וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃
אור המאיר
בפסוק ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ נראה לרמז כי לכאורה מאין בא להם בחי' היראה לחיות ולכל הנבראים שבעולם מקטנם ועד גדולם בכל מיניהם יש להם בחי' היראה לצורכם ולקיום מיניהם הכל נמשך מאתנו עם קרובו ישראל בהיות יראתו יתברך על פנינו תמיד להכנע ולהשפל לפני בורא עולם הצופה ומביט בחדרי לבות בני אדם והכל אצל גדולות הבורא כאין נגדו ובהעביר האדם יראתו יתברך יראה הרוממות על פניו ונתמלא מלא בושה וכלימה אזי יש התפשטות מדות היראה מרום המעלות על כל המדריגות שבעולם וממילא נמשך ג"כ אל כל הברואים וחיות ועופות ומתיראים זה מזה לצורך קיום מיניהם והכל בעבור שיש התעוררות מהתחתונים להתפשט מדות היראה בעולם ובהעדר חס ושלום היראים והשלמים לגרום התפשטות היראה בעולם על כל הנבראים אזי אין להם לחיות ולעופות ולכל הברואים שום בחי' יראה ולאפס ותוהו נחשבו בהעדר היראה מהם ומה מאד יקח האדם התעוררות לנפשו מה שגרם ככה בהעדר יראת הבורא יתברך מעל פניו ח"ו שמאבד א"ע ולכל הנבראים. מול זה בא הרמז בתורה ומוראכם וחתכם בהיות לכם יראה השלימה והרמה זה הגורמת התפשטות מדות היראה על כל חיות הארץ ועופות וכל הנבראים בכלל ובזה תולה חיותם וקיומם לקיום המין כ"א כפי מעמדו ומצבו ודו"ק:
תוספתא (ליברמן)
ר' שמעון בן לעזר או' הרוצה לאמץ את עיני המת בשבת נופח יין בחוטמיו, ונותן שמן בשני ריסי עיניו, והן מתאמצות מאיליהן. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' אפי' קטן בן יומו חי מחללין עליו את השבת, ואפי' דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת, שכל זמן שאדם חי, עוסק במצות, לפיכך מחללין עליו את השבת, מת בטל מן המצות, לפיכך אין מחללין עליו את השבת. וכן היה ר' שמעון בן לעזר או' אפי' קטן בן יומו אין משמרין אותו לא מן החולדה ולא מן העכברים, שהכלב רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, ואפי' עוג מלך הבשן מת משמרין אותו מן חולדה ומן עכברים, שכל זמן שאדם חי מוראו מוטל על הבריות, שנ' ומוראכם וחתכם יהיה וג', מת בטל מוראו מן הבריות.