קישורים על במדבר יט:א

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. פירש"י ז"ל לפי שהשטן ואומות העולם מונין אתישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני כו'. ויש לדקדק למה כתב זאת חקת התורה הול"ל זה חק התורה כדכתיב זה הדבר ועוד יש לדקדק מה לאמר לאמר שני פעמים. אכן נ"ל דאיתא כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה הדבר ולהבין החילוק דהנה על תורת משה אסור להוסיף אפילו אות אחת דכתיב אלה הדברים שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכל הנביאות שנתנבאו הנביאים דבריהם רמוזים בתורה וכמו שאמרו חז"ל במס' תעניות מי איכא מידי דכתיבי בכתובים דלא רמיזי באורייתא ופירש"י שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש סמך למצוא מן התורה. לזה אמרו כה שהוא כמו פי' על התורה שדבר האמור בתורת משה זה נרמז בתוכו וכה פירושו אבל תורת משה הוא עצמה תורה וכל המצות שבה אמרם הקב"ה בפירוש לכן נתנבא בזה ר"ל זה הדבר בעצמו צוה הש"ית בהדיא ע"כ נקרא תורה שבכתב זה ותורה שבע"פ היא מה שהתנאים ואמוראים נתנו טעם למצות ועיקר הדינים שבתורה שבע"פ רמוזים בתורה שבכתב ואמרם משה רבינו מפי הש"ית ולכן נקרא' תורה שבע"פ זאת שהיא בחי"ס שמקבלת עיקר דברי' מתורת משה והנה תורה שבכתב מותר ללמדם לאו"ה כמו שמצינו שמשה רבינו כתבה באר היטיב דהיינו בעי"ן לשון אבל תורה שבע"פ שהם טעמי התורה והמצות אסור ללמדה לגוי דכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ואין טעם לזה למה אסור ללמדם טעמי התורה רק גזירת הכתוב היא וזה פי' הפסוק זאת חקת התורה דקאי אהתורה שבע"פ שנקראת זאת. לזה פירש"י ז"ל לפי שהשטן ואו"ה מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ולמה אסור לגלות תורה שבע"פ לפיכך כתב בה חוקה שדבר זה היא גזירת המלך אשר צוה ה' לאמר פי' על התורה שבע"פ צוה ה' לאמר פי' כי על תורה שבע"פ מותר לחדש חידושין ומצוה לחדש כל הימים שאנו עוסקים בה אפילו אם יחי' איש אלף שנים אין די באר פירושה של תורה כי ארוכה מארץ מדה אבל תורה שבכתב אסור לחדש דבר מעתה. וזהו לאמר כלומר זאת חקת התורה שקאי על התורה שבע"פ שנקרא זאת אשר צוה ה' לאמר חידושין שמותר לחדש בה משא"כ בתורה שבכתב כנ"ל.

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה הוי"ה לאמר. נראה בהקדם משנה דאבות אמר רבי יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם א' ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה ואמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה וכן כתוב בספר תהלים ע"י דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ולא עוד שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. ונראה בדרך צחות אשר בכאן מוסר השכל לאנשים המתנשאים ומתפארים לקרותם בשם רבי כאשר נוהג עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ אשר לא ידעו בין ימינם ושמאלם ועכ"ז קונים שם לעצמם שם רבי ובארתי מאמרם ז"ל אוי לו למי שהעולם מטעים בו לכאורה הענין תמוה וכי מה חטא זה שהעולם מטעים בו ראוי להם לשון האוי שהטעות נגד פניהם לטעות באיש בער ולא ידע אמנם האיש שהעולם טועים בו נקה מעון ולא פעל שום רע בזה שהעולם בטעות ולמה לקרות עליו אוי אמנם באמת ידע אנוש בנפשו אי צדיק גמור הוא או רשע וא"כ מהראוי אפילו אלף אנשים שלא הריחו בו ואינם מכירים את מעשיו ומשבחים אותו לקרותו בשם רבי האמת שהטעות נגד פניהם עכ"פ למה לו להתענג מזה ונפשו יודעת מאוד ששקר ענו בפיהם ואין האמת אתם ואל יכניס הטעות בקרבו שראוי באמת לקרותו בשם רבי ומי שנבער מדעת והעולם מכניסים בקרבו את הטעות בוודאי אוי לו ואוי לנפשו רעה כי ידע אנוש בנפשו אם צדיק הוא או רשע ולזה כוונו רז"ל אוי לו שהעולם מטעים בו פועל יוצא כלומר מכניסים בקרבו את הטעות והוא ידע האמת ועכ"ז תועה מדרך השכל וקונה לעצמו שם רבי ורצונו ליהנות עצה ממנו וכל העולם יטריחו בשבילו במזון וכסות וכל צרכיותיו המרובים ורבי יוסי בן קסמא כאשר פגע באדם א' מגדולי הדור איש חכם ונבון ובראותו את רבי יוסי בן קסמא נוהג ברבנות אמר לו בדרך רמז רבי מאיזה מקום אתה כלומר מאין קניתה לך שם גדול לקרותך בשם רבי ומאיזה מקום אתה ומי מלמדך להועיל מגדולי ארץ ורמז לו מי הכניס בקרבך הטעות לזה השיב לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני ובראותו כי כן השיב לו היטב חרה לו בהנשא את נפשו ותפארת לו מן האדם לומר מעיר גדולה של חכמים וסופרים וכלפי דבריו אמר לו כמדומה אני רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו בראש הקרואים לעמוד במקום גדולים ועוד רצונך ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות חלף עבודתך ותורתך כי הוא מהמקבלים שסכנה להם לחשוב מספר קטן כ"א מספר גדול אלף אלפים דינרי זהב וכסף חלף עבודתו נגד הטעות השיב לו רבי יוסי בן קסמא לא כן טועה אתה כי אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה ומעולם לא עלתה על רצוני כאשר דברת לומר הייתי לומד ומלמד בשביל טובות הנאות עצמי וידעתי נאמנה שהעבודה צורך גבוה ולא לצורך עצמי וכן כתיב בספר תהלים ע"י דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך דייקא ללימוד לשמה למען תהיה תורת ה' בפי מאלפי משמעו לשון לימוד כמו ואאלפך חכמה ירצה מאלפי כסף וזהב מללמוד בשביל זהב וכסף ולא עוד שבשעת פטירתו של אדם אין הכוונה במלת פטירתו לעולמו כ"א הכוונה בשעת פטירתו של אדם מן הספר לילך ולעבוד עבודתו בחוץ מצרכי ההכרחים שבלתי אפשר זולתו אין מלוין לו לאדם לשון התחברות אין נתחבר אליו לא זהב לא כסף ולא אבנים טובות ומרגליות אשר בשבילם ינצל מכל צרה וצוקה ומהרהורים רעים וכדומה ממקרה ופגעי הזמנים כ"א נופל תחת הזמן ואינו יכול ליתן עצות לנפשו איך יפטור אלא תורה ומעשים טובים המלוים לו ונתחברו בלוח לבו מהם ובהם יכול לקנות שלימות לנפשו וליהנות עצה כי התורה אור לנתיבתו ולזה עיקר מגמתו בתורה ולא לקבל הנאה בעבור המזון והכסות. ואפשר לומר בדרך הלצה זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דאיתא בגמרא מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה שנאמר כי חק הוא לישראל ופריך מאי משמע דחוק לישנא דמזונא שנאמר הטריפני לחם חקי ורבים הם שניזונים מן התורה חלף עבודתם ותורתם רבו המפזרים תורה ברבים יש נאה אומר פשטים דורש רמזים ודורש דמים לשאול אוכל לנפשו וזהו זאת חקת התורה מזונות התורה כי בודאי לית לך שום דבר בעולם שלא נרמז בתורה ואיה איפוא המקום שמרומז מזון בתורה לזה גמר אומר אשר צוה ה' לאמר תורה ומוסר להזהיר ולצוות בטוב ומהאמירה המה נזונים וזאת הוא חקת התורה מזונות של התורה וק"ל:

א"י זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור וכו' ויקחו אליך פרה וכו' איתא במדרש רבה אמר ר' יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטילות ושלך קיימת וכו' לבאר הענין ובו יבואר ג"כ תיבת לאמר דאית' בגמרא על פסוק כנחלים נטוי וכו' כאהלים נטע מה ענין אהלים אצל נחלים אלא לומר לך מה נחלים מביאין את האדם מידי טומאה לידי טהרה אף אהלים מביאין את האדם לידי טהרה ע"כ והנה הפרה שצוה הקב"ה ליקח הוא רק לטהר את האדם מטומאתו וזה הי' בזמן המקדש אבל עתה בעו"ה שחרב ב"המק אין לנו טהרה אלא כשאנו לומדים ועוסקים בתורת פרה ובמצותיה עי"ז אנו נטהרין. וזה פירש הפסוק זאת חקת דהיינו מצות פרה שהיא חקה והיא כדי לטהר התורה אשר צוה ה' לאמר ר"ל שתאמרו ותעסקו בתורת ה' הוא ג"כ מטהר וזה שקאמר המדרש הנ"ל ויקחו אליך רמז שכל הפרות בטילות ושלך קיימת ר"ל שאפילו בזמן הזה שאין לנו פרה שלך קיימת פי' שלך היינו התורה שנקרא על שמך כמו שאמר הכתוב תורת משה עבדי וע"י תורתך שיתעסקו יוטהרו כנ"ל.