וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃
אור המאיר
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם נראה לפרש ע"ד ששמעתי מהרב המגיד זללה"ה שביאר מה דאיתא אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ונתעוררו חכמינו ז"ל באברהם והקשה הלא מצינו שמנו חכמים עשרה דורות מאדם ועד נח ומנח עד אברהם ואם כן קודם שבא אברהם בעולם במה היה מתקיים העולם באותן הדורות וביאר כי הנה באמת מדתו של אברהם אבינו עליו השלום הוא מדת החסד עולם האהבה במקומה הוא עולם בהיר לית מחשבה תפיסה ביה כלל מהות ערכה וטובה ונקרא אברהם סבא אמנם להיות שקישט מלא קומתו לעבוד את הבורא ברוך הוא באהבה רבה עד שנעשה כל גופו מרכבה למדות האהבה והרגיל אלהותו והתפשטות מדה זאת בפי הבריות ע"ד מאמרם ז"ל לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונקרא אלהי הארץ להיות שהראה לכל באי עולם שיש התפשטות מדות החסד אפי' בארציות וגם איתא בבהיר אמרה מדת החסד לפני הקדוש ברוך הוא קודם שבא אברהם אני עמדתי על משמרתי להתחסד עם כל באי עולם ועכשיו שבא אברהם איני צריך שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי שעמד על משמרתי להתחסד עם כל באי עולם ולרוב צדקתו וזכות גופו זכה ונעשה מרכבה שלימה למדתי וביאר שזהו פי' ואברהם זקן בא בימים היינו נשתלשלה ונתגשמה עד שבאה בימיו ממש בגוף קדוש בעולם הזה ימים ממש. ומעתה מובן שפיר דברי חכמים באומרם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם היינו בבחי' מדותיו אשר במקומה הנקרא אברהם זקן נברא העולם ונתקיים מראשית הבריאה מאדם הראשון עד נח ומנח עד אברהם וכיון שבא אברהם ואחז מדת החסד וזכה להיות מרכבה אל עולם האהבה אזי עמד הוא על משמרתי מדות החסד להתחסד עם כל באי עולם ואז נתקיים העולם בשבילו ממש וכמוהו הענין אצל שאר האבות כל אחד ואחד אחז מידתו אשר במקומה ונעשו מרכבה כמאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה כי הם הרכיבו התפשטות אלהותו יתברך בהעולמות לתפוס רוממות האמצעות התלבשות מדותיו הקדושים כי למעלה מעולם הבנין לית מחשבה תפיסה כלל ואין לנו השגה בו יתברך כי אם מצד פעולותיו והמה זי"ה מקום השאלה כי נודע כל זה מספרים מול דברינו בא הרמ' בתורה ויעבור אברם בארץ להורות את האמור היינו אברם אשר במקומו הגנוז בעצמותו אור בהיר ושם למעלה מעולם הבנין מי יכול לתפסו ולהשיגו עשה ה' ככה מדרכו הטוב להיטיב לנבראיו צימצם אור בהירו בכמה צימצומים ע"ד הזוהר קודשא בריך הוא ברא נהורא לנהורא עד שבא למקום שכם אשר בכאן מקום השאלה ומצינו שכתוב אצל שאול משכמו ולמעלה גבוה מכל עם ויש לרמוז להיות ששאול משונה במעשיו ובצדקו היה לו בחינה כזה שאפילו משכמו ולמעלה גבוה מכל עם כי השכם שבאדם מורה התחלת בנין הגוף תרין דרועין והראש מורה לשלש ראשונות כנודע ובינה יתירה נודעת לו לשאול שאפילו משכמו ולמעלה ששם ג"ר גם שם יכול לעבוד את הבורא ב"ה במעלה יותר מכל העם בעוצם הכרתו והשגתו בג"ר וזהו ויעבור אברם עד מקום שכם עד התחלת עולם הבנין כמדובר וכל עוד שעצמיות בהירות מדות האהבה עודנה במקומה הכמוס בעצמותה נקרא אברם בלא אות ה' כנרשם בכתוב ויעבור אברם בארץ בלא ה' להיות שכאן מדבר בבחי' ההשתלשלות אכן אחרי שבאה לבחי' התלבשות בהימים אזי נקרא אברהם באות ה' והרמז ואברהם זקן בא בימים כלומר כיון שמדת החסד הנקרא א"ס נתלבשה בהימים עוה"ז הנברא באות. ה' נקרא אברהם ודו"ק בזה היטיב:
תפארת שלמה
א"י. לך לך כו' ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. הנ"ל לבאר ע"ד הכתוב ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ כי כל האנשים כו' ופרש"י ז"ל חי אני לשון שבועה ע"ש. ויש להבין מהו ענין השבועה הזאת לרעה ח"ו הנה לטובה יתכן השבועה כדי שלא ישתנה מסיבות החטא. אבל כאן למה צורך הי'. אכן הנה ברצות ה' את עבדיו הצדיקים ההולכים לפניו. הנה כאב את בן ירצה לרצותם ולהשיב את נפשם ולנחמם בבשורות טובות. על דבר הגאולה והישועה העתיד להיות ב"ב. כמבואר זה בדברי הנחמות אשר ע"י הנביאים הכתוב לאמור. ולכן הנה כאשר משרע"ה מאז היתה כוונתו בצאת ישראל ממצרים להביאם מיד אל הארץ בשלשה ימים כנ"ל וזהו יהי' הגאול' שלימה כמ"ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך כו' ה' ימלוך לעולם ועד. ולכן כשנעשה אותה המעשה של המרגלים ונגזר עליהם בכיה לדורות בתשעה באב כנודע. הנה זהו הי' התחלת הגלות שאח"כ. לכן טרם גלה הקב"ה את הגזירה אל משרע"ה קידם הוא לנחמו ולבשרו בהגאולה העתידה שתהי' בלי ספק והקדים הרפואה למכה ר"ל. וזהו שפתח חי אני בלשון שבועה כי בודאי יבא העת שימלא כבוד ה' את כל הארץ בהגאולה שתהי' ב"ב כי לא יזנח ה' את עמו לעולם ואח"כ אמר לו הגזירה כי כל האנשים הרואים את כבודי כו' הנה גם כאן אצל א"א ע"ה הי' כזה כאשר א"א ע"ה הי' מתבודד עם ה' בארצו ובביתו הנה העיר הש"י אותו לאמור לו לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך אל מקום המקדש בא"י כי בשבתך בביתך אינך רואה כלום מה אני בעולם לך נא אל הארץ אשר אראך וראה כמה כבודי מחולל בין העמים ואין מכיר אותי לדעת כי יש אלהים שופטים בארץ. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ויעבר אברם בארץ ונתן לבו לדבר הזה עד מקום שכ"ם הוא ר"ת "שם "כבוד "מלכותו ר"ל שעבר ובקש מקום שיקדישו שכ"מ בארץ ולא מצא. וזהו עד אלו"ן מור"ה אלון גימט' פ"ו. שראה בחי' הדינין דאלקים מושלים. מור"ה הוא מ"ר ו"ה שהוא הפירוד בין שם הוי' ב"ה והיא מר לה'. ראה כמה הסט"א גוברת והשכינה בגלות והכנעני הארור אז יושב בארץ ונצטער א"א מאד ע"ז. לכך מיד וירא אליו ה' לנחמו לזרעך נתתי את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך ויהי' הגאולה השלימה בלי ספק. לכן ויבן שם אברם מזבח להודות לה' על הגאולה והישועה בב"א:
מאור ושמש
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ ויש לדקדק למאי נ"מ נכתב בכאן והכנעני אז בארץ והנה רש"י ז"ל מישב זאת. אמנם יש עוד לרמז בזה דהנה מצינו שעיקר תשוקת אברהם אע"ה הי' להשיג אלקותו ית"ש שזה הי' כל מגמתו וחקר ודרש הרבה עד שנתגלה לו מעט מעט עד שבא למדריגות גדולות בגלוי אלקותו ית"ש וזהו ויעבור אברם בארץ ר"ל שעבר בארץ עליונה היינו שהלך למעלה ממדריגות ארץ הנקרא מלכות כידוע והלך למדריגת יותר ויותר עד שהגיע למקום שכ"ם ר"ל למדריגת הכתפים היינו זרועות עולם דהיינו שהשיג מדריגתו ממש מדת החסד שהוא זרוע ימין וזהו עד מקום שכם ר"ל כנ"ל ואז הבין שיש עוד למעלה מדריגות גדולות יותר ויותר וחקר ודרש אותם כדי להשיגם וזהו פי' עד אילון מורה ר"ל שהלך במדריגה עד שהשיג אילן הקדוש הנקרא אילון מורה ר"ל מדריגת בינה אבל לא השיג מה למעלה והיה תמיד חוקר ודורש ומשתוקק כדי להשיג יותר וידוע שכל מה שאדם רוצה להשיג ואינו משיגו עדיין הולך בדרך משא ומתן ושוקל בדעתו הדבר מאוד עד שישיגו וזהו והכנעני אז בארץ כנעני לשון תגר כידוע כלומר שהלך כדרך התגרים במשא ומתן להשיג כמו שמצינו בתנאים ואמוראים לשון זה נושא ונותן בהלכה. כן הי' אברהם הולך בעמקות גדול להשיג יותר. וזהו וירא ה' אל אברם ר"ל שהשיג מה שרצה ויעתק משם ההרה ר"ל שהלך יותר להשיג השגות גדולות ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה הנגב"ה בגי' ס"ה כמבואר ברבינו בחיי ז"ל שהוא שם אדני פי' שהי' לו שם השגה גדולה במדת מלכות בכל עשר ספירות של מלכות שמים או י"ל הלוך ונסוע הנגבה שהלך להשיג מדריגת חכמה שהיא למעלה מהכתפים כי נגבה מרמז לחכמה כמו שאמרו חכמז"ל הרוצה להחכים ידרים ודו"ק כי נכון הוא.