קישורים על במדבר כה:י

וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום ופו' והנה יש לדקדק על אמרו השיב את חמתי על הסרת האף והחמה הול"ל הסיר את חמתי וגם ראוי לשום אל לב כי בוודאי אין לך אות אחת מיותר בתורתינו הקדושה והכל לתכלית המכוין ולכאורה בקנאתי הג' הוא מיותר כי הי' די באמרו ולא כליתי את בני ישראל אך הענין הוא באוריתא ברא קוב"ה עלמא וכל הברואים בכללם הם דצח"מ הכל נבראו באותיות התורה כמ"ש בזו"הק באורייתא ברא קוב"ה עלמא ובאותיו' בראשית ברא אלקים וכו' נבראו שמים וארץ ובאותיות יהי מאורות נבראו שמש וירח וכו' וכן כל העולמות העליונים הכל נבראו ע"י אותיות התורה כמבואר בספר יצירה שלשה אותיות בונין ששה בתים ה' אותיות בונים ק"ך בתים ומכל צירוף נברא עולם אחד וגם עדיין מתנהג העולם ע"י צירופים והצדיקים עושים צירופים טובים וממשיכים השפעות טובות על כנ"י ואם ח"ו שישראל אינם עושים רצונו של מקום ב"ה אזי ממשיכים צירופים לא טובים ח"ו וגם בנקודות יכול האיש המשכיל להפוך מצירופים לא טובים לצירופים טובים וכן ח"ו להיפוך וזה היה כוונת בלעם הרשע במה שאמ' הנה בָרֵך לקחתי ובֵרֵך ולא אשיבנה ולכאור' מלת ובֵרֵך הוא מיותר אך הרשע הזה הי' מצפה להפוך הצירוף בָרֵך ובֵרֵך לצירוף בָרַך ובְרַך ואז הוה משמע לשון רכות ואיך שיהי' לא היה משמעו לשון ברכה ואז לא הי' מוכרח לברך את ישראל לולי הקב"ה ברוב רחמיו נתן לו רסן וחכה בפיו לבל יוכל לשנות שום נקודה וזה שא"ה הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה בשום נקודה אחרת להוציא ממשמעות ברכה העולה מזה שהכל תלוי' בצירופים הן לטוב והן לרעה ח"ו והצדיקים הופכים מצירוף רע לצירוף טוב והנה כשזנו בני ישראל את בנות מאוב פגמו בברית קודש הנקרא חותם כמש"ה וצאצאיו חתם באות ברית קודש והפכו מצירוף חותמי לצירוף חמתי ונסתלק מהם הצלם אלהים והענין כי השומר הברית שופע עליו בחינת אור מקיף שהוא בחי' שם "אהיה והשם הזה במילוי יודין בגימ' "צלם עם הכולל וג' שמות "אהיה במילוי ההי"ן בגי' חותם עם הכולל שלהם ע"כ כשפגמו בני ישראל הברית קודש נסתלקו מהם המקיפי' ואז שלטה בהם המגפה ר"ל ובזה מבואר מאמר חז"ל שאמרו אברהם אבינו ע"ה יושב על פתחו של גהינם ואינו מניח לזרע ישראל לפול לגיהנם חוץ ממי שבועל ארמית שנמשכה ערלתו ואינו מכירו אם הוא בר ישראל והענין כי כל זמן שחותם אות ברית קודש עליו והוא בחי' מקיף אז אין אור הגיהנם שולט בו והבועל ארמית שפגם באות ברית קודש נסתלק מעליו חותם המלך ואז אור הגיהנם שולט בו ר"ל וזה צירוף חמתי ח"ו ופנחס כשקנא על ברית אז הפך הצירוף חמתי לחתמי וזה שאמר הכת' השיב את חמתי כלומר שהשיב והפך את חמתי לצירוף חתמי ומפורש הכתוב במה ואתה לו לפנחס לגרום ככה ואמר בקנאו את קנאתי וכו' בקנאתי ונזכר כאן ג' פעמים קנא כמנין חותם עם הכולל שלהם כלו' ע"י ששמר פנחס את הברית זכה לבחי' חותם בחי' מקיפים והמקיפים מגינים עליו מלמעלה כצל ע"כ לא הי' לבני שמעון שליטה עליו וגמר אומר הכתוב לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כי ע"י ששמר הברית זכה לבחי' ברית שלום בחי' חותם להשפיע צירופים טובים לבחי' מלכות ואמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם שגם בניו יהיו שומרי הברית ויהי' צלם וחותם אלהים שופע עליהם ועי"ז ישפיעו עלינו שפע וברכה מבחי' צדיק לבחי' מלכות אמן.

