וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃
מאור ושמש
ויהי כבוא אברם מצרימה כו' ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה כו' ופי' רש"י ז"ל כבואם לא נאמר למד שהטמין אותה בתיבה כו' ולכאורה יקשה האם לא ידע אברהם שיחפשו בתיבה עבור המכס כמנהג המדיני על וילך למסעיו פי' רש"י ז"ל שפרע הקפותו וקשה מה משמיעיני רש"י ז"ל בזה והיכן מרומז זה בהפסוק והיכן מרומז שבתחלה נטל בהקפה והנראה לפרש ובתחלה נבאר תחלת הפרשה ע"ד הרמ"ז בפסוקי' ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וצריך להבין מה משמיע לנו הכתוב בזה ואיזה תועלת נמשך לנו מזה שנסע אברם עד מקום זה או עד מקום אחר גם שאמר הכתוב וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך כו' ויבן שם מזבח כו' הנראה אליו תיבות הנראה אליו הוא כמיותר והנראה דהנה כבר אמרנו שאברהם אבינו עליו השלום הי' חותר תמיד לבקש מציאתו ית"ש ולהשיג את אדון העולם אשר ברא כל העולמות ומסר נפשו בכל עוז על זה עד שעלתה תשוקתו לפני אדון יוצר כל והאיר עיניו והשיג שאלקינו הוא היוצר והוא הבורא והוא האדון מלך העולם כמאמרם בגמ' עד שלא בא אברהם לא הי' מי שקרא לקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון ר"ל שהשיג אלקותו שהוא אדון העולם ומלכותו בכל משלה וגם כבר אמרנו בדרושי הקודמי' שאברהם אבינו הבין בשכלו שיש עולמות עליונים ממדת המלכות והי' מבקש כמטמונים להשיג העולמות העליונים לכן כתיב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה ר"ל שאברהם הי' עובר ממדריגה למדריגה ע"י מלכות שמים עד מדת החסד שהן הכתפון כאשר כבר כתבנו בדרושים הקודמים עד אילון מורה ר"ל עד האילן הקדוש מדריגת בינה שהיא הרת עולם שמדת חסד יש לו אחיזה שם וכשעלה אברהם עד מדריגת חסד הבין והשיג בשכלו שיש עולם גבוה מחסד וזהו בינה שכל העולמות יצאו משם אך לא עלה עדיין למדריגה זו רק הבין שיש עולם גבוה כזה וזהו עד אילון מורה ר"ל עד האילן המורה משם כל העולמות גם מורה הוא לשון הריון ר"ל עד בינה שהיא הרת עולם והבין שעד שם יכולה המלכות להתעלות וזהו ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל שבנה מזבח על זה שהבין שיש עולם בינה שנראים שם כל העולמות. והי' חותר לבקש לעלות למדריגת בינה וזהו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויע אהלה בית אל מים והעי מקדם פי' שהיה מיחד שם הוי' עם המלכות שהיא שם אדני וזהו בית אל מים שבית אל היא מלכות והעי מקדם ר"ל שהי' מיחד שם אדני עם שם הוי' כי מלת והעי בגי' צ"א כמספר הוי' אדני. וזה נעשה מיחוד שם אדני שהיא מלכות עם שם הוי' ב"ה שהוא מקדם ר"ל קודם וגבוה יותר ממדת מלכות ושם אדני וע"י יחוד הוי' ואדני מתעלה המלכות עד בינה וכשעלה למדריגה זו ליחד שם הוי' עם אדני הבין בשכלו שהמלכות צריך להתעלות עד חכמה וחכמה ובינה הן תרין ריען דלא מתפרשין כי כשהמלכות אינו מתעלה אלא עד בינה עדיין לא נמתקו הדינין והגבורות לגמרי ששם עדיין יש קצת גבורות שבינה הדינין מתערין מנה לכן צריך המלכות להתיחד עם שם אהי' ולהתעלות עד חכמה וזהו ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ר"ל שהי' הולך ונסוע להעלות למדריגות חכמה ונגבה רומז לחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ולהעלות המלכות עד חכמה ויפיל אחיזת החיצונים לגמרי וישפיע השפעות טובות ורחמים על הכנ"י ומחמת שבמלכות יש אחיזת החיצונים הרבה מאוד אשר החיצונים רוצים להמשך השכינה אליהם ולינק ממנה למען יפרדו את בני ישראל ממלכות שמים שלא יהיו יונקים מן הקדושה ואברהם רצה לפעול זאת לדורי דורות שבכל עת שיצטרכו בני ישראל לחסדים ולרחמים יהי' היכולת בידם לעשות יחודים ולהעלות את המלכות עד מדריגת חכמה להשפיע משם כל השפעות טובות כי מעשה אבות סימן לבנים לכן ירד אברם למצרים שמצרים היא קרוב לא"י יותר משאר ארצות והשכינה שורה שם יותר מבשאר הארצות ומצרים היא מקום אחיזה לחצונים יותר מבשאר ארצות וירד למצרים להעלות משם השכינה עד חכמה להפרד ממנה אחיזת החיצונים לגמרי אמנם כששרי האומות מבינים שאנו רוצים להעלות המלכות ולהפרד החיצונים ממנה הם מתגברים ומקטריגין מאוד. ע"כ צריכים אנו להעלות המלכות בסוד כדי שלא יבינו שרי האומות ולזה מרמז הפסוק תקעו בחדש שופר כדי להעלות המלכות בכסה ר"ל בסוד שהם לא יבינו מעשי השופר וכוונתו ונכסה זאת מהם שאנו מעלין ע"י השופר המלכות עד חכמה וכל זאת פעל אברהם אבינו במעשה ירידתו למצרים. וזהו ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. פי' דאיתא בזו"הק ובתיקונים שהמלכות נקרא שרי והטעם מובן כי שרי הוא מלשון שררות ומלכות וזהו ויאמר אל שרי אשתו כו' כי אשה יפת מראה את ע"ד שפירשנו על פסוק ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה ותרגם אונקלוס ויאיא בחזיא ואמרנו שמלת יאי"א הוא ר"ת ה' אלקינו ה' אחד כי רחל הוא כנוי למלכות כידוע ור"ל ע"י שאנו מקבלים בכל יום עול מלכות שמים בפ' שמע ישראל נוכל להשיג אחדותו ית"ש וזהו שכתוב בכאן ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ר"ל שאנו מיחדין בכל יום על ידך ה' אלקינו ה' אחד אבל מה נעשה ששרי האומות רוצים להמשיך אותך אליהם ויתגברו הדינין ח"ו על הכנ"י אמרי נא אחותי את ר"ל התיחד עצמך עם שמות הוי' אהי' ועלה עד חכמה בסוד סודות שלא יבינו שרי אומות כי אמירה היא בחשאי למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך כי כשהמלכות מתעלה עד חכמה מקבלת השפעות טובות ומורידין אותם לכנ"י ואמר הכתוב ויהי כבוא אברם מצרימה ופי' רש"י כבואם לא נאמר כו' מלמד שהטמין אותה בתיבה ר"ל שהטמין הדבר בסוד והעלה המלכות עד חכמה באופן שלא יבינו השרי האומות מזה ואמר הכתוב ויראו אותה כו' ר"ל שאע"פ שכיסה הדבר אעפ"כ היו מתבוננים ויהללו אותה אל פרעה ר"ל שהיו מקטרגים ורצו להמשיך את השכינה אליהם אמנם שלא יכלו שכבר עשה אברהם פעולתו והיחודים ע"כ וינגע ה' את פרעה כו' ע"ד שרי ר"ל עבור זה שרצו להמשיך השכינה אליהם ואחר זאת שנתעלה מדת המלכות עד חכמה מתתא לעילא נמתקו כל הדינין בשרשן וזהו בחג הסוכות אנו עושין מעשינו בפרהסיא בלולב ואתרוג בלי שום פחד מחיצונים כי כבר נמתקו הגבורות ואנו יכולים למשוך כל השפעות טובות וחסדים גדולים על הכנ"י וכל זאת פעל אברהם אבינו ע"ה וזהו ויעל אברם ממצרים ר"ל אחר שפעל זאת במצרים והעלה את המלכות עד חכמה ואחיזת החיצונים נפלו ממנה עלה ממצרים ואמר הכתוב ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב פי' ע"י שהי' מיחד העולמות מתתא לעילא הי' ממשיך כל השפעות טובות וגמר אומר הכתוב וילך למסעיו מנגב עד בית אל ר"ל שמתחלה הלך מתתא לעילא ממלכות עד חכמה ואחר שהי' מיחד המלכות מתתא לעילא עד חכמה הי' ממשיך השפעות טובות וחסדים מעילא לתתא מחכמה למלכות וזה מנגב היינו חכמה כמו שאמרנו עד בית אל ר"ל עד בית אל ר"ל מלכות ופי' רש"י שבחזירתו פרע הקפותיו ר"ל בחזירתו מעילא לתתא אז היה מגלה מה שהי' מקיף ומסתיר השכינה כשהיה מעלה אותה עתה בחזירתו מעילא לתתא עשה מעשיו בפרהסיא שכבר נמתקו הגבורות בשרשן ויוכל בלי פחד למשוך כל ההשפעות וכל הרחמים והחסדים על הכנ"י אמן.