וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃
מאור ושמש
א"י ויהי בנסוע הארון וכו' עשה לו סימניות כו' וקשה כנ"ל מפני מה הנונין הפוכים ובזו"הק תירץ מפני מה פני' של הנו"ן הפוכה לצד הימין אך זאת הקושי' במקומה עומדת מפני מה ראשה של הנו"ן היינו יו"ד שהוא הראש של הנו"ן הפוכה למטה כנ"ל ולהבין הענין כך הוא שכך דרכה של התשובה שצריכים אנחנו להשיב להשי"ת לעלות במעלות מעלות מתתא לעילא עד העולמות עליונים ומתחילה לבא בשער הראשון עד שער החמישים של שערי בינה אך אם ח"ו יש קטרוג רב מסט"א ובני ישראל צריכים לשוב במהרה אזי אי אפשר לעלות במדריגת מתתא לעילא כי בעולמות התחתונים יש צימצומים ולבושים רבים ויש אחיזה לסט"א ויבלבלו ח"ו תשובתם מלבוא לעילא לעילא והקב"ה ברחמיו הגדולים על כנ"י מגלה את בהירתו משערים עליונים ומעולמות עליונים שאין בהם צימצומים ומשפיע מהם על עם בני ישראל ועי"ז בני ישראל שבים בתשובה שלימה ואין לסט"א אחיזה בהם וזאת מרמז הפיכת הנו"ן למטה להפסיק בין פורענות לפורענות דהיינו בעת כשיהיה קטרוג רב ח"ו הקב"ה משפיע למטה מבהירות עליון ומעולמות עליונים בכדי שלא יהיה אחיזה לסט"א כלל ובני ישראל ישובו בתשובה שלימה ויפסק הפורענות ויתגלה חסדיו וטובותיו על בריותיו.
פרי צדיק
בבעה"ט פ' זו איתא בפסוק ויהי בנסוע י"ב תיבות כמו שיש בפסוק ולכל היד החזקה בסוף התורה. ובפסוק ובנוחה ז' תיבות כמו בפסוק בראשית שהוא תחלת התורה לומר שהוא חשוב ספר בפני עצמו. ויש להבין לפי רמז זה למה נרמז קודם נגד הפסוק דסוף התורה מספר י"ב ואחר כך מספר ז' תיבות כנגד הפסוק דתחלת התורה. ובתורה להיפך מתחיל בפסוק שיש בו ז' תיבות ומסיים בפ' שיש בו י"ב תיבות. אך מספר י"ב מרמז תמיד לי"ב שבטי י"ה כמו שאמרנו בכונת שנים עשר אני יודע שנים עשר שבטיא והוא גימ' ז"ה ז' כנגד ז' המדות דכנסת ישראל איקרי בת שבע שכולל ז' המדות וה' כנגד החמשה רועים ג' אבות ומשה ואהרן שיסדו אומה הישראלית ובנו את בית ישראל. ובזוהר הקדוש (ח"ג קט"ו ב') דכנסת ישראל אתקרי זאת בחינת נוק'. אך עיקר כנסת ישראל הם עשר שבטים שהוא מדת מלכות כלול מעשר מדות וב' ראשי ישראל שם יוסף שארית יוסף (כמו"ש בראשית רבה פ' ע"א) ונקראו גם על שם יהודה יהודי אנא (כמ"ש בראשית רבה פ' צ"ח) ומהם יצאו ב' המשיחים משיח בן יוסף שעל ידו יהיה הנצוח באו"ה ויברר קדושת ישראל שהם בבחינת ועמך כולם צדיקים והוא יהיה הכנה למשיח בן דוד שיהיה מיהודה שאז ישחוט הקב"ה ליצר הרע כמו"ש (סוכה נ"ב.) ויהיה גמר הנייחא ולא יהיה שריד לבית עשו ואז יהיה היחוד להיות נקראין עמי ולאומי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי כמו"ש (שמות רבה סו"פ פקודי) ואז יהיו נקראין בלשון ז"ה לשון זכר שישראל מכתירין כביכול להקב"ה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. וזה נרמז בהפסוק בגמר התורה בסוף ס' ברכה שהוא משנה תורה בחינת תורה שבעל פה (כמו שנת' כ"פ) ואחר הקלקול נצרך הרב חכמה לתקן הרב כעס שיהיה התיקון בשלימות כמו"ש (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים היינו ישראל כמו"ש ועמך כולם צדיקים וכל אחד מראהו באצבעו זה ה' ולכן נרמז בסוף התורה בפסוק עם י"ב תיבות, והתחלת התורה במעשה בראשית שאז היה האלהים עשה את האדם ישר שהיה קודם הקלקול בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית והיה ראוי להיות אדם הראשון מקבל התורה ולהיות רוחו של משיח. ומש"ה יש בו ז' תיבות מספר ז' כנגד אלף השביעי שיהיה עיקר שכינה בתחתונים כמו שהיה בתחלת מעשה בראשית. ושבת שהוא תכלית מעשה שמים וארץ גם כן עיקר שכינה בתחתונים והוא יחוד קוב"ה ושכינתיה. והוא רק כשיש התגלות כל שם הוי"ה יחוד י"ה בו"ה (זח"ג ק"ט ב') הכי קוב"ה לאו איהו בקורבנא עם שכינתי' וכ'ו עלת העלות לא שריא תמן וכאלו לא הוה קוב"ה חד בתר דלאו איהו עם שכינתי'. מה שאין כן ספר ויהי בנסוע שזהו נגד ההשתדלות בעולם הזה להתגבר על היצר הרע על ידי הדברי תורה כמש"נ בזוהר הקדוש וכמו שאמרנו. וכמו שנאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' לכן פסוק ויהי בנסוע בו י"ב תיבות מספר ז"ה שעיקר ההשתדלות הוא על ידי ב' המשיחים שיבררו את כנסת ישראל הכלולה מעשר באלף הששי ואז יזכו למדת ז"ה כאמור. ויזכו לזה על ידי קדושת האבות וב' שושבינין משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא ואז יזכו להיות כל אחד מראה באצבעו ע"ד מ"ש (ברכות ל"ד:) במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים עומדין ורוח אלהים זה רוחו של משיח מרחפת ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים (כמו"ש ב"ר פ"ב) ואז יזכו להיות ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ עולם הבא ולזה בא אחר זה פסוק ובנוחה יאמר נגד אלף הז' ועולם הבא ובו ז' תיבות כמו בפסוק בראשית שיתוקן הכל כמו בפסוק בראשית שהיה האלהים עשה את האדם ישר ועיקר שכינה בתחתונים כנ"ל אדם ר"ת אדם דוד משיח והכל אחד ואז יהיה ביו"ם ההו"א היינו שיתגלה מדת הו"א באור שנקרא יום יהיה אחד ושמו אחד. ובשבת שטועמין מעין עולם הבא א' מס' לעולם הבא כמו"ש (ברכות נ"ז:) אומרים בתפלת מנחה שהוא כנגד היחוד אתה אחד ושמו אחד:
תפארת שלמה
ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד' ויפוצו אויביך כו'. הנ"ל עפ"י מ"ש ביוסף ויישם בארון במצרים. הרמז בזה על כחו ומדתו של יוסף בחי' היסוד שומר הברי"ק בלי שום פגם לכן הי' גופו כמו ארון הקודש להכניס בו הלוחות. וגם הי' בכוחו להכניס מעצם קדושתו ופרישתו לכל בנ"י שהיו במצרים לשמרם מכל פגם כדי שיהי' יכולת בידם לצאת מהם כי שם נקרא ערוות מצרים ולולי כוחו של יוסף לא יהי' באפשרי להיות להם קיום במצרים. וז"ש ויישם בארון במצרים שהי' מכניס בבנ"י שיהיו ג"כ בחי' ארון כנ"ל. וז"ש קיים זה מה שכתוב בזה. כי כוחו של יוסף הביא אותם ג"כ לקבלת התורה כמבואר במ"א וזה הענין הי' ג"כ בקריעת ים סוף שאמרו בגמ' הים ראה וינס. ארונו של יוסף ראה פי' כוחו של יוסף. ולזה היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. מחמת שהיו כולם צדיקים וקדושים. לכן הי' הממשלה בידם כמ"ש הצדיק גוזר והקב"ה מקיים. וזה הפי' ויהי בנסוע הארון. פי' כשמתחיל ללמוד הוא נסיעת הארון זה הגוף שמתעורר ללמוד לשמה והוא הנרתק לנשמה כמו הארון ללוחות. ויאמר משה לשמה אותיות למש"ה כי אתפשטותי' בכל דרא להיות מסייע לכל הבא לטהר ללמוד לשמה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי. וכל מה שילמוד יותר הוא בא לבחי' ענווה ויראת שמים כמ"ש למען תלמד ליראה כו' כמבואר במ"א. וז"ש שבשפלנו זכר לנו. שכביכול הש"י מזכיר את האדם בשפלותו להיות שפל בעיניו בעת הלימוד כדי שיבא לבחי' משה שהי' עניו מכל האדם. ואז ממילא ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך הם הסט"א לא יהי' להם שום שליטה עליו: