וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃
מאור ושמש
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש כו' ויאמר אברם כו' ולא תאמר אני העשרתי כו' אחר הדברים האלה הי' דבר ה' כו' שכרך הרבה מאוד ויאמר אברם מה תתן לי ואנכי הולך כו' והנה בן ביתי כו' לבאר המשך פסוקים אלו מפני מה עתה אחר מעשה של מלחמת המלכים כמו שכתב רש"י ז"ל אחר סמוך וכו' בקש מהש"י מה תתן לי. והנה רש"י ז"ל מפרש יעו"ש ולדרכינו יתישב על נכון כי הנה יש להבין הטעם שלא רצה אברהם אבינו ליקח כלום מכל הרכוש שהשיב למלך סדום הלא השליך נפשו לנגד עבור הצלתו ומפרעה לקח כמש"ה ואברם כבד מאוד כו' אמנם יש לומר כי מחמת זה לא רצה א"א להנות מרכוש סדום עבור כי היו צרי עין כמו שכתב בהם באנשי סדום נשכח הרגל מבינינו וכו' ע"כ לא רצה ללחם לחם רע עין כמ"ש אל תלחם לחם כו' וזה מרומז בפסוק ולא תאמר אני העשרתי את אברם ולא נאמר פן תאמר כי הי' אצלו כוודאי שיאמר כן על כי היו צרי עין אמנם פרעה לא הי' צר עין כל כך ע"כ הי' יכול ליטול ממנו אח"ז הי' אברהם אבינו דואג פן ואולי לא עשה כשורה שהי' ח"ו מהכפוי טובה שנתן לו הש"י והזמין לו עושר רב ולא רצה לקבלו ע"כ תיכף אחר הדברים האלה שהי' דואג אמר לו הש"י אל תירא כו' שכרך הרבה מאוד אף בעולם הזה שיהי' לך עושר רב וע"כ כשראה אברהם שטוב עשה שלא קבל רכוש מצרי עין הי' מצער בעצמו כי כל ביתו ונדבת לבו בהכנסת אורחים הי' ניזון ע"י דמשק אליעזר כמו שאמר התרגם פרנסה דביתא הדין כו' ועבד הוא מסטרא דגבורה הוא ג"כ מצרי עין על כן ביקש מהש"י שיתן לו בן שיתנהג הנדיבות בטובי עין ע"כ אמר לו הש"י לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך כו' שיהי' טוב עין יבורך כמותך וק"ל.