וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃
תפארת שלמה
ונברכו בך כל משפתות האדמה. פי' כי הצדיק צריך להעלות כל התורה ומצות ותפלות שהיו בעצבות ולהעלותם למעלה. וז"פ זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. היינו שיעלה מעשינו שנעשו בעצבות ינחמנו ויעלה אותם. וזהו ונברכו בך כל משפחות האדמה להעלות אותם:
תפארת שלמה
ואברכה מברכיך כו'. נקדים בפ' נוצר חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. נוצ"ר אותיות צנו"ר כי כל צדיק עושה צנור להשפיע כל טוב לבנ"י ויש ב' בחי' צדיקים. יש צדיק שמושך צנור לדורו ולדורות הבאים אחריו עד עולם. ויש עוד בחי' צדיק שמושך רק לו לבדו כמ"ש בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו לבד אבל אברהם אבינו היה צנור המשפיע לדור דורות עד עולם. וז"ש אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. וז"ש מעין הברכה צדיק יסוד עולם. וז"פ ואברכה מברכיך לשון הברכה ונטיעה שהבטיחו הש"י שהוא יהיה הצנור אשר ימשוך ההשפעות חסד לעולם. וז"פ ואברכה מברכיך מבריכה העליונה. ובזה יובן מה שפרש"י זה שאומרי' אלהי אברהם להתברך מבריכה העליונה שהמשיך אאע"ה. וז"פ ויעל אלהים מעל אברהם כשמזכירים אלהי אברהם מיד ילך מדת אלקים ויסתלקו הדיני'. ובזה יובן המאמר אלהי אברהם זכור לעבדך חסדי ה' אזכיר תהלות ה'. פי' כשמזכירים אלהי אברהם אזי הקב''ה זכור לישראל להשפיע חסדים. אמן:
בראשית
וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כׇּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרְכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