וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃
תפארת שלמה
כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. יבואר ע"ד הכתוב הנה כי כן יבורך גבר כו' כ"י כ"ן גימ' מאה הם מאה ברכאין ברכות לראש צדיק והם יורדים ע"י בחי' צי"ע להשפיע כ"ט. וזהו כי כן יסד המלך כ"י כ"ן הם המאה ברכאין יסד המלך פי' הם יורדין ע"י יסו"מ וזהו יסד המלך הוא מלכה ע"ל גימט' מאה כל הוא הצי"ע הנקרא כל ורב ביתו זהו מלכות כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא וז"פ נאמ"ן נון שערי בינה יובל והח'ירות. אמן גימ' הוי' אדנ"י וזהו נאמן בביתו להריק מעין הברכה העליונה להשפיע כ"ט לכנ"י וכן במרדכי כתיב ויהי אומן את הדסה הוא מלכות ולכך באסתר כתיב באמנה אתו אמן ה' אתו. נחזור לענינינו כל רב ביתו הוא הצדיק הנקרא כל והוא רב ביתו וכן נאמר כל העובר על הפקודים הם פקודי המצות כמ"ש יוסף פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. רמז למדת היסוד והוא העצמיות וכח של יוסף כי לכל המצות צריך בחי' היסוד לעשותם. כמ"ש במשנה ובלבד שיתן כנגד היסוד כי ע"י היסוד יוכל למשוך בעשיות המצוה קדושה יתירה כמש"א אשר קדשנו במצותיו פי' ע"י עשיית המצוה ממשיך על נפשו קדושה יתירה וזה שהזהיר להיות בחי' יסוד לכל המצות. וזה כ"ל הבחי' כל הוא העובר על הפקודים הם המצות כנ"ל. וזהו מבן עשרים שנה ומעלה. מב"ן משם ב"ן עולם העשי' עשרים גימ' כת"ר שנה גימ' ספירה. פי' שיעלו ויגיעו המצות מעולם העשי' משם ב"ן עד עשרים שנה הוא הכתר ומעלה ותתיחד עי"ז כת"ר ומלכו"ת ע"י הצדיק והוא שנאמר במרדכי ואשר ניתן כתר מלכות בראשו פי' ניתן כבר ביחודו כתר ומלכות וכן באסתר שהיתה ג"כ יסו"א נאמר ג"כ וישם כתר מלכות בראשה. אבל בושתי כתיב להביא את ושתי בכתר מלכות ותמאן כו' כי באמת מאין לה כתר מלכות כו' אל שאול תרד אל ירכתי בור. אבל בהצדיקים כתיב ועטרת מלכם בראשם. וזה האמור כל הוא הצדיק הוא רב ביתו כנ"ל. כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. יזכו לרב טוב כל המתענגים בה'. וזהו כל רב ביתו הוא רב בביתו. וכן אנו אומרים שהכל נהי' בדברו שהכל הוא היסוד נהי' בדברו הוא המלכות כמו דבר מלכות והנה הצדיק כזה הוא מעורר בחי' צי"ע שלמעלה הנקרא כל. וזה שנאמר ברשע הרע הזה כי המן הרשע צורר כל היהודים. פי' רצה לגזול ולצרור בחי' כל של בנ"י חלילה. אבל מרדכי הוא הנקרא כל והוא רב ביתו למעלה ועליו לעשות כרצון איש ואיש להשפיע לכל או"א מבנ"י כל טוב. וזה שמסיים הכ' להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו הרמז על בחי' צי"ע הוא ע"י שמירת פיו ולשונו כי ברית המעור וברית הלשון המה שקולים ותלוים זה בזה כמ"ש נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב והבן: