וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃
תוספתא (ליברמן)
באברהם הוא אומ', וישתחו אפים ארצה, אף המקום ברוך בישר את בניו לעתיד לבא, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו. באברהם הוא אומ', יקח נא מעט מים, אף המקום ברוך הוא בישר ונתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל, שנ' באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם, מלמד שהיתה הולכת פני כל הדרום ומשקה את כל פני הישימון, ונשקפה על פני הישימון. באברהם הוא אומ', והשענו תחת העץ, אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר, אחד מימינם, ואחד משמאלם, אחד לפניהם, ואחד לאחריהם, ואחד למעלה מראשיהם, ואחד לשכינה שביניהם, ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם, הורג נחשים ועקרבים, ושורף סירים וקוצים ואטד, משפיל להם את הגבוה ומגביה להם את השפל, ועושה להן את הדרך מיושר דרך סרט מושך והולך, שנא' וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו', ובו היו משתמשין כל ארבעים שנה שהיו במדבר, שנ' וענן ה' עליהם יומם, מה ת"ל לא ימיש עמוד הענן יומם, מלמד של יום משלים לשל לילה ושל לילה משלים לשל יום.
פרי צדיק
ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. ופירש"י ז"ל שמהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד ולהבין מה רמז הפ' בזה. הענין עפ"י הידוע שהמדות הק' נקראים ימים כמו שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו' ולא נאמר בששת וכדאיתא בזוה"ק גם כן ע"פ בסוכות תשבו שבעת ימים וכמו שנאמר ואברהם זקן בא בימים. וכבר דברנו מזה שכל מספר שלשה הנזכר בתוה"ק בא לרמז על בחי' ג' האבות הק' שהמה ביררו הג' מדות הראשונים מז' המדותץ שהמה כללות חיי האדם בקדושה. והיינו להתברר משלשה הפגמים קנאה תאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם ואברהם אבינו בירר מדת התאוה להיות האהבה רק בקדושה. ויצחק בירר בחי' הקנאה וכעס להיות רק ביראת ה' כל היום וגבורה דקדושה להיות גבור כובש את יצרו. ויעקב בירר בחי' הכבוד והתנשאות כאמרו קטנתי מכל החסדים ושלשה מדות הללו המה האבות ושרש הכל של כלל התורה והעבודה. וג' מדות השניים המה רק התפשטות מהם. ובגמרא (שבת קט"ז.) ע"פ ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים שסרו מאחרי ה' וכמו שאמרו כתינוק הבורח מבית הספר. ורמזו בזה שלאחר מתן תורה נסעו מזה דרך ג' ימים היינו שעם כל זה אירע להם איזה שמץ פגם בכל הג' מדות הנ"ל שנסעו לאחור. והיינו מה שנאמר אחר זה בפרטות מה שאירע לכל הכלל ישראל ונגע גם איזה שמץ בהגדולים. ויהי העם כמתאוננים פי' בזה הרמב"ן בשם הראב"ע שהוא מלשון און ולא נאמר איזה עון. והנראה שהיה להם כעס ותרעומות בלב ועל זה נאמר רע באזני ה' כי על המעשה בפועל נאמר רע בעיני ה' ועל מחשבות ותרעומות בלב שייך רע באזני ה'. וזה נקרא רע כמו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ותרעומתם היה מה שהביאם למדבר שמם. ועל זה היה ענשם ותבער בם אש ה' מדה כנגד מדה שהסתעפות הכעס הוא אש כמו שנאמר וחמתו בערה בו. ובתקוני זוהר על לא תבערו אש בכל מושבותיכם דא כעס ורוגזא דמרה ועל ידי זה אוקיד נורא דגיהנם. ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה מפני שנגע שמץ הפגם בגדולים כנ"ל. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וכו' היינו שמץ פגם התאוה ונגד גם כן בגדולים כאמרם ז"ל והאספסוף אלו הסנהדרין. ואחר זה נזכר ותדבר מרים ואהרן במשה והיינו שמץ פגם הכבוד והיה הפגם בהיותר קדושים בישראל באהרן ומרים כמו ששמענו ע"ז מרבינו מאיזביצא זצ"ל שהענין הכבוד הוא מו"מ של גדולי צדיקים בכל הדור. והנה עכ"ז נאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה כי הגם שיש התגברות בנפש בשמץ ג' מדות הרעות מצד השאור שבעיסה עם כל זה על ידי כח התורה שהוא ארון ברית ה' מתגברים להכניע הג' בחי' הנ"ל להחזירם להקדושה והיינו נוסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה. והענין הזה נרמז על התנהגות האדם תמיד כל ימי חייו בעולם הזה ובפרטות הוא מרמז על עבודת האדם בכל ששת ימי המעשה שיש לו עבודה ומלחמה בכל יום לברר ג' מדות הנ"ל ויצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. וארון ברית ה' נוסע לפניהם הוא בחי' קדושת השבת לעזר ולסעד דרך שלשת ימים היינו לברר כל הג' מדות האלו בקדושה ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ועל זה גמר אומר לתור להם מנוחה שעל ידי בחי' קדושת מנוחת שבת נתקנים כל הג' פגמים הנ"ל. וכמו שנאמר והיה ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומעבודה קשה אשר עובד בך ואיתא בזוה"ק שמרמז על יום השבת. וי"ל שהפסוק הזה מרמז על הג' הפגמים הנ"ל מרגזך מרמז על קנאה ורוגז דמרה. ומהעבודה קשה על תאוה כי מי שהוא שטוף בתאוות נפשו הוא כל ימיו בשעבוד ובעבדות להתאוה כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכמו שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף וזהו פי' ומהעבודה קשה אשר עובד בך. ומעצבך מרמז על פגם הכבוד והגיאות כי מזה נסתעף העצבות בלב כמו ששמענו כזה מאדמו"ר מאיזביצא זצ"ל על מאמר חז"ל חמרא אכפתא דמרא שוור כמו שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו' והיינו על ידי שהגבר יהיר שיש לו גיאות והתנשאות על ידי זה היין בוגד שנולד מזה עצבות בלב מסיבת הגיאות והוא היפך מהיין המשמח לבב אנוש. ועל ידי מנוחה של שבת נתבררו ג' המדות מעצבך. ומרגזך. ומהעבודה הקשה היינו מכבוד וקנאה ותאוה כדברנו הנ"ל:
תוספתא סוטה
בימה של עץ היו עושין לו בעזרה [ויושב] עליה ר' אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית שנאמר (נחמיה ח׳:ג׳) ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום וגו' ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לו לדבר וגו' ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן וגו' ואומר (דברי הימים ב כ״ג:י״ג) ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים והחצוצרות. אותו היום כהנים [עומדים] בגדרים ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם [תוקעין] ומריעין ותוקעין כל כהן שאין בידו חצוצרות אומרין דומה זה שאין כהן [הוא] שכר גדול היה לאנשי ירושלים שמשכירין חצוצרות בדינר זהב בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות משם אמרו חיגר תוקע במקדש [משם ר' נתן אמרו נתחייבו ישראל כליה שחנפו] לאגריפס המלך.