א"י וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו כו' ויכפר על בני ישראל ושם איש ישראל המוכה כו' הכתובים אלו כולם מקשה א' מה זאת גודל התפארות שהכתוב מתפאר בפנחס שהרג לזמרי וכי לפנים משורת הדין עשה הלא הדין כן שקנאין פוגעין בו רק שהוא זרז עצמו למצוה שלא יקדמנו אחר ומצינו כמה וכמה שהיו זריזין מקדימין למצות ואעפ"כ לא נכרת להם ברית עולם על זאת ב' שאמר הכתו' לכן הנני נותן לו את בריתי שלום לכאורה אין זה מדה במדה כי מה ענין ברית שלום אצל קנאת ה' צבאות ג' אמרו ויכפר אל בני ישראל לשון עתיד ואיתא על זה מדכתיב ויכפר לשון עתיד שמעשה פנחס מכפרת גם לדורות ולכאורה אין להבין יקר תפארת גדולות מעשה פנחס שכל כך יפעל בקנאתו שמכפרת אף לעתיד ד' שאמר הכתוב ושם איש ישראל בוי"ו שהפעולה מורה שקאי על דסמיך לי' וסמיכה זו אינו מובן משום ויכפר על בני ישראל נכתב שם איש ישראל המוכה הגם שרש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' כשם שייחס את הצדיק לשבח כו' מ"מ קשה הי' לו ליחסי למעלה כשפרסם הכתוב גנותו ליכתוב מי הוא זה ונראה לרמוז בזה דהנה הקב"ה ברא כל העולמות רק להטיב לברואיו כדי שידעו נעימות עריבות ידידות אלהותו ית"ש לכן צימצם אלהותו ית"ש בצימצומים רבים לאין שיעור עד שנברא עולם העשי' שיהי' מקום לטעות ח"ו כדי שיהי' בחירה ורצון כדי שיבחר האדם בטוב וימאס ברע ולכן נפלו ניצוצים קדושים של נשמות קדושות ונתערב טוב ברע ואין דבר בעולם אפילו בדוממים שלא יהי' בו ניצוץ הקדוש רק שהוא מכוסה בכמה לבושין ונפילת הניצוצין בא מז' מלכין קדמאין כידוע למשכילין ועיקר עבדות ה' היא שיברר ניצוצי נשמתו המפוזרין ולהעלותן למעלה למקום שנחצב משם וכשהניצוץ הקדוש נתעלה נשארו הקליפות בלא חיות ונופלים הקליפות לעומקא דתהום רבא ואין להם כח להחטיא את האדם ובמה יתכן לאדם לברר ניצוצי נשמתו שימסור גופו ונפשו תמיד על קדושת שמו יתב' הן בעשיית המצוה והן בתורה ותפילה ובפרט ביחוד שמע ישראל פעמים בכל יום ולהבינך ענין מ"נ היא כי כשהאדם בחיים חיותו הוא מוכרח לאכול ולשתות ולדירה ולמלבושים ולשאר הצטרכות אך דרך האמת הוא שצריך לשים כל מגמת נפשו בכל מעשיו ועניניו שיהי' בלתי לה' לבדו כדי לחזות בנועם ה' ונפשו יצמא לטעום עריבות ידידות נעימית אלהותו ית"ש וכל ימי חיים חיותו ישתוקק מתי אבא ואראה באור פני מלך חיים ואיש אשר כזה מגמת נפשו בעת התפילה כשפושט מחשבתו מזה העולם נפשו טועם מעט עריבות נעימות מאור עליון בעת ההוא נפשו חשקה מאד בכל עוז להתדבק באורות העליונים ובשעה שבא לו חשק נמרץ ההוא היא מאד בחייו ואם הי' באפשרו להפשיט נפשו מהגוף להתדבק באור עליון הי' שימח בעשותה ולבו כואב לו על שנפשו קשורה בגוף שעי"ז הוא נמנע מלהעלות להתדבק באור עליון. ובעת הזאת גם גופו נזדכך כי מחמת גודל השתוקקת שבוער בו כלפיד אש להתדמות לעליונים גם הגוף מתנשא למעלה וזאת מועיל לו הגם שאחר התפילה התשוקה אינה כ"כ עצזמה כמקדם מכל מקום הגוף אינה נוטה עוד לשום גשמיות רק שהיא עובד עבודת הקודש בכל מעשיו ועניניו הן באכילה ושתיה הן בשאר ענינים בכל הוא משמש לעבודתו ית"ש ובזה הוא מעלה ניצוצי נשמתו המפוזרים ואם תמיד ישקוד על תשוקתו ובכל יום ויום יתאמץ יותר ויותר להשתוקק לדביקות הבורא ב"ה נזדכך גופו עד שהחומר נהפך ג"כ לצורה והראשון בעולם הי' חנוך שהוא הי' משתוקק כ"כ להתדבק באור עליון עד שממש לא יכול לסבול גופו ומגודל תשוקתי נזדכך גופו ונעשה רוחניי' עד ואיננו כי לקח אותו אלקים לשמש לפניו במרום לכן כל עליות העולמות הולכים על ידו מפני שהוא הי' בזה העולם ונתעלה ואליהו ז"ל ג"כ מחמת גודל השתוקקת שלו נזדכך גופו כל כך שלא טעם טעם מיתה וקבורה ועלה בסערה השמימה לכן הוא תמיד שליחא דרחמנא לסייע לעושי מצוה שלא ישלוט בהם הסט"א לבלבל אותם ובפרט המצוה שאין בה פני' כגון ברית מילה שהילד אין לו שום פני' בזה וגם אביו שימח לעשותה שם הוא מצוי ותמיד הוא מליץ על ישראל להמשיך להם השפעות טובות ומשבית המקטריגים הקמים על ישראל הגם לאו כל אדם זוכה שיזדכך גופו מכל וכל רק אליהו לבדו זכה לזה אמנם מי שעושה איזה מצוה או איזה מעשה טוב במסירות נפשו בהשתוקקת רב על דרך הנ"ל ובשעת עשייתו תשוקתו להתדבק באור עליון וכמעט אם הי' באפשרי להסתלק מעולם הזה ברגע זו ולעלות לעולם העליון הי' נתמלא שמחה כי לדבר זה הוא משתוקק איש אשר כזה בשעת מעשה נזדכך גופו ונתלבש בו אליהו ז"ל ונפעלים על ידו ניסים ונפלאות ואיש אשר כזה יש לאל ידו לברר ולהעלות ניצוצין קדושין ופנחס בשעה שקינא קנאת ה' צבאות אחזתו תשוקה גדולה להתדבק באור עליון שכמעט נפשו יצאה מגופו מגודל השתוקקת ועי"ז נזדכך גופו ונתלבש בו בחי' אליהו ז"ל והי' כמלאך ולא ראוהו אנשי שבט שמעון כשנכנס אצל זמרי והרבה ניסים נעשה לו ובעבדתו זו העלה ניצוצין שהיו מפוזרין בין הקליפות ומגודל השעשועין שהי' לפניו ית"ש אז ממעשה פנחס הבטיח לו הקב"ה שתמיד יתדבק באור עליון ויהי' דומה למלאך ה' צבאות כנאמר ויעל מלאך ה' מן הגלגל ודרשו ז"ל מלאך ה' זה פנחס ולכן פעל בקנאתו שמכפרת לדורות שנתלבש באליהו שהוא תמיד מליץ על ישראל ומזה נבוא לביאור פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי ר"ל שקינא את קנאתי במס"נ כ"כ בהשתוקקת רב עד שגופו נזדכך ובזה השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתי אותם לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום פירש כי ד' תיבות אלו "לכן "אמור מלא בוי"ו "הנני "נותן ג"כ מלא בוי"ו הן בגימ' ט' מאות וששים ושמונה כמנין "פנחס "אליהו "מלאך "הברית ותיבות "לו "את "בריתי "שלום ר"ת שלהם אלבש עולה ש"ל"ג כמנין אליהו זכור לטוב עם הכולל ופירש ששכרו הוא שאליהו נתלבש בפנחס והוא מלאך הברית ולכן כתיב ויכפר שהוא מכפר גם לדורות ואחר שהכת' מפאר גודל מעלות פנחס שנזדכך גופו והעלה ניצוצין הרבה משבחו עוד הכתוב ושם איש ישראל המכה וגו' ור"ל שגם איש ישראל החוטא העלה ג"כ ושם האשה המוכה ר"ל נשמתה העלה ג"כ כי נשמת החטאים האלה בנפשותם היו ראוים שיפלו לעומקא דתהומא רבא ולא יהי' להם תקנה והוא פעל במסירת נפשו אשר הי' לו שהעלה אותם משם שיתגלגלו בגלגולים כ"כ עד שיתקנו וכן איתא בספר הגילגולים שנשמותיהן היו נשמות גבוהות אח"כ.