וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
תפארת שלמה
א"י נעבד להון כתרין כו'. נקדים לפרש הפסוק במגלת אסתר ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. עפ"י מ"ש בגמ' עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כמ"ש להנחיל אוהבי יש. יק"ר עולה גימ' י"ש. לפי הידוע לי"ח כי החכמה מאין תמצא רמז לנקודת קמ"ץ כי הוא נסתר מעין כל חי. ובחי' חכמה נקרא פת"ח כמ"ש פיה פתחה בחכמ"ה אותיות מחכה. וזהו בכחו של הצדיק להביא מבחי' אין לבחי' יש כידוע לי"ח. וזה הרמז ככ"ה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ככ"ה ר"ת "כתר "כל "הכתרים. וז"ש כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר קשרים לאותיות. כי בכחו של משה שהיה כולל כל הנשמות מבנ"י. וזה אשר המלך חפץ ביק"רו. יק"ר עולה י"ש. שהיה בכחו להביא מכתר לבחי' חכמה יש מאין. והבן. וזה הרמז נעבד להון כתרין במילין יקירין. היינו הצדיק השומר פיו ולשונו וכל דרכיו במישור והולך בכל יום הלוך וגדול כי ברית המעיר וברית הלשון שקולים הם ואז יכול להפוך אותיות קר"י לאותיות יק"ר. וז"ש ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך. כי אם הוא נשמר מכל רע כל ימיו כמ"ש באברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימי' כל ימיו היו נכונים וברורים ונשמר מחטאת נעורים אין בהם מאום. כמ"ש כל ימי חייך להביא לימות המשיח. שהיה ביכלתו להראות כל ימיו לפני משיח בלי שום בושה וכלימה. ואז להיות נכתב בספר דברי הימים לפני המלך הוא מלכו של עולם. וז"פ ספר דברי הימים שהימים יהיו דוברים ומספרים מה שעשה כל ימיו בלי שום פגם ח"ו. וז"ש ימים תהיה גאולתו אם כל ימיו הם בתכלית השלימות אז תהיה גאולתו. וז"ש בתהלים פועל פעלת בימיהם בימי קדם. שהיה כח בקדושתם בימיהם להביא לגודל הקדושה שהיו בימי קדם הם שלש הראשונות שהם ימי קדם קודם שבעת ימי הבנין כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:
תפארת שלמה
והרכיבהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש כו'. הנה צריך להתבונן בפסוקים הללו בסיפור הענינים האלו מה נ"מ לצורך הנס בזה. אכן יבואר עפ"י מ"ש בפ' ותשלח בגדים להלביש את מרדכי. דלכאורה מה תועיל בזה בשליחות בגדים אחרים הלא מדעת קרע אותם מחמת סיגוף וצער וגם אלו האחרים יקרעם. אך הנה מרדכי ואסתר היו מחולקים בדעות שונות. כי מרדכי עלה בדעתו להצמיח ישועה לבני ישראל ע"י סיגופים ותענית מחמת צער גלות השכינה ומהראוי שכאו"א ילבש שק ואפר. אך אסתר רוח אחרת היתה עמה כמ"ש עבדו את ד' בשמחה ובזה יתעורר הרחמים כי השכינה אינה שורה מתוך העצבות כמ"ש עוז וחדוה במקומו. ולזה כתי' ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר מלכו של עולם כי ע"י השמחה מגיע למעלה העליונה. שהשמחה במעונו בבתי גוואי. וזה היתה כוונתה מאז כששלחה הבגדים להביאו לידי שמחה. לכן בעת צמיחת הישועה הביאו לבוש מלכות והרכיבהו ברחוב העיר עפ"י פקודת המלך להביאו לשמחה אזי התחכמה אסתר יותר כדאי' במד"ר ששלחה אסתר והביאה ז' אלף נושאי כלי זמר והלכו לפניו בכל העיר וקראו ככה יעשה לאיש. וממילא כאשר בא לשמחה לנכון הי' בכוחו לעורר עוד רחמים וחסדים. וז"ש במד"ר שמרדכי הי' קורא ק"ש. כי כן הוא עיקר זמן ליחד היחוד בק"ש בשלימות ע"י השמחה: