולים יותר יוותר מכפי מעש"ט שלכם. כי הנה החסדים העליונים המתעוררים בעת רצון מלמעלה הנה הם שלא עפ"י הדרגה והם העוברים על בחי' הי"ג מדות יותר אבל מכח אתערותא דלתתא הנה השפע בא דרך הי"ג מדות שהם בחי' גבול ולכך נקראים י"ג מכילין דרחמי שבאה על ידם בבחי' מדה ומשקל. וזהו הוא שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן כי התורה נמשכת ונדרשת להשפיע ע"י הי"ג מדות כנ"ל. אבל השפע מרצון העליון ב"ה הוא שלא עפ"י מדה כלל והוא שאמר הכתוב זקן אהרן שיורד על פי מדותיו ר"ל השפע העליונה היורד על הזקן זקן אהרן רחמים וחסדים הוא עובר ויורד עליו יותר ויותר על מדותיו. וכמו שאמרו בגמרא (מנחות דף צ) כל המדות שהיו במקדש הם נגדשות לא מחוקות פי' שאין בחי' צמצום במדות ומדידות הנסכים במקדש. ומדות הלח קודש ובירוציהן קדש פי' בירוציהן הוא בחי' הקדושה העובר ועולה יתר על שפת המדה הנה כולו קדש לד'. כי כן בהנסכים והשפעות מהש"י ב"ה אין שם בחי' מדה וצמצום כלל כנ"ל. וזהו הוא הלכה שבפוסקים בירוצי המדות נגדשות כנ"ל. וע"ז אנו מתפללים זכור רחמיך ד' וחסדיך שלא עפ"י מדת המעש"ט שלנו רק מכח רצון העליון ב"ה שהי' מעולם על ישראל בבחי' אהבה ונדבה בלי צמצום ומדה כלל כנ"ל. וזהו הפי' רחמיך וחסדיך שלמעלה שהם בלי גבול את אלה זכור ותשפיע לנו כי עתה הלא הרחמים והחסדים שלנו מעולם הזה המה מבחי' אתערותא דלתתא בבחי' גבול וצמצום כנ"ל. וז"ש אתה ד' לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני. ר"ל לא תכלא רחמיך ממני שאוכל אני לעורר במעש"ט רחמים העליונים. אבל מ"מ חסדך ואמתך שהם החסדים הבאים מרצון העליון ב"ה העובר על מדותיו שלא בבחי' גבול הם תמיד יצרוני. וז"ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך. ר"ל כי טוב חסדך שבא מכח אתערותא דלתתא מחיים שבעולם הזה אע"פ שהוא בבחי' גבול ומדה. אבל זה הוא טוב לו שאזכה אשר שפתי ישבחונך שאוכל לעורר היחוד והרחמים למעלה כי זה כל תקותי. וזהו הוא הפי' לעושה נפלאות גדולות לבדו כי עיקר השבח הוא על מה שעושה נפלאות גדולות לבדו מרצון העליון הטוב בלי צורך אתערותא דלתתא שהם בשפע רב יותר ויותר כל"ח להשפיעם כל טוב כנ"ל. ובזה פירשתי הפ' בפ' אמור והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה שבחי' כהן גדול מאחיו הוא להמשיך מהחסדים העליונים כנ"ל. אשר יוצק על ראשו כמ"ש על פי מדותיו כי אע"פ שכלי שרת אין מקדשין אלא לדעת מ"מ היורד ועובר על פי מדותיו למעלה מן המדה הוא קודש כי לא ניתן לפי הדעת שלך במדה רק יותר ויותר שזהו על ראשו על בחי' הדעת שלך. ושמן ידוע מבחי' חסד חכמה כנ"ל: