תוספתא יומא (ליברמן)
של בית גרמו היו פקיעין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיו פקיעין כיוצא בהן, אלא שאין פקיעין לרדותה. של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נרדית מבפנים, של אלכסנדריין לא היו עושין כן, ויש או' זו היתה מעפשת. וכשידעו חכמים בדבר אמרו, לא ברא הקב"ה את העולם אלא לכבודו, שנ' כל הנקרא בשמי וגו', שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן שכרן, שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין עשרים וארבעה, דברי ר' מאיר, ר' יהודה או' עשרים וארבעה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין ארבעים ושמנה מנה. אמרו להן חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד לחרוב, ולא רצו ללמד, שלא יהו עושין לפני ע"ז בדרך שעושין לפני המקום. ובדבר הזה מזכירין אותן לשבח, שלא נמצאת פת נקייה ביד בניהם וביד בנותיהם מעולם, שלא יאמרו מלחם הפנים הן נזונין, לקיים [מה] שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל.