וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
אור המאיר
ויאמר לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש להבין הענין נראה כי הנה המובחר של עבודת האדם זו תפלה אמנם עיקר התפלה סדרו לנו אנשי כנסת הגדולה עבור תיקון עליון ולא צורך עצמו הגשמיות כ"א להוציא השכינה מגלות אשר נודע שיש איברי השכינה בכלל המדריגות כולם המוטל על עם קרובו ישראל להעלות משם למרום שבתם ולכוונה זאת מזמן הקב"ה לאיש הישראלי לשמוע דיבור איש אל רעהו וכדומה ממקרי הזמניים הקורה לאדם בכדי שיעלה אותן האותיות וצירופים לשורשם ואם הוא איש בער ולא ידע איך לקשר ולהעלות אל השורש אזי יש צער גדול לניצוץ הקדוש המחיה אותו דבר שנברא ללא צורך מוסר לא לקחו מזה איזה רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא ב"ה ואז הנ"ק היא בחושך לא אור כיון שנעדר מי להאיר לשם ויבא גאולה לשם מהארה עליונה וזה עיקר גלות השכינה שיש צער לנ"ק השוכן במדריגה התחתונה ואין משכיל להאיר לשם בעוצם מחשבתו הטהורה דרך משל אב שיש לו בן משכיל ומראה לו דף גמרא ועיקר רצון האב לא על הפשוט כי אם הבן ישכיל ויבין החכמה הגנוזה לשם והנה כל זמן שאין הבן בא על חכמה הגנוזה כ"א אומר כפשוטה וככתבה אזי יש לו צער מתי יבא על בחי' החכמה הגנוזה שבשבילה הראה לו דף זה ולא על הפשוט רצונו כ"א בבן חכם ישמח האב מזה ילמוד האדם דעת איך גורם כ"י צער לבורא עולם שברא בעולמו כמה ברואים והכל בשביל ישראל עמו לאשתמודעא בהו עלמין ויקחו מכל מה שבא לכלל בריאה רמיזא דחכמתא לעורר לבו בקרבו כי בודאי יש שם חכמה הפועל כמ"ש הכל בחכמה עשית וזה שמראה אב הרחמן לבניו בנ"י שיתנו לב להשכיל ולדעת חכמה הגנוזה בכללות הנבראים ולהשיג משם עולמות עליונים ובאמת עינינו הרואות רובם כמו כולם לא שתו לבם גם לזאת שיפרדו א"ע מגשמיות ולהשגיח ברוחניות כ"א איש לדרכו פנה ורוצים בפשוט וא"כ אין שמחה לאב מבנו כמשל הנ"ל וזה נקרא גלות השכינה ונקרא ג"כ אסתר המלכה היינו ממ"ה נסתר שם ואין מי שמעורר א"ע וזה ויאמר המלך לאסתר ירצה המלך ב"ה אומר למי שמפיל תחינתו לפניו יתברך על הסתרת המלכות ששוכנת במדריגות התחתונים כנזכר. והנה נודע שתיבת מה סובל שני פרושים לפעמים משמעו לשון חשיבות ולפעמים פירושו של מה כמו ונחנו מה וזהו שאמר מה שאלתך כלומר אימתי יש חשיבות בתפלתך ושאלתך בהיות מגמתך לשאול עבור אסתר המלכה עבור הסתרת המלכות כנזכר וזהו מה שאלתך והיה מעמו מלשון חשיבות וינתן לך ע"ד שזכרנו בצרת"ה לי קראתי ובטוח אני שיענני לא כן אם כל עצמך בשאלתך ובקשתך עד חצי המלכות היינו שעושה תפלתו לחצאין עבור צורכי הגשמיות וגם עבור צורך הסתרת המלכות באמת הם שתי הפכיים בנושא אחד והטעות נגד פניו ונמצא קרח מכאן ומכאן כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ית' וטורפים תפלתו בפניו זהו ומה בקשתך ומה זה סובר פירוש השני במה נחשב בקשתך כשהיה רק עד חצי המלכות וחצי לצורכם כנזכר ולזה גמר אומר ותעש בלשון תמיה וכי עולה על דעתך שתעשה בקשתך באופן כזה ע"כ יעשה אדם תפלותיו רחמים ותחנונים לפני המקום דייקא: